ימים בהם יהום הסער מבית ומחוץ. ימים בהם ספינת עולם התורה מיטלטלת בסערות שלא היו כדוגמתן. מצד אחד אויבים עומדים וזוממים עלינו לכלותינו, חלילה, ומצד שני, אחינו אהובינו בני ישראל הכואבים את כאבם העמוק, חלקם אף מפנים את הכאב בטענה על מוסרי הנפש בעולמה של תורה.
יחד איתם, גם מהרסים ומסיתים, ששנאתם שנאת היהדות הנאמנה, מנצלים כל הזדמנות לנגח את חומת היהדות.
אשרינו מה טוב חלקינו, שעם ישראל והיהדות החרדית בפרט, בארץ ובעולם, מנוהלים ומונהגים על ידי קברניט עולם התורה והישיבות מרן ראש הישיבה רבינו הגדול הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א, אשר ביד איתנה, יחד עם לב רחום ומרגיש, בגאונות מפליאה והנהגה שתרשם ותחרוט דרך הנהגה לדורות הבאים, נושא את הספינה, ספינת עולם הישיבות.
בימים אלו, בהן יצאו הוראות ייחודיות לבני עולם התורה, זוכה מגזין 'במה' להביא שו"ת נדיר לדורות שכולו השקפה מדודה ומדויקת בהנהגת היחיד למעשה ובהרגשות הנכונות לימים נסערים אלו.
בשאלות בענייני השעה וסערות התקופה, אשר העלו במעונו ראשי ישיבות ואישי חינוך, השיב רבינו הגדול מרן ראש הישיבה שליט"א, בהדרכה מפורטת ובהירה.
בשורות הבאות נביא מעט מזעיר מתוך השו"ת המלא שפורסם במגזין 'במה'.
"חייבים להתפלל על כל עם ישראל"
ישנם מקומות שהפסיקו לומר פרקי תהילים לאחר התפילה בגלל ההתרגלות, האם חלה חובה לומר את פרקי התהילים לאחר התפילה?
רבינו שליט"א: "ודאי ראוי להמשיך לומר פרקי תהילים אחרי התפילה, חייבים להשתתף בכל מה שקורה לכלל ישראל, יש לנו ערבות הדדית וחייבים להתפלל על כל עם ישראל".
יש הרבה בחורים שלא מרגישים ומודעים למצב, השאלה היא כיצד ניתן להרגיש יותר את ה'עימו אנוכי בצרה'?
רבינו שליט"א: "זה קשור ללימוד מוסר, שכן אחד העניינים של לימוד מוסר זה 'מידות', שאדם צריך לצאת מהאנוכיות שלו, מההרגשה שכל מה שאני עושה אחרים צריכים לקבל. זה גאוה! מי שמבין בעומק המידות יודע, שכוח הגאוה של האדם מביא אותו להרגיש שאם חסר לו משהו זה רע מאוד. כאשר אדם חי באופן של 'לי נאוה תהילה', אז כשחסר לו משהו זה קשה לו מאוד. אבל אם הוא עניו זה שום דבר. העניו מרגיש שלא מגיע לו שום דבר, וממילא גם אם אין הכל בסדר".
איך מגיעים לדרגה הזו?
רבינו שליט"א: "הסיבה לכך שלא מרגישים את השני, מאחר ואדם עסוק יותר מדי בעצמו. הוא מרגיש שרק מה שנוגע לו זה מה שחשוב. אבל אם לא היה איכפת לו על עצמו כל כך, אזי ממילא היה מרגיש בצער של השני, שכן יש קשר בין כל עם ישראל. וכשם שאם חלילה קורה משהו לא טוב לאחיו או לאביו אזי באופן אוטומטי הוא מרגיש בצערם, ואינו צריך 'לעבוד על זה', מאחר ויש קשר ביניהם. ומה שאינו מרגיש בצערם של אחרים הוא בגלל שחסר לו בקשר עמהם, וזה בא בגלל שמחשיב את עצמו, שזה גורם שיש כאילו מסך בינו ובין השני".
"לעבוד על המידות"
מה ניתן לעשות כדי להרגיש בצער הציבור?
רבינו שליט"א: "התשובה היא לעבוד על המידות, שאדם לא ירגיש שמגיע לו דברים, ואז ממילא ירגיש אהבה לעם ישראל. אמנם עד שיגיע לדרגה הזאת יש עוד עצה להרגיש בצער השני, שיצייר לעצמו – לא רק להגיד בפה אלא לחשוב ולצייר במחשבתו – מה קורה לשני. מה קורה כאשר אדם מת ומשאיר אלמנה וכמה יתומים. מה קורה כאשר אדם מאבד יד חלילה, כמה הוא נעשה מוגבל בכל מעשיו. צריך לחשוב ולתאר לעצמו את המציאות הזו, ואז, גם אם עדיין אינו עומד במדרגה שמרגיש את השני באופן אוטומטי, מכל מקום על ידי שחושב ומתאר לעצמו מה עובר על השני, זה עוזר לכך שיוכל להשתתף ולהרגיש בצערו".
בהמשך השו"ת הנדיר עמד רבינו שליט"א על עניינים נוספים, בהם כיצד מבטלים בקרב בחורים צעירים את ה'כוחי ועוצם ידי'; כיצד ממשיכים את ההתעוררות העצומה שהייתה בימי האלול והימים הנוראים לזמן חורף ולשנה כולה; מה ניתן לעשות כדי להרגיש קירבת ד' בתקופה הזאת, ועוד ועוד.
לסיום נשאל רבינו שליט"א, מה המסר לבחורים לקראת זמן חורף ארוך, משולב עם מלחמה לא פשוטה בדרום ובצפון, והשיב רבינו שליט"א: "תורה מגנא ומצלא איננה סתם אמירה, זה דבר אמיתי. היות וזה דבר אמיתי, כך צריך להתייחס לזה וחייבים להוסיף תורה בשביל המצב, ומי שלא מוסיף תורה בגלל המצב זה אומר שחסר לו באמונה שתורה מגנא ומצלא. צריך להאמין שתורה באמת מגינה ומצילה ולכן צריך להוסיף תורה".
השו"ת המלא מתפרסם במגזין 'במה'.
