חודש אלול הוא חודש מיוחד. בכל שנה בחודש זה הימים הם ימי רצון להתעלות ברוחניות ולהיות רצויים למקום. בימים אלו יש סייעתא דשמיא לרוחניות, וכמו שרמזו 'אני לדודי ודודי לי', ראשי תיבות אלול, והם שני דברים: מתחילה 'אני לדודי', השתדלות מצד האדם להתקרב לבורא, ועל ידי זה זוכים ל'ודודי לי', שיש השפעה וקרבה מן השמים, וזוכים לסייעתא דשמיא.
וה"מסילת ישרים" כתב בהקדמה: "כשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך". תכלית השלימות האמיתית וחובת האדם בעולמו, היא הדביקות בו יתברך, וזהו הדבר הטוב ביותר שיכול להיות, והדביקות זה ה'אני לדודי'.
***
והנה, כיצד אפשר להדבק בשכינה?
בתרגום אונקלוס על הכתוב בפרשת עקב 'ובו תדבק', תרגם 'ולדחלתיה תתקרב', תתקרב ליראתו, כאשר האדם מתקרב יותר ליראת שמים ומגדיל היראה זה נקרא 'ובו תדבק', שליבו דבוק ביראת שמים, וכך מקיימים את 'אני לדודי', על ידי הרגשות של אמונה ושל ידיעת האמת.
כשאדם חי עם ידיעת האמת של כל עיקרי יסודות האמונה, זה נקרא 'אני לדודי', וזוהי השלימות האמיתית. אלא, זה נגד טבע האדם, כי האדם נמצא עם גשמיות, וחושיו גשמיים, והגשמיות משכחת את ידיעת האמת ואת האמונה וההרגשות האמיתיות.
חז"ל אמרו, הבא ליטהר מסייעין בידו, מי שיש לו שאיפות לרוחניות, יש לו סייעתא דשמיא, ובאלול זה יותר מכל השנה, ומה שמוטל עלינו לעשות זה 'אני לדודי', עבודה של מחשבה, זה עבודת האלול.
