א.
בעולמנו, גם בתוך עולמה של תורה, ניתן לשמוע שתי קולות שונים בנושא האמונה.
קול אחד קורא ואומר שהאמונה מבטלת את המציאות. מאמין אמיתי אינו צריך להתייחס למציאות כלל. סיפורי ניסים ומופתים הם פרט המלמד על הכלל, המלמד שהמציאות כולה היא רק עטיפה של דמיון המכסה את המציאות האמיתית של 'אין עוד מלבדו'. ממילא הדרך הראויה היא להתעלם מהמציאות, להתכחש אליה ולהסתיר את פנינו ממנה, או אפי' להכות בה עד שהיא תתייאש ותפנה את מקומה לאור המציאות האמיתית והפנימית.
לעומתם יש קול אחר המתריס ואומר: מקומה של האמונה הוא בבית הכנסת ובבית המדרש, בתפילה ובשעת הלימוד, אך בשעה שאדם שקוע במשאו ומתנו, בשעה שאדם עוסק בישובו של עולם, אין מקום לאמונה, אלא לעבודה לפי כללי המציאות, לפי חוקי הטבע וכל איתניו.
אלו וגם אלו מביאים פסוקים ושברי פסוקים התומכים בשיטתם. אך בעל ההגדה מלמדנו, במילים ספורות, ששניהם טועים.
ב.
סיפור יציאת מצרים 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח' – מתחיל ב'עבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים', ומסיים ב'ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר'. מתחיל ב'ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך', ומסיים ב'ויוציאנו ד' ממצריים ביד חזקה ובזרוע נטויה'.
במבט ראשון יש בכך תימה. הלא בכל ימות השנה אין תרח נמנה על אבות האומה. מדוע דווקא בליל הסדר אנו מעלים אותו מתהום הנשיה. מדוע בבואנו לספר על הגאולה, על הפדות, על הבחירה, חייבים אנו לזכור גם את הטעיות, את הכשלים. את אבות אבותינו שישבו בעבר הנהר והשתחוו לאלילים מעשי ידי אדם.
גם המרור, על שם שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, תופס בהגדה מקום גדול יותר מכפי שהיינו מייעדים לו אנו, אילו היה הדבר נתון בידינו. נטיית ליבנו היא להתמקד בעשרת המכות, בניסי יציאת מצריים, ולהניח בצד את סיפורי העבדות העצובים והמדכאים, ואילו חז"ל אומרים: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. פסח, מצה ומרור.
לא זו בלבד, לא רק שהמרור הוא אחד מתוך השלשה, אלא שהוא מופיע בסופם. הוא אינו רק פרק ראשון בהיסטוריה, פרק שנועד להסביר למי שאינו בקי בפרטים מהיכן יצאנו, אלא הוא גם נשאר עד הסוף, יש לו חלק מרכזי בגאולה עצמה.
כמדומה שבעל ההגדה בא ללמדנו שאמונה תופסת את החבל משני צידיו, אמונה בנויה דווקא על שני קטבים הסותרים זה לזה.
מאמין אמיתי אינו מתעלם מהמציאות, אינו מתכחש אליה, ויחד עם זאת הוא אינו שוקע בתוכה. המציאות היא אמיתית ומוחשית, קשה וכואבת, אך שורשיה של המציאות הזו נטועים בגבהי מרומים, ולכן, גם אם נראה שהיא סוגרת עלינו מכל הצדדים, ודאי שישנה חתירה מתחתיה, חתירה שדרכה הקב"ה מתערב וממציא ישועה ברצונו.
בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם'. במבט מציאותי ומפוכח היה נראה שמאלו לא יוכל להיוולד עם נבחר. אנשים ריקים, טועים ומטעים, אין להם בעולמם אלא עבודת אלילים. אולם הקב"ה הוציא יש מאין. 'ואקח את אביכם'.
'עבדים היינו לפרעה במצרים'. שקענו בטומאת מצרים, דמינו להם כמעט בכל, עד כדי כך שמשה רבינו לא האמין באפשרות להוציא אותנו משם. משה רבינו בחכמתו סירב ללכת לשליחות זו מתוך הבנה שאחר שנים כה רבות בטומאת מצרים לא נותר מבניו של אברהם מאומה, אין את מי לגאול. אולם הקב"ה גילה לו שיש בכוחו להוציא יקר מזולל, להפוך את עם העבדים לעם הנבחר ולתת להם את התורה. 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה.'
זו סתירה שאינה ניתנת להבנה בשכל פשוט. בעיניו של איש השכל גלות וגאולה, עבדות ופדות, אינן יכולות לחיות זו בצד זו. אם יש גלות אין גאולה, אם יש פדות אין עבדות. ועל כן, נטייתנו הטבעית היא לומר גם לי גם לך לא יהיה. אחת מהן היא שקר. אחת מהן היא פרי מוחו של הדמיון.
אולם בעל ההגדה מלמדנו שלדעתו של איש האמונה שתיהן אמת. המרור והמצה, העבדות והחרות, הייסורים והגאולה, קיימים בעולמנו זה לצד זה. אם ברצוננו להיות יהודים מאמינים עלינו לסגל לעצמנו את היכולת לחיות בשתי עולמות סותרים, להחזיק את החבל בשתי קצותיו.
ג.
נתבונן נא ונראה שעל שני קטבים אלו יסד דוד המלך את פרקי ההלל.
דוד המלך חי חיים מלאי סבל ורדיפות. הוא אינו מתכחש אליהם, אינו טוען שהוא התנשא מעליהם ולא שת אליהם לב. בפסוקים רבים בספר תהילים הוא מספר ובוכה על תלאותיו. 'ד' מה רבו צרי רבים קמים עלי'. 'מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אימי'. 'יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל'. אך מאידך, הוא רואה תמיד את האפשרות שמתוך הצרה תבא ישועה, שבמצבים הבלתי אפשריים ביותר, תתגלה הפדות. 'מן המיצר קראתי ק-ה ענני במרחב ק-ה'.
'עזי וזמרת ק-ה ויהי לי לישועה' – אחד הקדמונים מפרש שכוונת המשורר לומר שעוד לפני הישועה, כשהוא עדיין שקוע עד צוואר במדמנת הקושי והייסורים, הוא מזמר לאלקים. כי גם בתוך הצרה הוא רואה בבירור שקיימת אפשרות להתערבות של הקב"ה. גם בתוך המציאות המרה הוא רואה פתח עליון. השירה, הזמרה, אינה נובעת דווקא מהישועה, אלא מההסתכלות האמיתית הרואה אפשרות בתוך הבלתי אפשרי, בלתי גבול בתוך הגבול.
