הגמרא במסכת ראש השנה (בדף ט"ז) שואלת, מפני מה תוקעים בשופר בר"ה. מיד מתעוררת ותמהה: "מפני מה תוקעים? רחמנא אמר תקעו".
כלומר – לפני כל הסיבות שניתן להסביר בהן את המצוות, ובמיוחד את מצות תקיעת השופר, במחשבה במוסר ובדרוש, בראש ובראשונה יש לדעת ש"רחמנא אמר תקעו". אנו מקיימים מצוות בגלל שהתורה ציוותה. בין אם מדובר בחוקים ובין אם במשפטים. אין אנו מקיימים את המצוה בגלל טעמיה, הטעמים נועדו להבין ולהרגיש ולרדת עוד ועוד לעומק הדברים, אך הסיבה שאנו תוקעים היא: "רחמנא אמר תקעו"! וזו, אגב, הכוונה המעכבת שיש לכוון – לקיים מצוות הקב"ה, שאר הכוונות (ויש כוונות אמיתיות רבות ברמות שונות של נגלה ונסתר) הן תוספת חשובה, אך אינן יכולות לבוא במקום הכוונה האמורה.
עונה הגמרא ואומרת, שכוונת השאלה היא, מפני מה תוקעים כשהם יושבים, וחוזרים ותוקעים כשהם עומדים. אומרת הגמרא – לערבב את השטן… וברש"י: "כשישמע שישראל מחבבים את המצוות מסתתמין דבריו".
מה פירוש "לערבב" את השטן? ומדוע חיבוב המצוות סותם את דבריו?
השטן מומחה גדול לערבוב. עיקר עבודתו הוא לערבב. כך הופיע לראשונה כשהסית את חוה ואדם לעבור על דברי ד'. שהרי בחטא אדם הראשון התערבב הרע בטוב. שעד אז היה הרע עומד מבודד והטוב היה טהור לגמרי, ובשעת החטא התערבב הרע בכל שיעור קומתו של הטוב.
גם בחטא העגל היה אותו ערבוב, שהרי הגיעו למדרגת אדם הראשון לפני החטא, כמו שכתוב, "אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם" – במעמד הר סיני. באותה שעה הזדככו לגמרי ושוב עמדו טהורים וזכים והרע מחוצה להם. ואז חטאו בעגל, ועל כך נאמר בהמשך הפסוק: "אכן כאדם תמותון" – בעקבות חטא העגל חזרו למצב של אדם הראשון אחרי החטא. וחז"ל במדרש בדברם על חטא העגל התבטאו ש"בא השטן וערבב את העולם…" (ילקוט שמעוני שמות) שוב התערבב הרע והטוב. (שהרי חטא העגל היה ערבוב של עבודת ד' עם עבודה זרה).
***
רבי שלום שבדרון זצ"ל היה נוהג לומר על מה שנאמר בפרשת תולדות "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי", שהיתה רואה שבעברה ליד בית כנסת היה העובר מפרכס לצאת ובעברה ליד בית ע"ז שוב היה מפרכס לצאת, "ותאמר אם כן למה זה אנוכי", אמרו לה שם ועבר "שני גויים בבטנך", האחד כולו לד' והשני כולו לע"ז. ושאל הרב שבדרון, במה הרגיעו שם ועבר את רבקה? הרי אמרו לה שיש לה אחד שכולו רשע מרושע שרק עבודה זרה מעניינת אותו עוד בהיותו עובר!
אמר ר' שלום, העדיפה רבקה אחד שכולו רשע ואחד שכולו צדיק מאשר אחד שיהיה מעורבב… הערבוב הוא אם כל חטאת…
וזה מה שהטיח אליהו הנביא בפני העם: "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים, אם ד' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו".
עומק ההסבר הוא: כל דבר בעולם חי מאור פני ד' ואם יהיה רע מוחלט בלא כל קורטוב של טוב המעורב בו לא יהיה לו קיום. וכך לימדנו רבנו משה קורדובירו בתומר דבורה, שכאשר אדם חוטא ומתמלא בטומאה מעורר בו השטן רגשי חרטה כדי שישוב מעט בתשובה וימלא מצבריו במעט קדושה ממנה יוכל השטן לינוק ויוכלו כוחות הרע להמשיך ולהתקיים, ומיד אחר כך יחזור לסורו וזהו שנאמר "רשעים מלאים חרטה כרימון". כי כאמור גם השטן חי על יניקת קדושה ולכן חביב עליו הערבוב.
דיניו של הקב"ה הם מידה כנגד מידה. וכנגד ערבוביו של השטן השתא, לעתיד לבוא יתערבב הרע בטוב, אלא שבעוד שכיום דואג השטן שהרע ישלוט על הטוב המעורבב עמו, לעתיד לבוא יתערה הרע בטוב ויחזור העולם למצב בו יהיה ברור לכולם כי הקב"ה הוא יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. וכשם שקטורת אינה ראויה בלא שחלבנה שריחה רע מעורבב בה, כך לעתיד לבוא יתערבב הכל לטוב והרע יתערה בתוך הטוב.
***
כששומע השטן את קול השופר ורואה את ישראל מחבבים את המצוות, חש הוא את פעמי הגאולה בה יתערבב הרע בטוב לטובה ויתערה בטוב, והכל יהיה טוב.
ומדוע חיבובם של ישראל את מצוות השופר מעורר את השטן באופן מיוחד?
הרי השופר מזכיר את עקידת יצחק. ואמר הרמב"ם במורה נבוכים שאחד השיעורים הנלמדים מעקידת יצחק הוא שיעור באהבת ד', שהרי אהבת אברהם ליצחק היתה הגדולה שבאהבות ואת זו הקריב אברהם לאהבה הגדולה עוד יותר – לאהבת ד'.
כשמקיימים את מצוות תקיעת השופר בשמחה ובאהבה, מה שבא לידי ביטוי בכך שחוזרים ותוקעים אחרי שכבר יצאו ידי חובה. מראים בני ישראל את שיא אהבתם להקב"ה ובאהבה כזו מביאים את הגאולה שבה יחזור הרע ויתערה כאמור בטוב.
וז"ל של מהר"ל: "כלל הדבר, כי התקיעות כולם הם ערבב כי השטן אינו מקטרג רק במדת הדין והתקיעות מורים על התעלות המדה ברחמים, וכאשר יתעלה ברחמים אם כן אין לו מקטרג כי השטן אינו מקטרג רק בר"ה לפי שאז שולטת מדת הדין הקשה", והם הם הדברים, כי מידת הרחמים היא מיזוג של מידת החסד ומידת הדין, והיא היא האחוד והערבוב החיובי של כל המציאות כולה להביא את העולם לשלמותו.
בראש השנה הבא עלינו לטובה נתפלל כולנו שנזכה ונחיה ונראה ממש עתה כיצד הקב"ה ימלוך על כל העולם כפי שאנו אומרים: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על פני יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
כתיבה וחתימה טובה לכולם.
