השמחה פורצת גבולות. הכותרות מבשרות על ניצחון בקלפי. המפלגות החרדיות תהיינה בין מקימי הממשלה ותוכלנה להגן על שרידי הצורה היהודית של רשות הרבים בארץ ישראל, ועל האינטרסים של הציבור החרדי.
השמחה גדולה גם כי שונאי הדת והמתנכלים לה, אלה המכנים עצמם "ליברלים" ו"פרוגרסיביים", נחלו מפלה. חלקם התמעטו, חלקם הצטמצמו וכולם יאיישו את הספסלים במדבר האופוזיציוני.
עוד נכונו לנו אירועים בהם גם יודו להקב"ה על ה'ניצחון', אך יחד עם זאת יטפחו איש על שכם רעהו ואיש על שכם עצמו על התרומה שתרמו ל'ניצחון', ושביעות הרצון העצמית תבלוט בכל פינה.
עד כאן הכל ידוע והכל מובן וגם אני שותף כמובן לשמחה הגדולה הזאת.
עתה עלי להיות לא פופולרי ולהרהר בקול את אשר על ליבי.
***
יהורם מלך ישראל סבל ממצור. אנשי הצבא האדיר של מלך ארם צרו על עיר בירתו, שומרון. לא היה בכוחו לפרוץ את המצור והעיר הייתה סגורה. אין יוצא ואין בא, והרעב עשה שמות באוכלוסייה. ד' השמיע קולות מלחמה באזני חיילי ארם והם נסו בבהלה. הנצורים אף לא ידעו על כך, עד שאותם ארבעה אנשים מצורעים שחשבו להפיל עצמם בידי חיילי ארם, גילו שכולם ברחו.
נתאר לעצמנו שהמלך יהורם ייחס לעצמו משהו מאותה הצלה. כמה מגוחך יהיה הדבר…
ההצלחה בבחירות אלו היא הצלחה ניסית לכל דבר ועניין. הרי לולא הפיצולים במחנה השמאל ובמפלגות הערביות היינו עלולים למצוא את עצמנו כיום במצב שונה לחלוטין. לפיצולים האלה לא הייתה סיבה ממשית ובקלות יכלו לגשר עליהם. אין זאת אלא שהוכו בסנוורים והלכו בעיוורון גמור עד סופם המר…
איך אמר אותו ליצן ששיחק תפקיד של מיליונר: תראו איך בחכמתי הגעתי למה שהגעתי ותלמדו ממני. שאלוהו: ואיך באמת הגעת למעמדך כיום הזה? ענה ואמר: בזכות כישרון גדול ומאמצים כבירים. כשהתבקש לפרט אמר: עשר שנים צחצחתי נעליים בתחנה המרכזית, חמש שנים מכרתי עיתונים, ואז הודיעוני שדודה עשירה וערירית מתה והשאירה עבורי ירושה של מיליונים והריני מה שאני…
אחרי כל העמל והיגיעה להביא לריבוי מצביעים, מה שבאמת הביא את התוצאה החיובית הוא הפיצול הבלתי הגיוני במחנות האמורים: הערבים ומפלגות השמאל. איש מבין העסקנים החרדים ואיש מבין המצביעים החרדים אינו יכול לזקוף פיצול זה לזכותו…
כל התהילה כולה – להקב"ה, שלימד אותנו שיעור מאלף: הישועה עשויה להגיע ממקורות לא צפויים ולא הגיוניים. ממש התגשמות מודרנית של הפסוק "ד' ילחם לכם ואתם תחרישון".
***
מגדעון לומדים אנו שיש ללמד סנגוריה על עם ישראל. כאשר התגלה אליו המלאך ואמר לו "ד' עמך גבור החיל", ענה לו: "ויש ד' עמנו ואיה כל נפלאותיו", ואמרו חז"ל שגדעון אמר למלאך: אמש ישבנו בליל הסדר וסיפרנו סיפור יציאת מצרים ועתה אנו במצוקה ואין נפלאות. איך אפשר לבוא בטענות אל העם? ענה לו המלאך: "לך בכוחך זה", ואמרו חז"ל – שלימדת סנגוריה על עם ישראל. מכאן לומדים שיש ללמד סנגוריה על עם ישראל, ורבים עושים במדרש זה שימוש רחב.
ואולם, באותה פרשה עצמה נאמר, "ויעל מלאך ד' אל הבוכים" והוכיח אותם קשות על התנהגותם, ואנו מבולבלים, האם יש לומר דברי תוכחה או דברי סנגוריה?
התשובה פשוטה: אדם נאשם ברצח ואביו עומד על דוכן העדים ומלמד עליו סנגוריה: 'ילדות קשה', 'נסיבות מקילות' וכד'. לאחר מכן נכנס אביו לבקרו בתא לשיחה בארבע עיניים, האם גם כאן ידבר על 'נסיבות מקילות'? ודאי שלא. כאן יוכיח אותו על פניו וידבר איתו קשות.
המלאך דיבר אל העם, ולכן הוכיח אותם וכי מה יאמר להם: יש לכם נסיבות מקילות ואפשר להבין את התנהגותכם? אם כך ידברו אליהם מדוע שיחזרו בתשובה? גדעון, לעומתו, דיבר עם המלאך. כאן המקום ללמד סנגוריה על עם ישראל.
כשאנו מתפללים להקב"ה, ודאי נלמד סנגוריה, אך כשאנו מדברים בינינו ובין עצמנו, עלינו לתבוע מעצמנו ולא לשבת על זרי דפנה של ניצחונות מפוקפקים.
כלפי מה הדברים אמורים?
18 שמונה עשר נציגים חרדים ועוד כמה וכמה נציגים שומרי מצוות יימנו עם חברי הכנסת הקרבה ובאה, שבה כמאה נציגים יהודים. . כמיליון איש הצביעו עבור נציגים אלה. לכאורה יש כאן קידוש ד'…
אך אל נשכח שמיליון איש אלה אינם אלא אחוז שאינו גדול מתוך ציבור של למעלה משישה מיליון יהודים. וציבור זה כולל למעלה ממיליון שהצביעו עבור שונאי הדת (מצביעי ליברמן, העבודה, מרץ ויש עתיד). לא שכל אלה שונאי דת, אבל לא מפריע להם שיקעקעו אותה עד היסוד.
האם נוכל לומר שידינו לא במעל הזה? האם נוכל להעלים עין מחילול שם שמים הגדול הזה?
כמדומה שטפיחת השכם אודות המספר הגדל של יראי ד', אינה התגובה הנכונה.
עלינו להזיל דמעה על כל אלה שלא זכו להכיר בכבוד ד'.
האמירה הנכונה היא: "אבל אשמים אנחנו". מה אנו עושים להרבות כבוד שמים כדי שישמעו גם הרחוקים ויבואו.
הנלמד ממעשה גדעון הוא שבעוד שכלפי שמיא מדגישים את הנסיבות המקילות ואת הפנים החיוביות, כלפי עצמנו עלינו להביט על העתיד ועל האתגר המצפה לנו: להביא את כל ילדי ישראל הביתה.
