פרעה היה אדם רע. הוא הצטיין בכל מידה רעה ובכל תכונה מגונה. היה מלך עיקש שלבו עקר ואכזר שהורה להשליך תינוקות ליאור רק כדי שהמנהיג המיוחל לא יוכל להושיעם. שעבד ע"ז ושהשקיע את מדינתו במ"ט שערי טומאה, שגאוותו הרקיעה שחקים עד שאמר "לי יאורי ואני עשיתיני".
וכשהתורה באה לגנותו בוחרת היא מכל הרקורד הזוועתי הזה, לומר "ויקם מלך חדש שלא ידע את יוסף" וברש"י: "עשה עצמו כאילו לא ידע", כלומר, היה כפוי טובה. כי כשם שמידת הכרת הטוב היא אם כל המידות הטובות, כך מידת כפיות הטובה היא אם כל המידות הרעות. אדם שעושה עצמו שלא ידע את יוסף המיטיב עם כל ארץ מצרים, מתדרדר מהר מאדם בן תרבות למפלצת הגוזרת ש"כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו".
לעומתו של פרעה עומד משה רבנו שאינו מכה את היאור ואת העפר מתוך הצורך בהכרת הטוב הגם שמדובר בדוממים שאינם מרגישים.
במאמר שכתבנו לפני שבועיים על נושא הכרת הטוב, כתבנו בין השאר את הדברים הבאים:
"כפויי הטובה מופקעים מעיקר מטרת הבריאה. את הבריאה ברא האלוקים כדי להיטיב וכפוי הטובה ודאי ימרוד בטובתו של מקום ובטובתם של בני האדם כאחד.
"והנה השבוע, לעיני כל העדשות ולאזני כל המקרופונים, קם אדם המשמש בתפקיד שר המשפטים ורוממות שמירת הצדק בגרונו, ומחכה עד אחרי שחברו שנתן לו את התפקיד ולחם עבורו עד כדי ריסוק הקריירה הפוליטית שלו עצמו יעמוד איתן ויתעקש למענו. ואז בעט בו השר הנכבד בעיטה נוראה כשעזבו בטריקת דלת תוך כדי השמעת נימוקים שאם הם נכונים היו נכונים גם כמה ימים קודם, וערק אל המתחרים.
"ומהעבר השני עומד אדם ומכריז שהוא מקים מפלגה כדי להיאבק על ערכים ולצדו עומד אותו איש שבעט באבי כל הערכים – בהכרת הטוב. והם עוד מאמינים שאדם זה ימשוך מצביעים. אם הם אכן צודקים ואנשים יתעלמו מההתנהגות הנ"ל ויצביעו עבורו, הרי נמצאים אנו בפשיטת רגל ערכית מוחלטת".
***
פרימו לוי. כימאי איטלקי צעיר שנתפס על-ידי הפשיסטים בשנת 1944 בהרי צפון איטליה תוך פעילות פרטיזנית חובבנית, וכשהצהיר כי הוא יהודי הועבר לידי הגרמנים שהעבירוהו עם יהודים רבים נוספים לאושוויץ.
באושוויץ שובץ לעבודה במחנה אושוויץ מס' 3 שנקרא גם בונה או מונוביץ. והגם שהיה זה מחנה עבודה ולא מחנה השמדה כמו ביקרנאו, התנאים היו תנאי גיהינום עלי אדמות. הוא שהה במחנה קרוב לשנה ועקב מחלת השנית בה חלה ברגע האחרון נבצר ממנו לצאת למצעד המוות, עת פונה המחנה. נותר הוא אפוא זרוק בצריף שהיה מכונה "בית החולים" שבמחנה, בחדר לחולים במחלות מדבקות. הוא שוחרר על-ידי הרוסים.
פרימו לוי, הגם שכאמור היה כימאי במקצועו ובהשכלתו, מגלה בספריו הבנה מעמיקה בנפש האדם וספריו חודרים לעמקי נבכי נפשו המפותלת של עובד הכפיה ושל האסיר במחנות הנאצים.
ספרו המרכזי נקרא "הזהו אדם". בפרק האחרון מתאר פרימו לוי, כיצד אחרי שהנאצים ברחו והמחנה נשאר מוזנח כבוי וגוסס ולא היו בו אלא גופות חצי מתות שלא ידעו מה לעשות, בלי מזון, בלי תאורה, בלי מים ובלי חימום, רק זוהמא ושלדים גוססים בכל פינה, הלך הוא ושני חברים לחפש תנור. והימים ימי חודש ינואר, הקור הגיע עד למטה מ-35 מעלות מתחת לאפס. החלונות בצריף בו שהו היו שבורים והקור נורא. מצאו תנור בצריף שנשרף עד היסוד וגררו אותו לצריף שלהם.
***
כותב פרימו לוי: "סוף סוף הגעתי לצריף ומסרתי את התנור לידי שארל. נשימה קצרה בגלל המאמץ. לנגד עיני ריצדו כתמים שחורים.
כעת צריך היה להדליק את התנור. הידיים של שלשתנו היו משותקות והמתכת הקרה נדבקה לאצבעות, אבל הכרח היה להדליק את האש כדי שנתחמם ונבשל את תפוחי האדמה. מצאנו פחם, עצים וגחלים בצריפים השרופים.
כשתוקן החלון המנופץ והתנור התחיל לחמם, הורגש כיצד רפה המתח בלבו של כל אחד. לפתע פנה טוברובסקי (יהודי פולני-צרפתי בן עשרים ושלוש, חולה טיפוס) אל החולים האחרים והציע שכל אחד יפריש פרוסת לחם עבורנו, שעבדנו. ההצעה התקבלה.
רק יום לפני כן לא יכול היה להתרחש מאורע מעין זה. חוק החיים במחנה אמר: "אכול את לחמך ואם תצליח גם את לחמו של שכנך". קל וחומר שלא היה מקום לשום הכרת טובה.
אכן, הצעתו של טורונובסקי סימלה באמת את מות המחנה.
זה היה המעשה האנושי הראשון שנעשה בינינו. אני סבור שניתן לומר כי באותו רגע התחיל התהליך שהחזיר אותנו – ההפטלינג שנשארו בחיים – לחיק חברת בני האדם". ("הזהו אדם" עמ' 173).
מדהים עד כמה אדם שגדל בבית הרחוק מתורה ומעולם לא למד תורה מצליח להגיע להגדרה כה יהודית, כה אמיתית, כה תורנית.
שהרי צדק פרימו לוי. הרי הכל התחיל מהכרת הטוב. אברהם אבינו החל לחפש את האלוקים מתוך מידת הטוב שבו כי רצה להכיר טובה למי שאחראי על כל הטוב שיש סביבו. כפוי הטובה אכן מוציא את עצמו מחברת בני אדם, ואולי גם מהגדרתו כאדם בכלל ותחילת השיבה אל המין האנושי היא יישום מידת הכרת הטוב.
אם נמשיך את קו החשיבה הנ"ל, שמידת הכרת הטובה היא כרטיס הכניסה "לחיק חברת בני האדם" לא נוכל להימנע מהמסקנה שחזיונות האימים שאנו רואים מול עינינו בקרב אלה הממנים עצמם להיות מנהיגיה של המדינה ושאחרי הכל עוד מאמינים כי אנשים יצביעו עבורם ויבחרו בהם (וכנראה כך יקרה), מבטאים את היציאה מחברת בני האדם.
