הציבור נדרש לסגל אורח חיים שונה מזה שהתרגל עליו ולציית להנחיות מערכות השלטון. ציות זה מחויב על מנת לנסות ולמנוע ממגפת הקורונה לגבות קרבנות. מסבירים לנו שאנו במאבק לשמירה על אותן אוכלוסיות שנמצאות בסיכון, אלו שהנגיף עלול לעשות בהן שמות.
אנשים אחראיים שחיי אדם יקרים להם, מצייתים להוראות גם אם אינם מבינים את הצורך בכל אחת מהן. ואולם יש הבדל בין אנשים המאמינים בתורה ובמצוותיה לבין האחרים.
אזרח רגיל המציית משום שהוא מבין שאלה הדברים שיש לעשות כדי למנוע קרבנות, נמצא כל הזמן בספקות. נקרע הוא בין הבנתו להבנת המומחים ובין הסקפטיות הטבעית הישראלית לבין אמונתו בשלטונות. עליו לתת אמון במומחים ובשליטים המורים לו מה לעשות ומה לא לעשות, כדי לציית לדבריהם עד הפרט האחרון.
כיון שהסיבה לציית נעוצה באמון הנ"ל נמצאים אנשים אלה במבוכה.
רבים נמצאים בחשש שמא הצעדים שננקטו אינם מספיקים וכי לא ננקטו צעדים נוספים מסיבות שאינן כה חשובות כמו סיבות פוליטיות, כלכליות, גאווה פרסונלית וכד'.
אחרים מלאים ספקות שמא הצעדים הדרקוניים מוגזמים ונובעים בחלקם מפרנויה או מסיבות לא ענייניות וחושבים שלמעשה אפשר גם בפחות.
כל זה מתוך שהסיבה של אלה לציית להוראות היא ההבנה שאלו ההוראות שהמומחים נתנו מתוך כוונה להציל חיי אדם ומתוך ידיעה מוסמכת כיצד עושים זאת.
***
לאדם המאמין המכיר ויודע את יסודות אמונתו, גישה שונה.
יודע הוא שהכל ביד ד' ויודע הוא ש"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד". שהרי זו ההגדרה של מידת הביטחון כפי שלמדנו החזון איש – לדעת שהכל בהשגחה וגם שהכל בסופו של דבר לטובה כי הקב"ה רוצה רק טוב.
ידוע הסיפור על אותו אדם שהתלונן לפני הרב כהנמן ואמר: "אני מתפלל והקב"ה לא עונה לי". ענה לו הרב: "אתה מתפלל והקב"ה ענה והתשובה היתה – לא".
אפשר להוסיף שהקב"ה אמר: "טפשון שלי – התשובה היא לא! כי זו טובתך – לא למלא את משאלותיך". ואף כי לא תמיד רואים כיצד הסירוב למלא את משאלת הלב הוא לטובתי, לבסוף נדע זאת ונראה זאת. כמו שאומר הנביא "ואמרת ביום ההוא אודך ד' כי אנפת בי" (ישעיהו י"ב). ואנו מצהירים זאת בבקשנו שהקב"ה ימלא "משאלות לבנו לטובה". באמרנו זאת, אנו מצהירים שלא כל משאלות לבנו הן באמת לטובתנו, אך הקב"ה יודע מה באמת טוב לנו.
***
בצד כל זה צריך לפעול בדרך הטבע מה שמכונה "השתדלות", שהרי גם את הטבע ברא הקב"ה וכמו כן נתן לאדם רשות לחקור את הטבע ולמצוא תרופות ומזור ("ניתנה רשות לרופא לרפא", וכן: "כל מי שיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו מחשב עליו נאמר את פועל ידי לא הביטו ומעשי ידי לא ראו"). אם אדם מתעלם מהטבע, מתעלם הוא מהסדר שברא הקב"ה בעולם, כיון שהקב"ה ברא את חוקי הטבע, לא לתוהו בראם אלא למען נשתמש בהם ונהיה כפופים להם, וכבר אמרו חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים". ממש כמו שאמרו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כמו שניתן בידי האדם לקדם עצמו מבחינה רוחנית כך ניתן לו צו להתגונן בפני פגעי הטבע. לא בגלל שאי אפשר אחרת, אלא בגלל שהקב"ה רצה שכך יהיה.
לכן אנו מקבלים את כל ההוראות מהמומחים ומהשליטים ומצייתים להן עד הפרט האחרון כפי שהורו רבותינו לעת כזאת.
יש הבדל בין הקבוצה המצייתת מתוך אמונה או הבנה שציות להוראות יציל חיי אדם לבין המאמינים המצייתים להוראות מצד חובת ההשתדלות.
הראשונים, כאמור, מלאים ספקות. האחרונים אינם מסתפקים, שהרי אין זה משנה כלל אם המומחים יודעים היטב או למה באמת מתכוונים השליטים, אנו מצווים "לעשות השתדלות" וגדר ההשתדלות מי ידע? למדונו רבותינו שגדר ההשתדלות במקרה זה הוא הציות המוחלט לצווים הנמסרים חודשים לבקרים.
***
הדבר דומה למה שדיברנו ערב הבחירות. אדם ההולך לבחירות מתוך שהוא מחליט מי המתאים לנהל את המדינה חייב להיות מתוסכל מאד. כי מנין לו המומחיות להכריע בין תכניות כלכליות שונות שכולן סבוכות והוא אינו כלכלן, מנין לו לדעת מצעה הביטחוני של איזו מפלגה יביא שלום או מלחמה, והאינפורמציה הנחוצה להכרעה סודית? לעומת זאת החרדים לדבר ד' הולכים לקיים מצוות ציות לדברי חכמים ואין הם מרמים את עצמם כי הם המכריעים אודות השאלות השונות שכמו שאר האזרחים הם אינם מבינים בהן מאומה.
הוא הדין בענייננו, אלה המצייתים להוראות מתוך שמאמינים שאלו יצילום, נמצאים במבוכה ובחשש, וממילא במטוטלת בין זלזול בהוראות לבין חומרות ותוספות שלא ציוו עליהן. לעומתם המצייתים להוראות מתוך גדר "השתדלות", אין להם כל בעיה, הם יבצעו את כל ההוראות ובלבם פנימה ירגישו כמי ששילמו מס, ועתה פנויים הם לאמת – להאמין ולבטוח כי חיים ומוות ביד הבורא. ולהתפנות למה שבאמת בידינו – תפילה ותשובה וצדקה המעבירים את רוע הגזירה. כיון שאלה הדברים הם בידינו ("חוץ מיראת שמים") בזאת אנו יכולים להוסיף ולהחמיר ולעולם לא ניחשב כמגזימים.
זאת ועוד, הראשונים מלאים חרדות שכן תמיד יהיו בספק שמא לא נעשה מספיק או שמא לא צייתו דיים. המאמינים עושים את שלהם וחוזרים לענייניהם בשלות נפש. כי את שמוטל עליהם עשו ומכאן ואילך ד' הטוב בעיניו יעשה. הדבר היחיד שצריך הדיר שינה מעיני החרדים לדבר ד' הוא שמא לא עסקו דיים בתפילה ותשובה וצדקה, ואולם זה הרי בידיים שלהם. אם אדם חרד שמא לא עשה די בנושאים אלה – שיוסיף עוד ועוד.
***
ונוסיף על הגדרת מושג הביטחון כפי שהובאה לעיל. במסגרת מידת הביטחון אנו יודעים שהקב"ה יכול להושיע ברגע גם שלא כדרך הטבע.
סיפר הגאון הצדיק רבי יצחק זילבר זצ"ל, שבפורים 1953 היה במחנה עבודה סובייטי וסיפר לחבריו היהודים את סיפור המגילה, אחד היהודים רטן ואמר: "מה אתה מספר פה את סיפור המגילה הרי בימינו אין ניסים, ואנו פה עד שתצא נשמתנו".
ענה לו הרב זילבר: "הקב"ה יכול לעשות הכל, מי אמר לך שסטלין יחיה עוד חצי שעה"?
הלה התרגז וצעק: "איך אתה מדבר והרי הוא בשיא כוחו ובשיא עריצותו וסביבו כל כך הרבה שומרים ורופאים השומרים על בריאותו".
למחרת בבוקר שמע הרב זילבר את אותו יהודי קורא בזעקות הסטריות בשמו. רץ לראות מה קרה, צעק אליו אותו יהודי: "הרב יצחק, אתה צדקת!!!" חצי שעה אחרי שהרב זילבר אמר מה שאמר, סטאלין קיבל שטף דם במח ובאותו פורים הוא מת והרבה מתושבי המחנות שוחררו.
גם כאן אפשר שנקום בבוקר לשמוע שהכל חלף ועד אז – נקפיד על כללי הבריאות המוזרמים חדשות לבקרים שכן עלינו "לעשות השתדלות".
