על רקע סחרור המערכות בדמוקרטיה הישראלית מנסים הדוברים להתעלם מהשאלה המרכזית האם לאור ההתרחשויות המתרחשות מול עינינו, וביתר שאת בעת האחרונה, המושג "דמוקרטיה" עדיין ראוי להיחשב בעיני אדם אינטליגנטי כ"קדוש"? כך שכל מי שמעז לדבר בו סרה מחלל את קדושתו?
בטרם נעלה כמה מהנקודות המערערות את "קדושת" הדמוקרטיה. נזכיר כי המושג "דמוקרטיה" משמעותו: שלטון העם. וכיון שאין אפשרות לשמוע את דבר "העם" בכל נושא ובכל עת, נותנים לעם לבחור נציגים שיבטאו את דעתו, וממילא דעתם תבטא את דעת העם.
ומכיון שאין אפשרות שהעם או נציגיו יגיעו לכלל דעה אחת, דעת הרוב היא המתקבלת. וזאת מתוך תובנה כי דעת הרוב המבטאת את דעת רוב העם יוצרת את "שלטון העם" הנכסף, יותר מדעת המיעוט.
הבנה ונראה מה קורה במציאות.
***
- כללי המשחק הפוליטי הביאו לידי כך שכמה מהעומדים בראש מפלגות קיקיוניות שנתמכו על ידי אחוז מזערי מתושבי המדינה, מתיימרים לעמוד בראש. וזאת עקב משחקים פוליטיים. וכה עזה אמונתו של כל אחד מהם, שעל שאלת "מי בראש" יפילו את כל המערכת. ובכך ממשיכים בדרכו של ירבעם בן נבט, שכשלא ניתן לו לעמוד בראש אמר "אם כך, איני מעונין". והתוצאה היתה שהרס את כלל ישראל. כך בדיוק מתנהגים כמה ראשי מפלגות מול עינינו, הרי ברור שמי שנבחר על ידי כחמשה אחוז מהעם אינו מיצג את דעת העם! מי מהם שיוצב בעמדת הנהגה לא יבטא את רצון הרוב, וממילא יהיה זה הפוך מרוח הדמוקרטיה. והפלא הוא שאלה שרוממות קדושת הדמוקרטיה בגרונם, אינם נרתעים להפוך, עקב תאוות שלטון, או עקב שנאה תהומית לא מוסברת, או עקב שאיפת נקם הנובעת ממידות רעות, את הדמוקרטיה לחוכא ואיטלולא על פי הגדרותיה היא (גם אם בסופו של דבר יוותר אחד מהם או יוותרו כמה מהם, אין זה מעלה או מוריד, כי עצם העלאת הרעיון על ידיהם מעלה את התהיות דלעיל. והרי אם יוותר מי מהם, יעשה זאת רק בגלל חשבון אינטרסים ולא בגלל המהות שבדבר).
- כיון שהמשחק הפוליטי הפך להיות שנוא ומכוער, אנשים מעולים וראויים מתרחקים ממנו וזה זמן ארוך אנו רואים כיצד הבינוניות ומטה היא השלטת ורוב האנשים המאכלסים את הפרלמנט אינם בולטים בשום דבר, ורבים מאד מהם כל מעייניהם נתונים להאדרת שמם (ואין הדברים אמורים על אלה שנשלחו על ידי גדולי הדור כפי שיוסבר להלן). האם מישהו יאמר שפלוני או אלמוני שנבחרו מבטא את דעת רוב העם, בשעה שאנשים מוכשרים וישרי דרך שהיו עשויים להיות מתאימים ומיצגים את הרוב נאמנה ושהיו עשויים לנהל את המדינה על הצד הטוב ביותר, אינם מציגים את מועמדותם כלל ועיקר, אם בגלל שנפשם בוחלת בנעשה במגרש הפוליטי ואם משום שחסרים הם את החוצפה ואת המרפקים ואת "הקשרים" הנכונים? אשר על כן, כיון שהבחירה היא בין מועמדים מסוימים שאיש מהם אינו המועמד האופטימלי, מגוחך לדבר על דבריהם ורעיונותיהם כעל "רצון העם".
כששאול המלך נבחר למלך היה זה נגד רצונו. הוא לא "הציג מועמדות" וסביבו לא נבנה לובי שידחוף את שמו בכל כותרת אפשרית. כך גם דוד המלך נלקח מאחרי הצאן. היחיד ששמענו שהציג את מועמדותו היה שוב ירבעם בן נבט…
- אותם אלה שזועקים "רק לא פלוני" ערים לכך שהלה זכה במינוי מטעם אחוז גדול לאין שיעור מזה שבא אחריו. וזאת פעם אחר פעם. ועתה עושים הם כל מאמץ להדיח אותו הצידה. אם כך עליהם להסיק אחת מהשנים: או לאפשר למי שזכה להכרה הגדולה ביותר לנהל, או להודות שהדמוקרטיה אינה השיטה האידיאלית, כי איך אפשר להלל שיטה שמביאה שאנשים כאלה יכהנו בתפקידים מרכזיים כשלפי דעתם אין הם כשירים להם. איש הרי לא יכחיש כי הם נבחרו בדרך דמוקרטית.
- אותם מעריצי הדמוקרטיה הם בדרך כלל גם מעריצי בית המשפט העליון. ממתי החלה הערצה עיוורת זו? משעה שהתברר שבית המשפט הלז מבטל חודשים לבקרים חוקים שהתקבלו באורח דמוקרטי על ידי רוב קולות בפרלמנט כשהחוקים אינם מוצאים חן בעיני הוד מעלתם שופטי בית המשפט ומעריציהם. האין זה פרדוקס משעשע? אם בדמוקרטיה חפצה נפשם מדוע כה נלהבים הם כשבית המשפט מבטל את דעת נציגי העם וכופה את כולם לקבל את רצון חבריו הגם שאין הם מייצגים רוב? ואם בהחלטות בית המשפט חפצים הם, כיצד יכולים הם להלל את הדמוקרטיה?
***
מה שכתבנו אינו אלא מדגם קטן של הנקודות ולצדן ניתן להוסיף רבות נוספות.
בדברים אלה אין אנו מתכוונים להציע שיטת שלטון אחרת דוגמת הדיקטטורות למיניהם, ודאי שאלו גרועות יותר. אנו אומרים רק: אל תעשו מהדמוקרטיה אידיאל, זו שיטה שבמקרה הטוב אינה אלא הרע במיעוטו. וממילא אל יטיפו מוסר לאלה שאינם מתלהבים ממנה ואינם רואים בה קודש קודשים…
***
כל הנאמר עד כאן נאמר "לשיטתם". כי אנו עצמנו מתקשים להבין כיצד ניתן ל"קדש" ולהעריץ שיטה כה מוזרה בה לכל נער ונערה ולכל בור ועם הארץ ניתנת זכות השפעה שווה לגדולי המומחים. וכי כאשר תתעורר שאלה בדבר הצורך בניתוח נפנה להמוני העם, או למומחים, וכך בכלכלת הבית וכך בתיקון ברז או בבעיית חשמל. כיצד אפוא מניחים שמתן זכות השפעה שווה לכולם יכול להביא לתוצאות טובות?
מבחינה זו הנעשה במפלגות החרדיות שונה באופן מהותי ואמור להוות מודל.
המחליטים הם זקני העם וחכמיו. הם עצמם, גדולי התורה, אינם נגועים בניגוד עניינים ואינם נוגעים בדבר. אין להם כל תועלת אישית מפלוני או מאלמוני, הם אינם מקבלים משכורת ואינם נתונים ללחצים פוליטיים כאלה או אחרים. הם ממוקדי מטרה ואליה הם חותרים, והמטרה היא: טובת עם ישראל כפי שהם מבינים זאת. כמו כן, הם מורגלים במתן עצות, בהחלטות ובהוראות במגוון רחב מאד של נושאים, שלא לדבר על הסיוע הקבוע שיש להם ממרום, כמו שאומר הגר"א (שצוטט על ידינו בעבר) על הפסוק במשלי ט"ז י': "קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו" : "הדיבור של המלך הוא כמו קסם אף שמרמין אותו יקרה ד' דבר בפיו שיהא משפטו אמת וזהו שבמשפט לא ימעל פיו והענין מאן מלכי רבנן ששפתותיהם כמו קסם אף שיטעו לפי השאלה מ"מ במשפט לא ימעל פיו כלומר בהדין עצמו לא יטעו". וכיון שכך, הרי ההחלטות הן בהחלט אלו הנדרשות לפי קנה מידה של אמת מוחלטת, של האמת האלוקית.
המנהיג האופטימלי על פי תורה הוא כדברי חז"ל – איש שיודע להלוך לרוחו של כל איש ואיש. וכזה היה יהושע "איש אשר רוח בו" אין זה מנהיג המבטא את רצון העם. אלא מנהיג המבטא את רצון כל איש ואיש.
בימים אלה שבהם מחפשים אשמים בכך שכמה מאלה שהצביעו בעבר עבור מפלגות המונהגות על ידי גדולי תורה (ויש רק שתים כאלו) נמנעו מלהצביע להן בפעם זאת, יש לזכור שאם אכן נכון הדבר אין להאשים איש מאלה ש"סחבו" את קולותיהם. כל אחד מנסה לרכוש את לב המצביעים לצדו ומה לנו כי נלין. יש להבין כי זה הזמן להתחיל להעמיק את החינוך לאמונת חכמים ולעשות זאת בצורה מקיפה.
כמשל אומר שכשהתקשר לתוכנית הרדיו אברך ואמר שהם מבולבלים מעט עם נושא החיסונים, אמרתי לו כי הם מבולבלים עם אמונת חכמים… הוא הדין בענייננו.
מנשה מלך יהודה עבד את כל העבודות הזרות שבעולם וכשראה שאין הן מצילות אותו בעת צרה פנה לאלוקי אבותיו "בכל לבו". כנראה גם אנו צריכים היינו לראות בעליל כיצד עבודה זרה זו שנקראת שלטון דמוקרטי מתבזה ומתמוטטת מול עינינו כדי שנחזור למקורותינו ונתחזק באמונת חכמינו. כשישובו לשם פתאום תתפרץ נקודת הלב הפנימית וכל השבים ירגישו שהם שם "בכל לבם" ולא בגלל תעמולה מוצלחת או בגלל כשלונם של האחרים.
