בכיכר השוממה והמגודרת מחוץ לבית מדרשו של הרמ"א, אירע מעשה נורא של בליעה באדמה, המזכיר בחרדה את ראשית ההיסטוריה של העם היהודי, בעת שקרח ועדתו מרדו בכוח הנהגתם של משה רבנו ואהרן הכהן * מרן ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי שליט"א בביקור היסטורי במקום: "לעיתים כשרוצים להביע אמיתות התורה, יש מצב של 'ופצתה האדמה את פיה'. זו היתה תופעה של מרידה בממלכת התורה ובגדול הדור אדוננו הרמ"א" * מתוך ספר 'ורוממתנו' – חלק ב', מסעותיו ההיסטוריים של מרן ראש הישיבה שליט"א
שחר יום ראשון. העיניים עוד טרוטות מעייפות. בשעה מוקדמת יצאנו מהמלון לתפילת שחרית בבית הכנסת של הרמ"א הקדוש. הנסיעה היתה קצרה ומרגשת, לקראת הבאות.
בכביש הסמוך לשער האבן בכניסה לבית הכנסת הרמ"א, ישנה כיכר מרכזית וגדולה, שוממה, מגודרת בגדר ברזל פשוטה בשילוב סמלי מגן דוד.
על פשר הכיכר והמעשה ההיסטורי המחריד שאירע במקום, נשמע בהמשך ממרן ראש הישיבה שליט"א. כעת כולם ממהרים להניח טלית ותפילין.
"פחד גדול ונורא"
נכנסנו למבנה האבן הקטן בגודלו וענק ברוחו – בית הכנסת של הרמ"א. מכאן האיר הרמ"א בתורתו לעולם כולו ולכל הדורות. רטט של התרגשות חולף בינות המשתתפים.
לאחר תפילת שחרית ישיבתית הנאמרת בכוונה רבה, מתיישבים כולם לשמיעת דברי חיזוק והתעוררות ממרן ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א.
בעודו עטור בטלית ותפילין, עולה מרן ראש הישיבה שליט"א על מדרגות האבן המטפסות לבימת היכל ארון הקודש. "תוקף אותי פחד לעמוד על מקומו של הרמ"א, שהיה עומד ודורש כאן את דרשותיו", אומר מרן שליט"א ומחזיר את השומעים כולם לאחור בגלגל הזמן.
"תוקף אותי פחד של ממש! מי אנחנו שיכולים לעמוד במחיצתו של הרמ"א.
תסתכלו, רבותי, ראיתם כאן את השלט שכתוב על ידי?…
מה כתוב בשלט?
'זה המקום שישב עליו הרמ"א'.
מקום מושבו של הרמ"א!
פחד לעמוד כאן ולדבר, אבל אדבר בפניכם, בזכות הרבים".
"תורה ללמדה לאחרים – היא תורה של חסד"
"רבותי, לדבר על הרמ"א – יכלה הזמן ולא יכלו הדברים. הרמ"א בתור הפוסק שעמוד ישראל נשען עליו.
הרמ"א והבית יוסף חיו בתקופה אחת, וניכר לעין כל הכבוד הנורא שהרמ"א רחש למרן ה'בית יוסף'. כבוד ומורא.
הרמ"א הוסיף על הבית יוסף, על המחבר, את ההגהות שלו, דברים שנהגו כאן בקהילות אשכנז. את זה הוא הוסיף על השולחן ערוך.
"שימו לב, רבותי. גדולי ישראל, כל מה שהם עשו – הם עשו למען כלל ישראל, את כל התורה שלהם הם ניצלו למנהיגות הקדושה שלהם על כלל ישראל.
אתם מבינים מה פירושו של דבר לחבר שולחן ערוך?!
לחבר שלחן ערוך פירושו לדאוג שכל אחד ואחד יהיה שולחנו ערוך, שידע איך להתנהג! איך לחיות!
וכי יש "תורת חסד" יותר גדולה מזו?!
כתוב, "תורת חסד על לשונה", שואלת הגמרא (סוכה מט ע"ב): וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד?!
אלא, תורה ללמדה – זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה – זו היא תורה שאינה של חסד.
איפה יש תורה ללמדה לאחרים יותר מאשר תורתם של הבית יוסף והרמ"א?
ובאיזו צניעות הם כתבו את ספריהם.
הרמ"א הוסיף על הבית יוסף, כדי שלכולם יהיה שולחן ערוך. גם להנוהגים כמנהגי אשכנז, שיסודותם בהררי קודש.
מבהיל על הרעיון!
למי שמתבונן, הגהות רמ"א, דרכי משה על הטור, וכי זה לא דאגה לכל אחד ואחד שידע גם הוא את הדברים האלה?!
הטור בן הרא"ש היה הפוסק הראשון שעשה שולחן ערוך. אחר כך רבי יוסף קארו הוסיף עליו את הבית יוסף, בבירור מקורות ופרטי הדינים, ממנו חקק הבית יוסף את השולחן ערוך, המחבר, ועליו בא הרמ"א זכרונו לברכה עדי עד, והגיה את הגהותיו המאירות.
זו דאגה לכל ישראל!
אולי כדאי שנסגל לעצמנו קצת דאגה לכלל ישראל בעקבותיהם של הקדמונים האלו, גדולי האחרונים, קצת קצת ללכת בעקבותיהם. מי גדול כהרמ"א, מי גדול כמרן הבית יוסף המחבר, מי גדול כמרן הטור, שהוא היה ראשון, איך הם לא רק למדו כל הזמן, פועלם היה לא רק שזור ללמוד וללמד יחד, אלא דאגה לכלל ישראל. מהי הדאגה הכי גדולה? הרוחניות של כלל ישראל.
"תן לכולנו כוח לקיים את הפסק שלך"
"אדוננו הרמ"א, אנחנו מבקשים, קודם כל תן לכולנו כוח לקיים את הפסקים שלך, מי שמקיים – הולך בדרכיך, תן לו כוח ללכת בדרכיך. ולמי שהולך בדרכו של הבית יוסף – תן לו כוח ללכת בדרכו של הבית יוסף, העיקר שילכו בדרכם של פוסקינו, כל אחד לפי מה שהוא, כפי מנהגו ומנהג אבותיו.
"הנה אדוננו הרמ"א, ראית, אחינו בני עדות המזרח עולים לדוכן בחוצה לארץ בכל יום, אבל בבית הכנסת שלך, באתריה דמר, הם חששו, כי אתה סובר שלא יעלו בחוצה לארץ. בזכות זה תן להם את כל הברכות.
"אנחנו, בפרט כל משתתפי המסע הזה, נציגים של אנשים שכל מגמת פניהם זה לקיים את דבר השם, להקפיד בהלכות, הקפדה מלאה!
תתפלל בשבילם, אדוננו הרמ"א, תתפלל בשבילם!
"רגעים שמזרימים קדושה"
את המשא המיוחד בבית הכנסת של הרמ"א, מסיים מרן ראש הישיבה שליט"א ואומר:
מורי ורבותי, רגעים כאלה לא שוכחים. רגעים כאלה, הם רגעים שמזרימים קדושה לכל אחד ואחד, והקדושה היא שולחן ערוך! מצוות! להתרחק מכל דבר שהוא לא מצווה, וקל וחומר מדברים שהם חשש.
אנחנו מתפללים להשם, תשמור על כולנו בזכות הצדיקים האלה, בזכות אדוננו הרמ"א שאנחנו נמצאים כאן.
רבינו הרמ"א, אני מבקש ממך מחילה, אני יודע מי אני, אינני מעז לעמוד על מקומך, אבל מחמת כבוד הציבור אני צריך לעמוד כאן, אולי יעורר ויכנס בליבם – כמו בליבי, יותר ויותר.
מחילה הרמ"א, אני מבקש שתתפלל עלינו, תתפלל גם על הישיבה שלנו, על 'עטרת ישראל' שיוסר מעלינו העול של כל המעמסה… קשה קשה קשה מאוד לסחוב אותה על כתפינו…
תזכה אותנו, שירבה גבולנו בתלמידים הגונים, שוחרי תורה ומצוות, משתוקקים ללומדות.
אדוננו הרמ"א, אנחנו מבקשים ממך שתרצה לעזור לנו. ריבונו של עולם שמע לתפילותינו, בפרט במקום הזה, מקום של עבדך הנאמן, אדוננו הרמ"א!
שמע תפילותינו וקבל ברחמים וברצון את תפילותינו".
גדולי וגאוני הדורות
אויר קר צולף בפנים, עת אנו יוצאים מבית הכנסת של הרמ"א לחצר בית הכנסת.
בחצר הקטנה, דלת פח ישנה מפרידה וחוצצת בין בית העלמין העתיק, בו טמונים הרמ"א, הב"ח, המגלה עמוקות ועוד מגדולי עולם.
פוסעים בדומיה בינות למצבות האבן העתיקות, חלקן מטות ליפול. בית העלמין אינו גדול, אך טמונים כאן גדולי וגאוני הדורות. בכל ציון וציון, לאחר דברי החיזוק של מרן ראש הישיבה שליט"א, העתירו כולם בתפילות נרגשות לישועת הכלל והפרט.
ביציאה מבית העלמין דרך חצר בית מדרשו של הרמ"א, חלפנו שוב על פני הכיכר המגודרת שבאמצע הרחוב.
במהלך הנסיעה הממושכת לוורשה, מספר מרן שליט"א את פשרה של הכיכר המגודרת.
איסור עריכת חתונות ביום שישי
"מעשה מבהיל ומחריד אירע עם אדוננו הרמ"א, עמוד העולם, שהאיר בפסקיו ובתורתו את העולם כולו. הסיפור מופיע כולו בפנקס הקהילה בקראקוב וגרם לזעזוע עמוק ברחבי העולם בדורו, אולם למעשה זה יש השלכות ומסר נוקב לכל הדורות.
בכיכר השוממה והמגודרת מחוץ לבית מדרשו של הרמ"א, אירע מעשה נורא של בליעה באדמה, המזכיר בחרדה את ראשית ההיסטוריה של העם היהודי, בעת שקרח ועדתו מרדו בכוח הנהגתם של משה רבנו ואהרן הכהן.
באותה עת, בדורו של הרמ"א, היה נהוג לערוך חתונות ביום שישי. אולם כתוצאה מכך אירעה תופעה חמורה שהיו כאלה המאחרים את כלי הזמר לתוך שבת, רח"ל.
בעקבות כך הוציא אדוננו הרמ"א גזירה לפיה אסור על פי דעת תורתנו הקדושה, ועל פי דעת הרב, לערוך חתונות ביום שישי".
מרידה בממלכת התורה
"חרף הגזירה, היו בני זוג שהודיעו כי בדעתם להינשא ביום שישי. ובחוצפתם הרבה אף הודיעו על כך לרמ"א.
והנה, התקרבה השבת.
באותו דור שהרמ"א היה מנהיג ישראל וגדול הדור, עלולה היתה להיגרם בשל כך פרצה עצומה בחומות השבת. אותו זוג העז לפרוץ גדר בריש גלי ומתוך מניעים אידאולוגים, כאשר החתן, אותו בן בליעל, השתמש לטובתו בגדולי מלכות המדינה של אותו זמן.
הרמ"א לא נרתע והלך ואמר בפני בני הזוג כי שום דבר לא יועיל להם ואסור להם לעשות את הפרצה החמורה הזו.
אך הם עמדו בעוז ובחוצפה ואמרו: 'אתה אומר כך, ואנו אומרים לא כך!'…
היה צורך להביע את אמיתות דעתו של הרמ"א, ולפעמים כשרוצים להביע אמיתות, יש מצב של 'ופצתה האדמה את פיה'. זו היתה תופעה של מרידה בממלכת התורה ובגדול הדור אדוננו הרמ"א".
"משהמרו את פי גדול הדור – נבלעו באדמה"
"יצא אליהם הרמ"א ואמר להם: גזרתי וכך חייב להיות!
משהמרו את פי גדול הדור, אירע דבר פלא וכל רואיו השתוממו: שניהם נבלעו באדמה, לנוכח עיניהם המשתאות של הציבור!
סיפור מבהיל ומחריד.
כך מסופר בפנקס הקהילה בקראקוב.
גדולי המלכות נזדעזעו ופחדו מקפידת הרמ"א וביקשו את סליחתו, והפרצה נעצרה.
אנו מוצאים בתורה מעשה עם בליעה באדמה, בשעה שקרח ועדתו ערערו ומרדו בכוח ההנהגה המיוחד של משה ואהרן, והם טענו בחוצפה, "מדוע תתנשאו על קהל ד'".
על כך אמר משה רבינו: "אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ד' שלחני. ואם בריאה יברא ד' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם, וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד'"!
אם בריאה יברא ד' – הדבר הזה יוכיח את האמיתות של גדולי ישראל!
מפעם לפעם מתעורר בשמים צורך כזה, בכל מיני שלבים, בכל מיני רמות.
כאשר ישנה מרידה בגדולי ישראל, כשמביעים מין מחשבה פסולה וחמורה: 'מי אומר שגדולי ישראל הם המעצבים והם יודעים מה לעשות על פי השם?'…
אז יש צורך להביע את אמיתות העניין.
וכשהצורך הוא גדול, מאמתים זאת על ידי 'ופצתה האדמה את פיה'.
מבהיל!
מעשה זה יש בו לקח דורות, ועל כל אחד ללמוד מכך".
