פגשתי אותו חיוור כסיד מחוץ לחדר מלמדים. הוא בדיוק יצא מאסיפת הורים אצל הרבי של בנו בן ה-8. נבהלתי, הצעתי לו מיד כוס מים.
לאחר שלגם מעט, העזתי לשאול: "מה שמעת שם בפנים, שכל כך הבהיל אותך? תזכור, מה שלא יהיה, מדובר על ילד בן 8, אפשר תמיד לתקן…" ניסיתי לנחם.
האברך קצת גמגם ואמר: "הוא אמר, שהבן שלי לא מממש את הפוטנציאל שלו…" עכשיו ממש נרגעתי: "נו, באמת, למה אתה נבהל? בסך הכל זה גם פרגון… העיקר שיש פוטנציאל…" סיימתי בחיוך, טפחתי על שכמו ובליבי חשבתי: "אבוי, איזה אבא לחוץ, זה ממש מסוכן לילד…"
פתאום שמעתי ממנו משפט מטלטל: "הרבי לא דיבר על הבן שלי. הוא דיבר עלי ואולי גם עליך".
"מה?", שאלתי, "עלי?"
"תראה, הוא היה רבי שלי לפני עשרים שנה וזה המשפט שהוא אמר לאבא שלי. היום, כשהוא אמר לי את זה על הבן שלי, פתאום שאלתי את עצמי: האם הוא מתכוון בעצם, אלי? האם השתנה בי משהו מאז? האם אני מממש את הפוטנציאל שלי?".
עכשיו הבנתי לאן הוא חותר ומדוע הוא חיוור. הבנתי, שמדובר באברך רציני, כזה שמעמיק לחשוב.
הדלת נפתחה, ובפתח עמד הרבי. זקנו הלבן והגדול יורד על פי מידותיו. הוא הביט בנו בעיניו הגדולות, הרכות ומלאות בחכמה ומיד פנה לאב ברוך ובקול עמוק: "יוסף שלמה בן אברהם ישעיהו, זה הקטן גדול יהיה. אני רואה שאתה נסער, אברהם…"
המקום כבר היה ריק מהורים, הרבי הזקן התיישב לידינו על הספסל, היה נראה שהוא מבין היטב ויורד לסוף דעתו של תלמידו לשעבר.
***
אברהם האברך פתח: "כשאמרתם לאבי, שיש לי פוטנציאל, למה הייתה כוונתכם?"
הרבי פתח והסביר: "כשאומרים שיש לך פוטנציאל, למעשה אומרים לך פרגון ומצד שני מדרבנים אותך לממש אותו… כשאמרתי בזמנו לאביך, שיש לך פוטנציאל, כוונתי הייתה, שאתה חכם ויש לך כישרון והבנה עמוקה", סיים הרבי את ההסבר ושאל: "נו, האם מימשת אותו אברימל'ה?"
"אני חייב להיות גלוי, אני העדפתי לשמר את הפוטנציאל של הפרגון…" אמר אברימל'ה. הרבי היה נראה מבולבל.
האברך מיד המשיך: "תמיד ידעתי שיש לי כישרון והבנה, אבל בשביל לממש זאת הייתי צריך להתאמץ ולהתגבר על קשיים אחרים שהיו לי. היו לי בעיות קשב, לא ידעתי לכתוב ומעל הכל – חוסר ביטחון עצמי גדול…"
"אז למה לא ניסית? אתה באמת בעל כישרון מיוחד, פוטנציאל גדול יש בך…" שאל הרבי.
"זהו בדיוק", חייך האברך בעצב, "לא רציתי לסכן את תחושת הפוטנציאל… תמיד פחדתי, שאם אנסה לממש את הפוטנציאל, שמאמינים שיש בי, אכשל ולא אצליח ואז גם הפוטנציאל יעלם…"
כשישבתי מולכם ושמעתי את הפוטנציאל של בני, הבנתי שגם אני בעצם תקוע, אני מפחד כבר שנים לאבד את הפרגון ומעדיף לא להתמודד עם האתגרים שיובילו אותי למימושו של הפוטנציאל הטמון בי, מחשש ומחוסר ביטחון ואמונה בעצמי, שאני באמת יכול…
הרבי שקע במחשבות ושתק… הוא היה נראה מהורהר.
לפתע הוא אמר: "ומה עם הפוטנציאל שלי… האם אני הגעתי לייעודי שלי? אולי אם הייתי אני מאמין בעצמי, במה שטמון בי, הייתי מעז יותר ומנסה, משיג גם אני יותר…" לחש הרבי.
לבסוף התנער ואמר: "אולי במקום לדבר על פוטנציאל, נתחיל לרדת לשורש, נעמיק להבין מהם המעצורים, הפחדים והקשיים שמונעים מהם (ומאתנו) לממש את הפוטנציאל. כך נדע ונלמד איך להתגבר, נעז לממש ולהצליח".
שכר שיחה נאה.
