בשנה האחרונה, ועוד יותר בחודשים האחרונים, מדווחים אנשי המקצוע ובקו החירום על ריבוי פניות בנושא החרדה והלחץ הנפשי.
התפשטות המגיפה והמוטציות השונות, האסונות הקשים והחשש מפגיעה בבן משפחה או אדם קרוב, כל זאת בנוסף לסגר בבית עם הילדים וחששות בענייני הפרנסה בעקבות מצב הכלכלה, מלבים את תחושת החרדה והלחץ.
החרדה מתבקשת וטבעית במצב הנוכחי. עד כדי כך שמי שאינו סובל ממנה, הוא זה שצריך, אולי, להסביר את עצמו…
מצד שני, רוב בני האדם אינם סובלים מחרדה, ויש לכך סיבה. זאת משום שהחרדה תלויה באדם ובהרגלים שלו.
***
רוב האנשים בעולם עובדים ופועלים מסביב לשעון במטלות רבות (ואף אוהבים את זה). חלקם מפתחים לחץ נפשי וחרדה, וחלקם לא. כל זאת ללא קשר לרמת הביטחון הכלכלי או הלחצים המשתנים שהם חווים. מדוע? על מה יושבת החרדה וממה היא נובעת?
חרדה נובעת מתחושה של האדם שהוא צריך שליטה על חייו ועתידו. ככל שהשליטה בחייו תתערער, רמת החרדה והלחץ תעלה.
כשיש לאדם עשר מטלות שהוא חייב להספיק עד סוף היום, רמת המתח והלחץ הנפשי תעלה, ככל שהפער בין הציפיות למציאות יגדל. מצד שני, אם יהיה בטוח, שהוא מסיים בקלות את מטלותיו עד סוף היום, או שאינו חייב לסיימן והוא רק חייב להשתדל, הלחץ ייעלם.
אדם, שעומדים לפטר אותו מהעבודה, יכול להיכנס ללחץ וחרדה, אך אם יש לו הצעות אחרות למכביר, הלחץ ייעלם.
***
כיום, כשכבר רואים את האור בקצה המנהרה ומערך החיסונים מתקדם, התחושה היא שבקרוב נהיה 'אחרי' והשליטה על החיים תחזור לידינו, 'כביכול'…
רק 'כביכול', כי באמת אין לנו שליטה על החיים ועל תוצאות ההשתדלויות שלנו. כשם שבאה מגיפה, יכולים חלילה להגיע אסונות אחרים ולשבש את כל מערך החיים התקין והמוכר בו אנו חיים, וזה הדבר שהכי מלחיץ חרדתיים…
אנו כיהודים יודעים ואף מחויבים להאמין שאין לנו שום שליטה על החיים והעתיד. להשתדל אנו מחויבים, אך לא מעבר לכך.
לא פלא, שאנשים חרדים ולא חרדתיים מדורגים בסולם האושר במקומות הכי גבוהים על אף העניות בחברה החרדית. האושר והחרדה הם כמו שמן ומים הדוחים זה את זה, ככל שאדם רגוע ואינו דואג מהעתיד כך רמת האושר ושמחת החיים גְּדֵלוֹת. 'כשהאדם מאמין שכל המאורעות המה לטובתו, זהו מעין עולם הבא' (ליקוטי מוהר"ן-ת, מד)
אגב, זה מסביר את תחושת איבוד השליטה והחרדה בזמן אובדן חיים של קרוב משפחה, בעצם ההבנה שהחיים בעולם זמניים ואינם בידינו. ועוד יותר כשמדובר בהורים, שהם הבסיס והמשענת לחיינו.
***
חמי זצ"ל, שעות ספורות לפני פטירתו ביקש מכל צאצאיו, שיאמרו בפה את הפסוק: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ד' קל אֱמֶת" (תהילים לא). באותם רגעים היה נדמה לנו שאולי מדובר בסגולה לאריכות ימים. אחר כך הבנו שהיה זה מסר של נחמה. האמונה היא הנחמה ומרגוע הנפש…
לסיכום: האופציה היחידה לצאת מהחרדה היא להפסיק לחשוב שהשליטה באמת בידיים שלנו. לתת לאמונה להיות גדולה מהפחדים. הדרך לעשות זאת היא על ידי תרגול המחשבה. לכל אדם יש סיפורים על עצמו וסביבתו, איך דברים הסתדרו על אף החששות והפחדים. כדאי לחשוב על אותם מקרים, לכתוב ולספר לילדים, לחזק את צורת החשיבה היהודית והבריאה הזו. כיום ישנם ספרים רבים עם סיפורי חיזוק ואמונה ומאמרים על גבולות חובת ההשתדלות.
היסוד הוא, לשחרר את השליטה מהידיים שלנו, "השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך".
