שלום לכם וברוכים השבים, שלום למתעוררים מתרדמת הטיול בבארי…
כן, טיפ חשוב לזכור בנסיעה שחוצה ערים ביבשת אירופה: בעוד הנהג הישראלי הגומע 150 ק"מ ביום נחשב נהג מתמיד, ומי שחותך את הכבישים ונוסע 350-400 ק"מ ביום כבר מודבק לו התואר… נהג מונית לפניך… הרי נסיעה חוצת ערים באיטליה תביא אותנו בלי שנרגיש אפילו (מלבד העייפות…) ל-700-800 קילומטר. וזה הרבה למדי. הביקורים שלנו בנויים לאנשים שמעוניינים לראות, אך לא מעוניינים לקבל ריח של הגה… לכן, הנסיעות של המסע שלנו יהיו במקטעים נוחים ונעימים, מקטעים שבהם גם נהנה לעומק מהנופים והעיירות שבהם נבקר.
שוב אני חוזר: אנו מצויים בקרב ימי אדיהם, וצריך להיות ערניים שאסור ליהנות ממשמשי עבודה זרה. לא לחינם אמי מורתי שתאריך ימים בבריאות איתנה, תיעבה את נורות ההבהוב בסוכות, שאלינו הביתה לא נכנס בבחינת בל יראה ובל ימצא. היום בעוונותיי בשהותי בגלות, אני יודע למה התכוונה. זהירות מניסיון יופי חיצוני, פגום ופוגם.
***
בכדי ליהנות ולקבל מנת בוסטר על ההתחלה, כדאי לקבל במנת הפתיחה את הקסם המופלא של העיירה (ALBEROBELLO) אלברובלו. שום דבר ממה שהכרנו עד היום לא דומה לה, היא תמחיש לנו את עתיקות הזמן ואת הימים חולפים ימים עוברים, מבלי קחת מבלי תת, האם לשכוח או לשמוח?…
נגיע לעיירה – רצוי שעה וחצי לקראת שקיעה. בחורף בסביבות 14:00-14:30, נרוויח שלא נמצא שווקים עמוסים מדי, הסיאסטה (הפסקת הצהרים המקודשת באיטליה), מרוקנת את הרחובות. (הידעתם שאפילו חניה לא צריך לשלם באיטליה בין 13:00-16:00…). נסייר ברכב בחופשיות בין עקלקלות סמטאותיה הציוריות שנשתמרו כך מאות בשנים, נהנה בכל רגע מתגלית של רחוב צר וארוך שכולו מבני טרולו יפיפיים, נמצא חניה (חוקית – גם בשעות האין תשלום) ונשים צעדנו לעבר הכיכר.
***
הכיכר המרכזית של העיירה מובנית במרכזה של חצר, אך לפני המדרגות ישנה רחבה – שמרחוק, נראית רחבה סתמית, אך כשנקרב אליה ייגלה לעינינו נוף עוצר נשימה.
בכדי לתאר לקוראים מראה, צריך להרגיש שאנו ברחבה מעל עמק נעים מראה המסתולל תחתינו במתינות ובנחישות לאורך כמאה מטר לערך. לא יותר. רוחבו של העמק אינו עולה על 60 מטרים, ומעבר לעמק הצר מתחיל עוד הר המתנשא לגובה פלוס מינוס לגובה שמולו אנו ניצבים.
שערו בנפשכם, שמלוא העין במדרון והעמק שמולנו נקוד טרולים טרולים לבנבנים עם כיפות שחורות, וכל היופי הזה, מתחיל להאיר בגוון ירקרק של אורות ניאון, ומתחתיהם מגוון גדול של בתי מלאכה אופייניים ליושבי האזור, בתי בד ביתיים, בתי אריגה לבד ביתיים, הרבה אומנים שלא מצויים במקומות אחרים בעולם, ממלאים את השווקים.
נעצור באחד מבתי הקפה הפזורים בראש הגבעה, ללגום שהכל קריר, או בירה טבעית (ללא טעמים) שאפשר לשתות באזור הזה ללא חשש, ונהנה מנוף יפיפה ומלב הולם ופועם שירה למלך מלכי המלכים.
על סיפור ומקור הטרולי, כבר קראתם במגזין בעבר, עתה נחווה זאת בעין, ולמיטיבי לכת ומרץ ניתן ללון בבקתת טרולי שמצויה בשפע להשכרה כיחידת נופש. יש מהם מפוארות ומשוכללות לא פחות ממלון 5 כוכבים. שווה לנסות.
סיימנו את המסע בעיירה, ונמשיך אל עבר העיירה הבאה, עיירת חוף יפיפייה ועתיקה בשם מונופולי… גם שם יהיה לנו לספר בשבח השם יתברך בעזרת השם.
