התבשרנו על התרופה שבסייעתא דשמיא עשויה לחולל מהפך בטיפול בקורונה וכיום בעיצומו של מחקר ב"איכילוב".
אם רוב התרופות הקיימות מתעסקות ופועלות ברובד הפנימי של מלחמת מערכת החיסון כנגד הנגיף לאחר חדירתו לגוף, התרסיס המדובר עוצר את היכולת של הנגיף לחדור לגוף באופן משמעותי ולחולל בו את התהליכים המסוכנים.
רעיון התרופה בעצם להשתחרר מעבדות החשיבה אודות רגילות המנגנון המתבקש לכאורה לנצח את האויב. כך באופן דומה במלחמת היצר כפי שהזכרנו במדור קודם יש ללוות את היצה"ר החוצה עוד לפני שהייתה דריסת רגלו פנימה לבתינו או לגופנו, ח"ו.
מהו הפטנט ללמוד להשתחרר מהעבדות ועל אחת כמה וכמה לא להגיע כלל לשעבוד?
השבוע פגשתי יהודי צדיק, ת"ח, אוהב ישראל, מלא שמחה פורצת דרך ופותחת שערים. במהירות המחשבה, מרץ של קדושה אמיתית ודבקות בבורא מתוך אהבת ישראל – כל אלה כובשים כל מי שרואהו.
בתור רופא ציינתי לעצמי שהיהודי המיוחד הזה סובל מפגיעה בעור שמעידה על כך שקיים זיהום רב שנתי ועמוק בגוף שעל פי טבע היה אמור לגרום לתופעות קשות כרוניות ולהשפיע על כל מערכות הגוף כולל המוח, אלא שבפועל היהודי הזה בריא ותפקודו מלא עם מיעוט אכילה ושינה.
כשהתבוננתי במנגנון ההגנה שלו נזכרתי בפלאי הבריאה של כח השמחה שפותחת כלי הדם וכפי שמובא במעשה עם אספסיאנוס. הבנתי שהיהודי הזה הוא בעל הפטנט העולמי כיצד להגן את עצמו מפני עבדות וגופו אינו נכלל בחוקי הטבע וזאת על ידי עבודה תמידית של שמחה המחוברת לבורא יתברך שמו.
***
בעיני ה"עולם החופשי" חיי היהדות המקורית מצטיירים לעיתים כחשוכים, מוגבלים ומצומצמים. כשמתבוננים בפני חתן וכלה, טוהר ואור הפנימי הממיס את הלבבות העקשים והמדוכאים מלמד על המושג של "ארבע קירות" המתקשר לכאורה לצמצום ודכדוך.
למי שחי את התורה ומחברה לעולם המעשה ארבע קירות הללו מרמזים על ארבע אמהות ועל ארבע פרשיות התפילין ועל משה רבינו בעל ההילולא של השבוע שחי בזכות אחותו ואישה והצמצום המדומה מתגלה כפתיחת המרחבים האינסופיים ברוחניות ובגשמיות והסתכלות על העוה"ז והעוה"ב באהבה וברצון ואז החשק והשאיפה להיות "עבדו לעולם" והכוונה היא עבד ד' לעולמי עולמים.
השבוע אנו זוכים להידבק בזכרו של מורי ורבי בעל 'באר יעקב' זצ"ל מנדבורנה. מעשה שסיפר רבה הנערץ של פרנקפורט, הרב הגאון רבי מנחם קליין שליט"א, שאגב, הפך לרב עפ"י שליחותו של הרב'ה זצ"ל. לפני אחת החתונות האחרונות של אחד מצאצאיו, הרב'ה זצ"ל נפל ונחבל בפניו עם היווצרות של שטף דם שכיסה את רוב שטח הפנים.
הרבנית תליט"א, להבדל"ח, ביקשה מהרב'ה להשתמש במשחה כדי שבחתונה לא ייראה בצורה כה לא מתאימה לכאורה למעמדו.
כשהרב'ה לא היה מוכן ביקשה מהרב מנחם קליין שליט"א לשכנעו מתוך ניסיונה על החביבות המיוחדת שהרב'ה רחש לחסידו הנאמן הרב.
כשהרב קליין התאמץ לשכנע את הרב'ה זצ"ל, תשובתו הייתה: "מפני כבודך אעשה דבר שמעולם לא עשיתי". ניגש בזריזות למראה, הביט בה חלקיק שניה, שב לרב קליין וענה כך: "הקב"ה עשה לי טובה גדולה בזה שפניי נראות כך ובעצם אין כל חולי שנובע מהמכה אלא רק ביזיון מסוים. איך אוכל לדחות את הטובה הזאת ולהסתיר את סימני המכה?".
בניסיון חוזר של הרב קליין שליט"א לשאול שהרי נתנה רשות לרופא לרפאות, הרב'ה זצ"ל הסביר כי אין הכוונה למצבים שיש להם השלכות אך ורק קוסמטיות חיצוניות.
המעשה מעיד גם על הסתכלות עמוקה ומקיפה על כל מאורע ומאורע וגם על הקבלה באהבה גמורה כל מה דרחמנא עביד. המעשה מלמד על היעדר העבדות למבט החומרי וחירות אמיתית שאליה התכוונו במושג בן חורין וזה מחבר אותנו למושג של "והיו ידיו אמונה".
שנזכה לזאת אנחנו ובני ביתנו וכל הנלווים עלינו לאורך ימים ושנים טובים לדורי דורות של שמחה מתוך קדושה וטהרה!
