שח המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א ('סברי מרנן'): כיצד ייתכן שבמהלך השנה אדם הולך שובב אחר יצרו וחוטא, לא עלינו, בחטאים, ובהגיע ימי הדין מתעטף בצדיקות וזוכה בדין, כפי שמבואר בספרים הקדושים שהאדם נידון על פי ימי הדין?
כיצד אפשר להבין את המבואר בפוסקים להלכה, כי אדם שכל השנה אוכל פת עכו"ם, בעשרת ימי תשובה יאכל פת ישראל, וכי הוא מערים על הקב"ה?
עוד יש לתמוה, על המבואר שאם אדם לפני מותו מהרהר בתשובה ומתוודה על חטאיו, הרי הוא נידון כזך ונקי, וכן להיפך, אם מהרהר על כל המצוות שעשה. איך ייתכן שאדם שכל ימיו חטא, בשעה אחת קונה את עולמו?
אלא מבואר כאן יסוד גדול בעיקרו של דין לפני קודשא בריך הוא, שאינו כשופט אשר מהות שפיטתו היא על המעשים של הנידון שלפניו. אלא, הקב"ה שופט כאב וכמלך שענין שפיטתו הוא על מהות האדם שלפניו, אם במהותו הוא פגע ופגם ביחס של בן לאב.
ממילא בימים אלו של אלול, שהם ימי הכנה לדין, ככל שהאדם מתחזק ומשפר מעשיו ומוכיח שהינו ירא מן הדין, על אף שבמשך השנה נכשל ושגג במעשיו, מכל מקום הוא הוכיח שבמהותו הוא ירא ד' ולפיכך זוכה לצאת בדימוס וזכאי!
***
הוסיף המשגיח שליט"א על עיקר העבודה הנדרשת בימי האלול:
השל"ה הקדוש, על הפסוק "אריה שאג מי לא יירא", מבאר שהכוונה 'אריה', ראשי תיבות: א'לול, ר'אש השנה, י'ום כיפור, ה'ושענא רבה.
בשלמא ראש השנה אלו ימי דין וזה גופא השאגה. אולם אלול, שהם ימי הרחמים ולא ימי דין, מהי השאגה?
אלא, עיקר העבודה באלול היא ההוכחה על המהות הפנימית של האדם, אם במהותו הוא פגע ופגם ביחס של בן לאב. אם כך, ודאי שייך עניין השאגה שהיא עורו ישנים מתרדמתכם, כי על פי מעשיכם בימים אלו מוכחת מהותכם ועל פיה אתם נידונים.
