מוקדש לכל הבכורים

את המאמר השבוע נקדיש ל'בכורים'.

ודבר בעתו מה טוב. הפרשה מתחילה עם מכת בכורות ומסתיימת עם מצוות פדיון בכור.

הבכורים זכו במעמד מיוחד; התורה הקדושה כבר נתנה להם מקום של כבוד, במצוות פדיון בכורים. התייחסות נוספת מצאנו בפרשת כי תצא: "לו משפט הבכורה", התורה מגינה על מקומו של הבכור.

ספר החינוך מסביר את העניין, כי היות שיש חיבה יתירה לכל דבר ראשוני, ציוותה התורה, שדווקא מהמקום האוהב כל כך – נקדיש לקב"ה.

אנחנו לומדים כאן לא רק הסבר למצוות פדיון בכור. אנחנו גם מבינים כאן מה זה בכור; מה הוא בשבילנו, עד כמה הוא מיוחד, יקר וחשוב.

הבכורים אינם ילדים נוספים, הם הפכו אותנו להורים, וחלקם גם את הורינו לסבים ואת אחינו לדודים ודודות. ההתרגשות והשמחה שמלוות לידת בכור/ה הן משהו מיוחד. ההתרגשות והאהבה גם ממשיכות; כל שלב בהתפתחותו של הבכור הוא פעם ראשונה – כשהוא מתחיל לעמוד, כשהוא עושה את צעדיו הראשונים וכן הלאה.

מי מדבר על שמחת פדיון הבן – מאורע נדיר ומיוחד, ובהמשך שמחת חאלאקה, סעודת חומש ובר מצווה; כל מאורע נחגג בצורה מיוחדת, בהשתתפות כל המי ומי מהמשפחה המורחבת. זה אינו מוריד כלום מהאהבה לילדים שבאים אחרי הבכור, ממש לא, אנו רק מתמקדים בהתייחסות המיוחדת בכל הנוגע אל הבכורים.

כל זה יוצר מבנה נפש מיוחד לבכורים. הם מרגישים את עצמם קצת יותר. אומנם זה לא תמיד בצדק; המשפחה מתרחבת, ולפעמים הם כבר לא 'מי יודע מה', והילדים הבאים נוחים יותר וכו'. בכל זאת הם עדיין מרגישים בכורים, ועלינו להבין זאת. אי אפשר להתעלם ממעמד, שאותו טיפחנו במשך שנים.

 

מקום של כבוד

 

בכורים רבים לוקחים חסות על הבית. הם מרגישים עול. בסך הכול, הם היחידים מדור המייסדים. הם נוטים להיות מסורים מאוד להורים ולהתייצב לצדם במצבים שבהם צריך עזרה. צריך לשים לב למקרים, שבהם הם נוטלים לעצמם סמכויות יתר, כמו חינוך של האחים והאחיות שמתחתיהם, דבר הגורר בדרך כלל עימותים עם הילדים, שלא מקבלים כל כך את המרות. חשוב להיות ערניים, ולדעת מתי זה עובר את גבול הטעם הטוב.

אומרים, שהבכורים נוטלים פי שניים, כי במקום מסוים – הם שפני ניסיון, עליהם עושים את הטעויות. אי אפשר להתעלם מהטענה הזו… כל אחד, שיבדוק את עצמו באמת, ייווכח כי אצל הילדים הבאים הוא היה לחוץ פחות, גם אם הילד לא סיפר את כל הפרשה, וגם אם הוא לא עמד בקצב הלימודי שקבע ההורה.

פעמים רבות אנחנו מנסים להשקיע בפעוט הבכור שלנו וליישם אצלו את כל התובנות החינוכיות, שהגענו אליהן במהלך השנים, לאור ההצלחות ובעיקר לאור הכישלונות שחווינו. נדרוש ממנו השתתפות בתפילה עוד בהיותו בעריסה, ולא נסכים לשום טעות בקריאה או בהגייה של הניקוד; התנהגות מלחיצה, שאצל שאר הילדים לא נחזור עליה.

הם משלמים מחיר כבד. הם מרגישים שהם כרטיס הביקור שלנו. הם חייבים להפגין ידע אצל הסבא והסבתא, לשיר לדודים, ולהיות תמיד מטופחים, בפפיון ובווסט, כמו בובה מתצוגה, דבר שבינינו – עובר בהמשך, אצל שאר הילדים, כשאנחנו מבינים שיש דברים חשובים באמת.

כך שמצד אחד, חשוב להשאיר להם מקום של כבוד, עם קצת יחס מועדף. זה דבר שאנו מוצאים בתורה, שגם בירושה, שנים רבות אחרי הולדתם כבכורים, הם עדיין מקבלים פי שניים…

מצד שני, חשוב שנשמור אותם במסגרת החוק. הם חייבים לציית, הם אמורים להתנהג בדרך ארץ, ולא לחנך את האחים והאחיות.

במקביל, חשוב מאוד! לשים לב ולהיות ערניים אם אנחנו לא מלחיצים מדי. זה אפשרי רק על ידי התייעצות עם ההורים שלנו, על-ידי שיחה עם המלמדים בחיידר, כשהמטרה היא – לבדוק מה אנחנו אמורים לדרוש מילד בגיל זה, ומה מעבר לגיל.

 

סוללים את הדרך

 

הבכורים גם מתווים את הדרך בבית. יש ווארט נוסף: הבכור נוטל פי שניים, כי הוא עוזר בחינוך הילדים; אם הוא גדל לתפארה, הוא גורם שכולם ירצו ללכת אחריו, וחלילה כשהגדול לא הולך בתלם, צריך שמירה מיוחדת על השאר, כי בדרך הטבע, הבכור הוא הדמות שאותה רוצים לחקות. לכן עלינו להיות עם היד על הדופק, על כל מיני התנהגויות והנהגות, שתהיינה באמת כמו שמתאים לבית של תורה.

הדברים חשובים תמיד, ובמיוחד כשהבכורים מתבגרים ומפתחים חיים עצמאיים, ואז לפעמים הם מנהיגים כל מיני מנהגים שלא היינו רוצים שיהיו בבית. כשאנו מבינים שיש כאן השפעה על הבית כולו, זה מקבל התייחסות אחרת.

לעומת זאת, כל דבר חיובי אצל הבכור מקבל יחס מיוחד. כל סיום מסכת הוא חגיגה, כל תפילה או הנהגה טובה מקבלות מקום, וזה גורם שהעניין יעבור לשאר הילדים בשמחה. במשפחות רבות אנו רואים מנהגים שהתחילו לפני שנים, כשהשורש נעוץ בעידוד שהתחיל אצל הבן הבכור.

נתייחס גם לבכורות למרות שעל-פי תורה דיני בכור אין נוהגין בהם.

בכל הנוגע לעזרה בבית, הבכורות לוקחות על עצמן עול, וככל שהן גדלות, הן מרגישות מין שותפות עם האמא בגידול הילדים. הדבר מבורך, כשהוא בגבול הטעם הטוב, תוך שימת לב מיוחדת!!! האם הבחורה לא סוחבת על כתפיה עול יתר מגידול הילדים, דבר שהנו הרסני להמשך החיים.

תפקידנו כהורים הוא לשמור על בנותינו, כשהמטרה העיקרית היא שיהיה להן כוח לגידול דור ההמשך, ולא לגרום חלילה שהן תגענה לחתונתן מותשות… רגישות זו חשובה לגבי כל הילדים, ובמיוחד אצל הבכורים והבכורות, הנוטלים על עצמם עול.

 

***

 

לסיכום: התעלמות ממציאות זו של מאפייני הבן הבכור, היא התעלמות מגורל שמיימי. בכורים הם ילדים שנולדו באופי של בכור, אופי המתחזק במשך הזמן, לכן חייבים להתייחס לעניין.

לסיום, הערה חשובה!

נקדיש כמה מילים לתופעה מוכרת, מצב שבו הבכור/ה אינם המוכשרים, ודווקא הבן/ת שאחריהם הם המוצלחים יותר, הכובשים והמיוחדים.

חוץ מעצם הקנאה, יש כאן מימד של בושה מול האח/ות הצעיר/ה המוצלח/ת.

במקרים כאלו חשוב מאוד למצוא פינה, שבה הבכור/ה מיוחדים; אם זה חומר לימודי שרק הוא יודע, שיעור שהוא מוסר בכל שבוע וכדו'.

אם מדובר בבת, חשוב שרק היא תדע להכין את העוגה לשבת. לתת להם מקום מיוחד, מקום שבו הם בולטים, מקום שבו הם מקבלים יחס מועדף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן