אנו בתקופה מאתגרת, תקופה לא פשוטה, אנו מותקפים על כל צעד ושעל על עצם היותנו, על מה שאנו מייצגים ללא קשר למציאות כזו או אחרת, כלל לא משנה עד כמה נשמור על ההנחיות, לא משנה אם יש עליה או ירידה בתחלואה, תמיד אבל תמיד היהודי הרוצה לשמור על דרך ד' יהיה מותקף ויצטרך להתגונן.
זה לא החל כעת בתקופת הקורונה, שכחנו שעוד לפני שייבאו את הנגיף לארץ עברנו לפני פחות משנה מערכות בחירות וגם אז כבר היינו אשמים ומותקפים בכל מה שזז.
אנו מתגאים בזה שאנו נבדלים מהרחוב, אנו כל בוקר מודים 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדלנו מן התועים', איננו מחפשים למצוא חן בעיני אלו שעזבו את דרך ד' וגם איננו זקוקים לאישורים מצידם על זכותנו לחיות חיי עולם. הם גם לא אמורים לחנך אותנו איך ומה מותר ואסור, קדושת החיים היא ערך עליון אצלנו עוד הרבה לפני שהם שמעו על "ונשמרתם".
מה שצריך כעת הוא להחדיר בנו ובילדינו המון גאווה דקדושה. עוד לפני שייבאו את הנגיף לארץ, כשנתבונן לעומק, נראה שהשורש והסוד טמונים בפיתוח היכולת ללכת נגד הזרם, בהענקת הכוח להתמודד מול הסחף של האווירה הרחובית, בהפנמת הערך של "אל יבוש מהמלעיגים עליו בעבודת ד'".
***
אנו רואים שהרמ"א, בפתח חיבורו כתב זאת כבר בסימן א', בסעיף א' – כדי ללמדנו שזהו השער והפתח לכל עניין בעבודת ד'. יהודי שחשוב לו למצוא חן בעיני כולם, לא יגיע למאום. רק מי שיודע להיות עז כנמר, ולא להתייחס למלעיגים, הוא יהיה זה אשר יתעלה.
אבות אומתנו הקדושה נבחנו בכוח זה:
* נח נבחר בשל היותו צדיק תמים בדור מלא חמס, דור שבו איש הישר בעיניו יעשה, דור של מתירנות, דור של שפע. במדרשים מבואר עד כמה היה נח מושא ללעג ולקלס מצד אנשי דורו. למרות הכל, הוא עמד נגדם ונשאר בצדקו, עמד מול כולם וידע שיש מנהיג לבירה ועל כל דבר יביא האלוקים במשפט.
* אברהם אבינו הוכתר בשם 'אברהם העברי', על שם שכל העולם מהעבר האחד והוא מהעבר השני. אברהם גדל בדור של עובדי אלילים, נולד לאבא שהיה משווק פסלים, והוא, אברהם, היה היחיד שהכיר את בוראו.
* רבקה גדלה בבית של אבא רמאי, הייתה אחות ללבן ובכל זאת נשארה צדיקה.
* יוסף הצדיק: הוא יוסף בבית אביו והוא יוסף בבית אדוניו המצרי.
כך לאורך כל ההיסטוריה – מי שנאבק באווירה ובסחף, גדל וצמח.
***
מה ייתן בנו כוח לעמוד מול לחץ חברתי, תכונה המנוגדת לאופי הבסיסי של האדם, הרוצה במהותו להיות כמו כולם, שחשוב לו להיות מקובל, אהוד ואהוב?
נראה שהכל עניין של 'עקרונות': כל מה שיהפוך אצלנו לעיקרון, יעמוד במבחן (מהו עיקרון נכון, כדאי לקרוא בפרק: העיקרון שמתחת לכובע).
ננסה להסביר את הדברים:
מי שיבדוק את עצמו יראה שבכל אותם ערכים שהם עקרוניים אצלו הוא יוכל לעמוד בכבוד, בכל מצב. דוגמה לכך נמצא במצוות תפילין: כל יהודי יקפיד על הנחת תפילין, גם אם הוא היהודי היחיד בטיסה מבנגקוק לשנחאי. לעומת זאת, לא כל אחד יעמוד בניסיון של לא להוריד את התפילין לפני סיום התפילה.
ההסבר פשוט: העניין של "קרקפתא דלא מנח תפילין" (אדם שלא מניח תפילין – נקרא פושע ישראל בגופו) הוא מרכזי, עקרוני ובסיסי במהותו של יהודי. כל יהודי, אף הפשוט ביותר, יקפיד על הנחת תפילין, לכל הפחות לזמן מינימלי. לעומת זאת, העניין המקודש של לא להוריד את התפילין עד סוף התפילה, הוא עניין שלא הוחדר באותה רמה, ולכן יש המזלזלים בו.
כל אחד מאתנו מכיר יהודים שנשארים עד סיום התפילה כשהם עטורים בטלית ותפילין, בכל מצב. אלו יהודים שזכו להתעלות, ולדידם הקפדה על אי הורדת תפילין לפני הזמן היא עיקרון של ממש. הם הפנימו את החשיבות של כל דקה שבה נשארים עטורים בתפילין, וברור להם שלא ייתכן שום רווח אם יזלזלו בעניין זה.
כך גם בכל עניין אחר; כאשר ברורה לנו החשיבות, כאשר התחברנו לשורש הפנימי, לעומק שבדבר, תהיה בנו, בסייעתא דשמיא, העוצמה לעמוד בעוז נגד כל הפיתויים נגדו.
כשהאמת ברורה לאדם, הוא מסוגל לעמוד נגד כל העולם, אבל כאשר הוא מסתפק אם דרכו אמיתית – הוא חסר חוט שדרה וכל אישיותו משדרת חוסר ביטחון עצמי.
ילדים שמקבלים חינוך בצורה ברורה ועקבית, ילדים שחיים בתחושה עמוקה שזכינו ב"תורת אמת", ב"חיי עולם" – גאים בדרכם ושמחים להמשיך בה. אך ילדים שרואים חוסר בהירות בחינוך, ילדים שלא גדלו על עקרונות מוצקים, אין בהם חסינות והם מתקשים לעמוד נגד הפיתויים.
***
נשים לב לתופעה מעניינת; אדם שאינו אוהב מאכל מסוים, לא יאכל אותו גם אם כולם יאמרו לו שהוא טעים. הוא אינו מסוגל להכניס את המאכל לפיו, ואין זה משנה מה אומרים ומה חושבים האחרים.
כמו בענייני הגוף, כך גם בענייני הנפש. אדם הבטוח בצדקת דרכו, אדם שהעיקרון הופנם אצלו כל כך עד שנעשה חלק מאישיותו ומתחושתו הטבעית, לא יושפע כלל מדעת הבריות.
לעמידה על עקרונות יש השלכה גם על המעמד חברתי: רק אדם שיצוק בדעותיו ובדרכו, מצליח בחברה. זה שמזגזג ואינו עקרוני, לא מצליח למצוא חן. אנשים מעריכים ואוהבים את העומדים על דעותיהם בצורה עקבית. אדם הרוצה לרצות את כולם, משדר חוסר אמינות ומשיג את ההיפך בדיוק.
מסופר על אדם שפתח חנות דגים ותלה בחזיתה שלט: "כאן מוכרים דגים חיים".
נכנס חברו לחנות ואמר: "איני מתערב לך בעסקים, אבל לדעתי המילה 'כאן' שבשלט מיותרת ממש; ברור לכולם שהחנות כאן, האם לדעתך יש מישהו שחושב שהחנות שם, והשלט כאן?!"
שמע המוכר, הסכים ומיד מחק את המילה 'כאן'.
למחרת עבר חבר נוסף והעיר: "לדעתי, אין צורך בכיתוב 'חיים' שעל השלט, ברור לכולנו שהדגים חיים; וכי מישהו מעלה בדעתו שאתה מוכר דגים מתים?!"
עלה המוכר שוב על הסולם ומחק את המילה 'חיים'.
ביום השלישי נכנס מכר והציע: "לדעתי, אין צורך לפרט ש'מוכרים' דגים; ברור שמוכרים, אלא מה, האם זו חלוקה?!"
מיודענו עלה שוב על הסולם ומחק את ה'מוכרים'.
אחר הצהריים נכנס שכן והביע פליאה על השלט שבו מילה אחת, 'דגים': "ברור לנו שאתה מוכר דגים, כל הרחוב מריח מדגים. לדעתי, אין צורך לפרט זאת".
"תודה רבה!" השיב המוכר וכבר טיפס על הסולם ומחק את המילה 'דגים'.
כך נשאר לו השלט מיותם, ללא שום כיתוב, ואז החליט המוכר על דעת עצמו להוריד את השלט הריק. מאז לא ידעו האנשים על קיומה של חנות הדגים. לא פלא שתוך זמן קצר היא נסגרה, למרבה הצער.
כך נראה מי שרוצה למצוא חן בעיני כולם!
כל מילה נוספת מיותרת…
קבלו גישה חינם להרצאות מוסרטות ומוקלטות וחומרים נוספים של הרב פנחס ברייער כאן
