לאכול כמו שצריך

הזהירות ממאכלות אסורות הוא עניין קריטי. אין מדובר בעבירה המסתכמת בפעולה אסורה או במעשה רע שמיד בסיום הביצוע הטכני של אותה עבירה שוב אין קשר איתה. בכל הנוגע לאכילה הדבר אינו כך. כל מה שאנחנו מכניסים לפה, בסיומו של תהליך ביולוגי המאכלים נעכלים והופכים לחלק מאתנו.

לכן אסרה התורה אכילת כל מיני בעלי חיים טורפים כדי שלא נהיה מורכבים מבעלי חיים עם תכונות של אכזריות. התורה גם אסרה עלינו אכילת שקצים ורמשים שלא נהיה מורכבים מחומרים מאוסים.

רבינו בחיי בפרשת משפטים מסביר שזה העניין שהתורה אסרה אכילת דם אפילו מבעלי חיים טהורים, שאפילו הם חייבים לעבור תהליך שינויי עד שיהיו חלק מאתנו, בעוד שדם נשאר באותו מצב ועל כן אסרה תורה (כדאי לעיין שם גם בהסברו הנפלא בנוגע לאיסור אכילת בשר בחלב).

אנו גם יודעים שהאוכל מאכל איסור גורם לעצמו טמטום הלב. המאכלים האסורים יוצרים חסימות לכל דבר שבקדושה, עד כדי כך שעניין 'ונטמטם' חל גם על מי שהיה חייב לאכול מאכל איסור בציווי רופא ובעצם קיים באכילת האיסור מצוות 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', בכל זאת הטמטום קיים כי מציאות שבגופו יש חלקים שבמקורם היו מאכלי איסור.

זו תהיה גם התשובה לטענה הטיפשית 'מה אכפת לי, ממילא העבירה היא של הרב שנתן את ההכשר'… התשובה היא: יתכן! אבל מה יהיה עם ה'ונטמטם', זה בכל מקרה פוגם במי שאוכל ולא משנה מי היה הרב המכשיר.

 

***

 

כשמבינים שהממתק הכולל בתוכו, למשל, ג'לטין, המופק בהרבה מקרים מעצמות של נבילות וטריפות או בעלי חיים טמאים והם אלו שיהפכו לחלק ממנו ויפריעו לו להתקדם ולהתעלות, הוא מקבל כוח להתגבר.

המסילת ישרים מסביר (בפרק פי"א), שאף שיש לפעמים ממתק עם הכשר כלשהו, אין אנו סומכים עליו. למה הדבר דומה, למין מאכל שרוב הרופאים המומחים אסרוהו באכילה והם טוענים בתוקף שיש בו חומרים מסרטנים. מנגד, יש איזה חובש שכונתי שעבר קורס בעזרה ראשונה הטוען שאין מה לחשוש ואפשר לאכול ממנו חופשי…

האם מישהו מאתנו היה סומך על אותו חובש?! ברור שדעתו בטילה ומבוטלת לדעת המומחים.

כך בנוגע לענייננו, כשיש מאכל שרוב המומחים – מערכות הכשרות מסתייגות, ויש איזשהו הכשר של רב מסוים בעיר מסוימת שאיננו יודעים בוודאות האם העיר קיימת והאם הרב קיים ויש כאן חשש אמיתי של 'ונטמטם', האם נסמוך בעיניים עצומות ונאכל?!

האם היינו מלווים לאותו רב שאיננו יודעים האם הוא קיים, 1000$ או היינו מפחדים אולי הוא אינו אמין ובכלל מי יודע מיהו?!…

אם כך, ברור שלא נפקיד את עתידנו הרוחני ביד מישהו שאינו מוכר ומוסמך.

 

***

 

יוחנן כהן גדול נהיה צדוקי בגיל 80! להיות כהן גדול פירושו שהוא נכנס לקודש הקודשים עשרות פעמים! מקום בו מי שלא היה ראוי היה מת במקום, כפי שאירע בבית שני כמעט מדי שנה ביום הכיפורים. והוא, יוחנן כהן גדול, נכנס ויצא בשלום עשרות פעמים ולפתע בסוף ימיו נהיה צדוקי, איך זה יתכן?!…

ידוע מה שהאר"י הק' גילה כי אמו האכילה אותו בקטנותו דבר איסור שהשפיע עליו אחרי שנים!

מפחיד. אחרי שנים של כהונה גדולה, השפיע מאכל האיסור.

בני מלכים אנחנו, קיבתנו עדינה ורגישה. לא נאכל בכל חנות מזדמנת. כל הנכנס לפינו עובר בידוק ושיקוף על מנת שלא יכנס לקרבינו דבר מאכל העלול להזיק לנסיך בן המלך. כשהדברים נאמרים בזווית זו, כיף להתגבר, הילדים מרגישים זכות וכבוד שהם לא מכניסים לפה מכל הבא ליד.

 

***

רצון הבורא היה לברוא את האדם שיגדל דווקא באופן זה על ידי אכילה ושתיה, וכן גם בהמשך החיים הקיום תלוי בתזונה נכונה, כמפורש בתורה "ואכלת ושבעת וברכת".

אילו עלתה מחשבה אחרת לפניו ית' יכול היה לברוא אותנו כמלאכים שאינם זקוקים למזון ושתיה, או כפי שהעיד משה רבינו ע"ה: "ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי".

בורא נפשות וחסרונן, בראנו כבעלי חסרים הנזקקים לדומם, לדוגמא מים, לצומח – פירות וירקות וגם לחי – בהמות, עופות ודגים. אם האכילה היא כהוגן וכראוי, אזי יש עליית מדרגה לכל הבריאה על ידי האדם האוכל.

עבודת האכילה אינה מושג שקשור רק לצדיקי אמת שאין להם שום שייכות לענייני העולם הזה. לכל אחד ואחד יש חלק במדרגה חשובה זו. אחד נזהר ביותר בחלק של "סור מרע" ונמנע מכל צל של איסור, ואחד בחלק של "עשה טוב" – מה, כמה וכיצד לאכול.

חשוב להשקיע ולהקדיש מחשבה לעניין האכילה כדי שההתעסקות בענין והזמן שמוקדש ממילא לצורך כך, לא יוביל לירידה ולטמטום הלב חלילה, אלא להיפך, יהפכו לחלק מעבודת ד'.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן