כך נצליח ללכת נגד הזרם

אחת התשוקות העמוקות בנפש היא למצוא חן. אנשים יעשו הכל כדי למצוא חן, השאלה היא רק בעיני מי, האם בעיני אנשים בשר ודם או בעיני הקב"ה, כשבעצם אין סתירה בין השניים, אנחנו מבקשים בברכת המזון 'ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם', אין בעיה למצוא חן גם וגם.

הבדיקה הראשונה היא מי קודם? הבדיקה השנייה מי בא על חשבון מי, האם מציאת חן בעיני אדם קודמת למציאת חן בעיני ד' או להיפך.

על נח מעידה התורה שהוא זכה למצוא חן בעיני ד'. פרשת בראשית מסתיימת בפסוק 'ונח מצא חן בעיני ד'', בעוד שבעיני בני דורו הוא היה האנטי תזה של דור המבול, הוא היה בודד. התורה מעידה כי אותך ראיתי צדיק, רק הוא!

נח ידע למצא חן עם סדר עדיפויות נכון.

 

נגד הזרם

 

כשנתבונן לעומק נראה שהשורש והסוד טמון בפיתוח ובחיזוק היכולת ללכת נגד  הזרם, בכוח להתמודד עם הסחף של האווירה ברחוב, בהפנמת הערך של 'אל ייבוש מהמלעיגים עליו בעבודת ד'.

אנו רואים שהרמ"א בפתח חיבורו כתב זאת כבר בסימן א', סעיף א', ללמדנו שזהו השער והפתח לכל ענין בעבודת ד'. יהודי החשוב לו למצוא חן בעיני כולם לא יגיע לכלום, רק אחד היודע להיות עז כנמר ולא להתייחס למלעיגים, הוא יהיה זה אשר יתעלה.

אבותינו ואמותינו הקדושים נבחנו בכוח זה. נח נבחר בשל היותו צדיק תמיד בדור שמלאה בו חמס, דור בו איש כל הישר בעיניו יעשה, דור של מתירנות ושפע. במדרשים מבואר עד כמה היה נח מושא ללעג וקלס מצד אנשי דורו ואיך עמד נגדם ונשאר בצדקו, הוא  עמד מול כולם וידע שיש מנהיג לבירה ועל כל דבר יבוא האלוקים במשפט.

אברהם אבינו נכתר בשם 'אברהם העברי' על שם שכל העולם מעבר האחד והא מהעבר השני, אברהם גדל בדור של עובדי אלילים, נולד לאבא 'יצרן' של פסלים והוא אברהם היה היחיד שהכיר את בוראו…

רבקה גדלה בבית עם אבא רמאי, עם אח כמו לבן ובכל זאת נשארה צדיקה, וכך יוסף הצדיק הוא יוסף בבית אביו והוא יוסף בבית אדוניו המצרי, וכך לאורך כל ההיסטוריה כל מי שגדל וצמח היה רק בזכות הכוח לעמוד נגד האווירה והסחף.

 

ענין של עקרון

 

כשנרצה לדעת מהו הדבר שיבנה בנו כוח לעמוד מול לחץ חברתי, דבר המנוגד לאופי הבסיסי של האדם הרוצה במהותו להיות כמו כולם, יצור שחשוב לו בעיקר להיות מקובל אהוד ואהוב, נראה שהכול הוא  ענין של 'עקרונות', כל דבר שיהפוך מסתם המלצה לעקרון יעמוד במבחן.

ננסה להסביר את הדברים:

כל אחד כשיבדוק עצמו יראה שכל אותם ערכים שהם עקרוניים אצלו, יעמוד הוא בהם בכבוד. כל יהודי יקפיד על הנחת  תפילין גם אם הוא בטיסה מבנגקוק לשנחאי והוא היהודי היחידי בטיסה. מנגד לא כל אחד יעמוד בניסיון לא להוריד תפילין לפני סיום התפילה.

וההסבר פשוט: העניין של 'קרקפתא דלא מנח תפילין' (- אדם שלא מניח תפילין) הוא דבר מרכזי, עקרוני ובסיסי במהותו של יהודי. כל יהודי, אף הפשוט ביותר, יקפיד על הנחת תפילין למינימום של זמן. מנגד, העניין המקודש לא להוריד את התפילין עד סוף התפילה, הוא עניין שלא הוחדר באותה רמה, לכן הדבר קל יותר.

כל אחד מאתנו מכיר כמה וכמה יהודים שיהיה מה שהיה הם יישארו עד סיום התפילה עטורים  בטלית ותפילין  בכל מצב. אלו יהודים שזכו להתעלות ומבחינתם הורדת תפילין לפני הזמן היא עקרון של ממש, הם הפנימו מהי חשיבות דקה עם תפילין וברור להם שלא יתכן שום רווח בזלזול בעניין זה.

כך גם בכל דבר ועניין, כל דבר שברור לנו חשיבות הדבר ובמיוחד אם בנוסף לכך אנו גם מחוברים לשורשם של דברים, לעומק העניינים בפנימיותם, נוכל לעמוד בעוז מול כל הפיתויים.

בתים בהם מוחדר חשיבות ערך הצניעות מתוך גאווה דקדושה, מתוך מסר שרק  לזה הלבוש לפי גדרי ההלכה והצניעות יש את החן האמיתי, ילדים אלו יעמדו כנגד כל סגנונות ה'מודה'.

לעומת בית בו העניין של לבוש צנוע הוא איזשהו מגבלה שצריך לדעת איך לעקוף אותה. ילדים אלו יעמדו כל החיים בפיתויים ואין הרבה סיכויים שיעמדו בהם, הם יחושו כל הזמן שהם מפסידים בגלל שהם בצניעות.

כשברור לאדם מהי האמת, הוא מסוגל לעמוד נגד כול העולם. רק כשהוא מסתפק אם דרכו אמיתית,  הוא חסר חוט שידרה וכל אישיותו משדרת חוסר בטחון עצמי.

ילדים שמקבלים חינוך בצורה ברורה ועקבית, ילדים החיים בתחושה שזכינו ב'תורת אמת', ב'חיי עולם', גאים בדרך ושמחים להמשיך כך. ילדים הרואים חוסר בהירות בחינוך, כשכל החינוך בדרך אחת הוא בגדר 'המלצת השף' ואיש הישר בעניו יעשה, אינם רואים כאן עקרון ובוודאי שאינם עמידים בפני פיתויים.

ו'מבשרי אחזה אלוקה', נשים לב לתופעה מעניינת: אדם שאינו אוהב מאכל מסוים לא יאהב זאת גם אם כולם יאמרו לו שזה טעים. יש לו את התחושה הטבעית האומרת לו שלי זה לא טעים ולא משנה מה אחרים אומרים וחושבים.

 

כאן מוכרים דגים חיים

 

גם בכל הנוגע להצלחה בחיי היומיום, רק אדם היצוק בדעותיו ובדרכו, מצליח. המזגזג והלא עקרוני אינו מצליח למצוא חן.

אנשים מעריכים ואוהבים אנשים העומדים על דעותיהם בצורה עקבית. אדם הרוצה לרצות את כולם משדר חוסר אמינות  ומשיג בדיוק את ההיפך.

מסופר על אדם שפתח חנות דגים ותלה על פתחה שלט: 'כאן מוכרים דגים חיים'.

נכנס חבר לחנות ואמר: "אני לא מתערב לך בעסקים, אבל לדעתי המילה 'כאן' בשלט ממש מיותרת, ברור לכולם שהחנות כאן, האם לדעתך יש מישהו החושב שהחנות שם והשלט כאן?!"

שמע המוכר, הודה ומיד מחק את המילה 'כאן'.

למחרת, עבר חבר נוסף והעיר: "לדעתי אין צורך בכיתוב 'חיים' שעל השלט, ברור לכולנו שהדגים חיים, וכי מישהו  מעלה בדעתו שאתה מוכר דגים מתים?!"

עלה המוכר שוב על הסולם ומחק את המילה 'חיים'.

ביום השלישי נכנס מכר והציע: "לדעתי אין צורך לפרט ש'מוכרים' דגים, ברור שמוכרים, אלא מה, זו חלוקה?!"

מיודעינו עלה שוב על הסולם ומחק את המילה 'מוכרים'.

אחר הצהרים נכנס שכן והביע פליאה על השלט שבו מילה אחת 'דגים'. "ברור לנו שאתה מוכר דגים! כל הרחוב מריח דגים… לדעתי אין צורך לפרט זאת"…

"תודה רבה", השיב המוכר, וכבר טיפס על הסולם ומחק את המילה דגים.

כך נשאר לו שלט מיותם ללא שום כיתוב, ואז החליט המוכר על דעת עצמו להוריד את השלט הריק. מאז אנשים לא ידעו על קיומה של חנות הדגים שבבעלותו עד שהיא נסגרה.

כך נראה אחד שרצה למצוא חן בעיני כולם. כל מילה נוספת מיותרת…    

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן