כך נוכל להגיע לשליטה עצמית

בפרשת בהר אנו לומדים על מצוות שמיטה, "ושבת הארץ שבת לד'". חז"ל מכנים את שומרי השמיטה כגיבורי כוח עושי דברו. הדבר אינו פשוט כלל, להפקיר שדה שהוא בעצם מרכז החיים של החקלאי, המקום בו הוא מבלה את מיטב ימיו ושנותיו, המקום בו כל יום הוא עוקב אחרי כל שתיל וכל גבעול, עודר, מנכש, משקה ומטפח, כשכל כולו חי ונושם את השדה ולפתע פעם בשש שנים עליו פשוט לעזוב הכול, להפקיר ולתת לכל הרוצה לבוא וליהנות מיגיע כפו.

ננסה רק לדמיין אם היינו מצטווים להפקיר את ביתנו ולתת לכל מי שרוצה לקחת מה שבא לו, זה היה עבורנו ניסיון לא פשוט. אשרינו שאנו זוכים לראות גם כיום, בשנה זו שנת השמיטה, אנשים עמלי כפיים העומדים בניסיון זה בעוז וגבורה. זה מחייב את כולנו לעמוד בניסיונות ובמחויבויות שהתורה מזכה אותנו בהם.

המסר הנלמד ממצווה זו הוא בעצם שליטה עצמית ברמה הגבוהה ביותר. אדם המסוגל לשלוט על רגשותיו, המסוגל להתגבר ולא לעבוד בשדה גם כשהוא רואה איך השדה זקוקה לטיפוח, לעידור והשקיה, הכול כי בורא העולם ציווה 'ושבתה הארץ', זה יכולת ושליטה עצמית מוחלטת.

אם נתבונן נראה שכל השס"ה מצוות לא תעשה שאנו מוזהרים בהן, הן למעשה מושתתות על יסוד אחד והוא: 'שליטה עצמית' –  לא לגנוב, לא לאכול בשר בחלב, לא לאכול חמץ בפסח, העמידה בכל הנ"ל  תלויה ביכולת לומר לא! אדם המפתח שליטה עצמית קל לו לעמוד בכול השס"ה לא תעשה, ומי שלא סיגל את היכולת לומר 'לא!', יתמודד בכל אחד מהשס"ה לא תעשה. ברור שכל אחד עם תכונות נפשו מתמודד בחלקים אחרים, אבל הרעיון הבסיסי הוא פיתוח השליטה העצמית.

 

***

 

ידועה אמרה בשם צדיקים שפירשו 'ומותר האדם מן הבהמה אין', כלומר, כל היתרון שיש לאדם יותר מלבהמה הוא ביכולת לומר אין – לא!

בעל חי, חי לפי אינסטינקטים, אין לו בחירה, אין לו את היכולת להתגבר על הנטיות הטבעיות, לעומת אדם החי על-פי תורה החייב ויכול לפתח את היכולת לומר 'לא' לדברים שהתורה אסרה.

וכאן אנו מגיעים לנושא יסודי בחינוך. מעבר לכל הנאמר לעיל בכל הנוגע לקיום תורה ומצוות, יש כאן משהו שורשי הנוגע לעצם החיים עצמם. אנו כיום מגדלים את ילדינו בדור מתירני, דור בו הכול זמין ונוח, כיום אין הגבלה של כסף, לכולם יש כרטיסי אשראי ופנקסי צ'קים, אין היום כמעט הבדלי מעמדות, כולם חיים ונהנים, השאלה אם זה מכסף שיש או ממינוס בבנק…

במצב כזה קל מאוד להתפתות ולהסתבך, היום לא נדיר למצוא זוגות צעירים שבקושי התחילו את החיים וכבר מסובכים עד הצוואר בחובות ועיקולים, הכול בגלל מערכת סלונית חדישה ועוד כל מיני מותרות שהיו 'חייבים!' לקנות, וכל זה ממה שלא היה להם והכול בגלל שהם לא למדו לומר לעצמם לא! הם היו חייבים… הם היו צריכים… וכו', כל מיני אמירות מוכרות.

 

***

 

עלינו לזכור שכיום לקחו לנו שני דברים:

  1. את הבחירה – אנחנו קונים היום מה שמספר קופירייטרים מוכשרים החיטו עבורנו שאנחנו חייבים לקנות. אנו מוצפים בפרסומות חזותיות ותקשורתית וכמה שנדמה לנו שזה לא משפיע, זה משפיע ועוד איך. אנשי פרסום הם אנשים שלמדו טוב את הנושא, הם למדו איך עוקפים את כול מנגנוני ההגנה ולהגיע לכיס.

רק נציין שעד לפני מאה שנה לא היה קיים ענף בשם פרסום, אנשים קנו מה שהם צריכים ובחרו במוצר שהיה הכי אמין וטוב. היום הענף הזה הפך להיות חלק אינטגראלי בכל מפעל והוא גורם לנו לקנות גם, או אולי בעיקר, את מה שאנחנו לא צריכים וגם לקנות את מה שנראה ונשמע טוב ולא בהכרח את מה שטוב באמת.

  1. את ההגבלה הכלכלית – פעם חיו ממה שהיה, העני היה עני כי פשוט לא הייתה לו אפשרות לחיות מעבר למה שהיה לו. פעם לא היו בנקים ולא כרטיסי אשראי ולא צ'קים, חיו ממה שיש. אמנם היה להם פחות, אבל הם לא פיתחו חרדות מה-1 לחודש ומ-20 וה-15.

היום אין לנו את הלוקסוס הזה, אנחנו מתמודדים עם פיתויים. אתה רק פותח חשבון בנק וכבר קיבלת אשראי של כמה אלפי שקלים לבזבז ללא שהרווחת שקל, אתה רק נכנס לסופר וכבר שיירה  של דיילים מציעה לך כרטיס אשראי על 5000 ₪ ללא שום התחייבות מצידך.

היום כל אברכצי'ק מסתובב עם אוסף של כרטיסי אשראי או במילים אחרות אוסף מלכודת לחובות בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים. מי מדבר על צ'קים, שם אתה בכלל יכול לחגוג עד ש…

כך שבדור שלנו אם לא נגדל ילדים עם יכולת איפוק, אם לא נתקין להם ברקסים בנפש, ד' ישמור מה יקרה איתם.

רק ילד או ילדה שבצעירותם רצו כל מיני דברים ולא קיבלו בגלל שאצלם בבית חיו עם חשבון, משום שקנו כשצריך ואת מה שצריך ולמרות שבאותו הזמן הם הרגישו ש'רק אצלנו בבית לא קונים' ו'לכולם יש' ועוד כל מיני אמירות מוכרות מסוג זה, ילדים אלו פיתחו כוחות נפש להתמודד עם התחושה שלמרות שאתה רוצה משהו, אין לך!…

ילד כזה, כשיתבגר ויראה ספה 2+3 יוכל להגיד לעצמו – אני באמת רוצה, זה באמת מחיר מציאה, אבל אין לי…

 

***

 

ילדים הגדלים בבית בו בסוף השבוע כבר חסרים כמה מוצרים – העוגיות חוסלו והעגבניות שנשארו רכות, ואין גבינה ובכל זאת חיים ומחכים בסבלנות לקנייה השבועית, ילדים אלו יצאו מחוסנים לחיים. גם אם אחרי החתונה לא יהיה לו את המבחר שהיה לו בישיבה והיא לא תוכל לקנות את המעדן האהוב שהייתה רגילה לאכול בבית אצל ההורים, הם ישרדו וישמחו.

בעוד בתים בהם הכול מותר והכול זמין, שם מגדלים ילדים שברירים, רגישים ולא מחוסנים ומי יודע איך יתמודדו בהמשך החיים.

חובה לציין שכמו בכול דבר צריך גם כאן לנקוט בדרך הממוצעת. אחד שירצה לגדל ילדים מחוסנים שאינם זקוקים לכלום גם לא יצליח,

הדבר דומה לאותו איכר שהחליט להפחית מהמספוא שהיה נותן לסוס והנה הסוס עבד כרגיל, למחרת הוריד עוד ועוד עד שהסוס היה חי על פירורים ממש עד שיום אחד הסוס מת.

הצטער האיכר, בכה ואמר: חבל, עוד כמה ניסויים והיה לי סוס שאינו צריך לאכול כלל!…

לא להגזים! בית בו חוסכים ומקמצנים יותר מדי, שם גם מגדלים ילדים רעבים ברמת סיכון גבוהה מאד של הסתבכויות, ילדים אלו מרגישים צורך לפצות את עצמם על שנות הרעב ומגזימים לצד השני.

כך שהאיזון הוא מילת המפתח, חייבים לתת וחייבים גם ללמד ילדים להתמודד עם לא ועם חסר וכך בסייעתא דשמיא נגדל ילדים בריאים, שמחים ומאושרים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן