יונגערמאן, אתה יודע מדוע לעבוד את השם בשמחה

אני רוצה לשתף את ציבור הקוראים באחד הווארטים היותר מפורסמים מהבעש"ט הק', מהמובא בספה"ק "תולדות יעקב יוסף" בפרשתנו, על הפסוק במשלי "מוסר ד' בני אל תמאס", היסוד חשוב על אף שאינו קשור באופן מיוחד דווקא לפרשת השבוע, הוא אקטואלי בכל זמן ועת.

הבעש"ט הק' פירש – מהו המוסר שהקב"ה אומר ליהודי? "בני" – תזכור שאתה בני, בן מלך! ולכן "אל תמאס", תכבד את המעמד, אל תמאיס אותו…

הקב"ה אומר ליהודי:

אל תסתכל על היותך יהודי במבט שטחי ורדוד, להתייחס לכל השס"ה לא תעשה ולכל גדרי חז"ל כאל חבילת הגבלות מכבידה. אפשר להתייחס לדברים עם יותר עומק ויותר הבנה, ולהבין שכל ההגבלות הן לנו יקר ותפארת…

הדבר דומה לשניים ההולכים עם אבטחה צמודה. רוצח עם דם על הידיים, וראש ממשלה. לפושע – כל השמירה ההדוקה היא אות קלון, טבעת השוטרים שסביבו מכריזה ואומרת: תיזהרו, כאן עובר פושע מסוכן!

מנגד, האישיות הבכירה, שגם סביבה יש טבעת מאבטחים, שם זה משהו אחר, שם זה מראה שמדובר באישיות חשובה שצריך לעשות הכול כדי לשמור עליה.

האדם שיתבונן בזכותו להיות בן מלך, אדם שיבין מה הפירוש אתה בחרתנו מכל העמים, אדם שיפנים שהקב"ה רוממנו מכל לשון, שהקב"ה אוהב אותנו, אז כל התייחסותו ורגשותיו לכל הקדושה ולכל מערכת התורה והמצוות תהיה שונה ואחרת.

 

מה שימח כל כך את היהודי החסידי הרוסי?

 

סח לי יהודי חשוב שפעם בצעירותו ישב בביהמ"ד בעיר מנצ'סטר שבאנגליה, כשלפתע נכנס יהודי ישיש, חסיד שזה עתה עלה מרוסיה ופנה אליו ביידיש ואמר לו:

"יונגערמאן, איר ווייסט פארוואס עבדו את ד' בשמחה?" (תרגום – אברך: האם יודע אתה מדוע יש לעבוד את ד' בשמחה?)

ואז, סיפר לי אותו אברך: נתן אותו ישיש קפיצה לגבוה וצעק לו: "ווייל 'ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו" (- בגלל שאנחנו – עמו וצאן מרעיתו).

הסיפור הזה ריגש אותי מאד. עומד יהודי ישיש, מי יודע כמה צער ייסורים וקשיים עברו עליו ברוסיה, בגלל היותו יהודי, ובכמה מילים הוא מתמצת את שירת חייו ואומר שהסיבה שאנו עובדים את ד' בשמחה, היא בגלל שזכינו להיות עמו וצאן מרעיתו.

זו לבד סיבה מספקת לעבוד את ד' ובשמחה…

לא עבור שכר ולא כי זה משתלם, לא כי אין ברירה, רק עובדים אותו בשמחה, על עצם זכותנו להיות עמו וצאן מרעיתו…

הקושי איתו אנו מתמודדים, נמצאים אנחנו בדור חומרי, הרחוב זועק וקורא ליהנות, לחגוג, לשקוע ולטבוע בכל מה שהעולם יודע לספק, ולאט לאט משתכח ומיטשטש היסוד והעיקר. מאבדים את ההשקפה הנכונה והאמיתית.

שלא לדבר על הרבה שמעולם לא התעמקו להבין את השורש והעניין. היהדות נשארה אצלם בהשקפה ילדותית אוסף של חוקים יבשים, הם לא התבגרו בהבנה בכל הקשור ליהדות ולכן קשה להם עם כל ההגבלות והגדרים.

 

אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – בוז יבוזו לו…

 

כשמשקיעים זמן ללמוד ולהבין טעמי המצוות, מה העניין בלבוש המיוחד?

מה העניין בכל האיסורים הנוגעים באכילה?

מה בעצם אמור לעשות לנו כל השס"ה לא תעשה, לשם מה נצטווינו בהם? נתמלא בגאווה דקדושה, נרגיש את המיוחדות.

זכה דורנו שיש שפע של ספרות השקפתית, יש אפשרויות רבות לשמוע שיעורים ושיחות בעיקרי היהדות והגיע הזמן שגם אנו שזכינו וגדלנו על ברכי התורה והמצוות מקטנות נתוודע לאוצר הטמון ביהדות, ואז הרבה הרבה יפסיקו לפזול החוצה, לחפש בורות נשברים…

כשבע"ה נלמד, נבין ונפנים, אזי גם אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – בוז יבוזו לו…

אנו עדים היום לתופעה מצערת וכואבת, תופעת הנושרים. אנו רואים בשוליים אומללים שלאט לאט משנים זהות חיצונית ופנימית, ברמה כזו או אחרת. הרבה קולמוסים נשברו בניסיון לעלות על שורשם של דברים, הרבה משאבים כספיים ומחשבתיים מושקעים בניסיון לבלום ולהציל את עתידם של אותם צעירים.

אין תשובה חד משמעית לתופעה, ובוודאי שאין אנו מתיימרים להציג כאן פתרון מוחלט לבעיה, אבל באופן חלקי ברור שלנושא בו אנו דנים יש חלק נכבד בבעיה ובפתרונה.

מטבע הדברים ילד מתחנך מקטנות לתורה ויראה בצורה טכנית מהסיבה הפשוטה שהחינוך מתחיל בגיל צעיר כשעדיין אין כלים לצקת תוכן פנימי עמוק למעשים.

כך שבעצם הילד מתחיל להתפלל וללמוד, לקרוא קריאת שמע, לשמור שבת וכו' וכו', הכל בצורה מעשית המסתכמת רק בקיום המצוות ברמה הטכנית. וכשכל היהדות והחינוך מועברים בצורה מכאנית כמצוות אנשים מלומדה, בלי עומק וחיות, בלי הבנה ופנימיות, אין סיפוק בעשייה!

וכאן כשנכנס הרחוב לתמונה על כל גווניו וייציריו, עם כל הפיתויים והבילויים, המלחמה אבודה מראש. אין לנו שום סיכוי להצליח.

אם כל החינוך הסתכם רק במשפטים כמו: "אסור, אסור, אסור", "צריך, צריך, צריך", ו"התורה לא מרשה", כשמנגד הרחוב מחייך, מהנה ומפתה.

 

להפוך כל "מניעה" ל"נעימה"

 

חייבים להכניס בפרט בגיל ההתבגרות, את הטעם והנועם שביהדות. במקום להמשיך ולחשוב שאסור – להבין שזה לא מתאים, ולא מכובד למעמדנו.

במקום להסתובב בתחושה שאתה חייב וצריך – להאיר ולעצמנו עד כמה זה כדאי ומשתלם. להפוך כל "מניעה" ל"נעימה".

ויש לנו הרבה מה להציע!

זכינו בתורת אמת, בחיי עולם. יש לנו כל כך הרבה מה להפנים ולהעריך, די במיוחדות שלנו בזה שאנו חסומים מכל התקשורת והטינופת שבחוץ, עד כמה בזכות זה חיינו טהורים.

כשחיים בתחושה שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ובמצוות, ויודעים שכל מי שאינו עוסק בתורה ובמצוות אינו בן חורין אלא עבד נרצע לתאוותיו ויצריו, חשים אושר וגאווה להיות יהודי!

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

אמנות ההתבוננות

יציאת מצרים היתה תלויה במשה רבנו. מרגע שנולד הוכן להנהיג את העם. ברגע היוולדו, כבר אז התמלא הבית אורה, ועל כן נאמר, "ותראהו כי טוב",

לאור באור החיים

תולדות הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ זי"ע מתוך הספה"ק 'סידורו של שבת' מהדורת 'פאר מקדושים' הנמצא על מכבש הדפוס ועומד לראות אור בימים הקרובים * יריעה

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן