עומדים אנו בימי החנוכה – 'חג החינוך'. מברכים אנו מדי יום בהדלקת הנרות "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", אנחנו זקוקים לניסים בזמן הזה כמו בימים ההם.
מה שהיה הוא שיהיה.
גם כיום אנו מתמודדים עם מתייוונים, עם אווירה רחובית, עם סחף חברתי. גם אנו מחפשים את פח השמן הטהור, גם אנו מחכים לכוח שיגביר את הטהורים על הטמאים, את המעטים על הרבים, את הצדיקים על עוזבי תורתך.
ננסה ללמוד גם אנו לזמנינו ממתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, שזכה לצאת בקריאת הקודש 'מי לד' אלי' ולהציל את עתידו של עם ישראל.
***
יוחנן כהן גדול גידל חמשה בנים בתקופה קשה, תקופה בה רוב רובו של העם הפנה עורף לתורה ולמצוות, תקופה בה אווירת התייוונות שלטה ברחוב, כולם פורקים עול, כולם (כאילו) מתקדמים, ובתוך כל האנדרלמוסיה רואים משפחה שנשארה נאמנה, משפחה שלימה על כל בניה שכולם יראים ושלמים, משפחה שלא רק שלא התקלקלה, אלא היא זאת היוצאת נגד הזרם ומכריזה מלחמה על האימפריה היוונית.
שאלת השאלות היא: מהו הסוד?! איך הצליח יוחנן כהן גדול במקום בו כולם נכשלו? איך ילדיו לא נסחפו אחר הזרם?
***
קשה מאוד לדעת היום מה הייתה האווירה שם בבית, מה הייתה הגישה, איך החדירו שם יראת שמים. לא היינו שם, לכן אין לנו פרטים. אולי ישנם אזכורים במדרשים שכן מציינים פרטים מסוימים, אולי.
אנחנו כן יכולים לראות וללמוד מהמעשים הכתובים בדברי הימים ומשם ללמוד על הגישה של יוחנן כהן גדול, איך פעל ומה עשה בשיאו של החושך ומזה ללמוד לעצמינו.
כפי המוזכר, יוחנן כהן גדול, לאחר שנים של שליטה יוונית על ארץ ישראל, ברגע שהוא רואה את המצב ומבין שאין כאן עניין של שליטה אלא מלחמה על התורה – להשכיחם תורך ולהעבירם מחוקי רצונך, מיד הוא מכריז מלחמה: 'מי לד' אלי'.
עם מי? עם חמשה בנים!
נגד מי? נגד אימפריה השולטת בכל העולם!
אני חושב שכל בר דעת היה אומר לו: יוחנן, רד מזה, ממילא זה לא יצליח, אין לך סיכוי, חבל על הכוח, חבל לנסות.
והוא בשלו. הוא יעשה מה שצריך לעשות, ללא קשר למה שהוא מבין, גם ללא קשר לסיכויי הצלחה. יוחנן כהן גדול נצמד למה שהתורה מצווה עליו במצב כזה, ואם זה מצב שעל-פי תורה חייבים לצאת למלחמה, יוצאים למלחמה. אם צריך לקנאות קנאת ד', זה מה שעושים, וד' הטוב בעיניו יעשה.
כנראה שזו הייתה האווירה שם בבית, זה מה שבניו ספגו שם, זה מה שינקו מאז לידתם, עושים מה שצריך, מה שהתורה מחייבת, גם אם מבינים וגם אם לא, גם כשיש סיכוי להצליח וגם כשאין!…
כך מגדלים ילדים נאמנים, כך מגדלים ילדים שלא מתחשבים במה שכולם יחשבו / יגידו / יאמרו.
***
גם כיום אנו מתמודדים עם אין ספור אתגרים. יש היום סחף טכנולוגי, סחף השקפתי, ישנם הרבה לבושים כמונו אבל בהשקפותיהם רחוקים מאוד מאתנו, לבושים הם ככנענים ומדברים כעמלקים.
ידוע בשם גדולים שאמרו, כי למרות שבכל הנוגע ל'עשה טוב' אנו רחוקים מאד מדורות קודמים, הרי שמה שקשור ל'סור מרע' אנו גדולים מאד, אנו מתמודדים עם ניסיונות, פיתויים ואתגרים שלא שיערום אבותינו!
ומי שרוצה להיות מהטהורים ומהמעטים, חייב ללמוד מיוחנן כהן גדול ולדעת שיש לנו את עיני העדה שהם קובעים מה מותר ומה אסור, מה כשר ומה טרף, ואם הם קבעו שמכשיר זה או אחר טרף – זה מה שקובע לנו. אם הם פסקו שלכאן הולכים ולשם לא, ואת זה לובשים וזה לא, אזי למרות הדעות האישיות ולמרות כל הטענות שבעולם, מצייתים.
עלינו לזכור שגם כשיוחנן כהן גדול יצא למלחמה, היו רבים שאמרו, מה רע בקצת ספורט, למה להיות קיצוניים כל כך? קצת תרבות לא תזיק, ובכלל מה יקרה אם נשנה קצת מהמסורת… לא היה מובן לכולם שכאן טמון אסון לכל קיום התורה. רק יוחנן כהן גדול שלא רצה להבין ונשאר צמוד לדעת תורה הוא זה שנלחם וניצח.
***
נקודה נוספת: כשיצא יוחנן למלחמה לא היה לו שום סיכוי לנצח, הוא היה מושא לצחוק. כמה יהודים נלחמים מול מעצמה! זה כמו שהיום יכריז מושב בצפון מלחמה נגד ארצות הברית…
אבל הסוף ידוע לכולנו, ברגע שהוא עשה את מה שבידו, עזרו לו מלמעלה ונפלו רבים ביד מעטים.
גם כיום נראה לפעמים שאנו נלחמים נגד כל העולם, נגד כל הקדמה, הרבה חושבים האם יש סיכוי שקומץ יראים ושלמים יכלו לכל מעצמות התקשורת? האם שייך להתמודד עם כל עוצמות הטכנולוגיה? האם שייך בכלל לנצח במאבק?!
התשובה היא כן, זה שייך וזה אפשרי!
אם נעשה את מה שבידינו הקב"ה יעשה את שלו. פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.
איך? אנחנו לא יודעים, אבל גם יוחנן כהן גדול לא ידע איך והאם הוא בכלל ינצח…
כך מחנכים דור, מצייתים גם כשלא מבינים, מצייתים גם כשזה נראה מלחמה אבודה מראש…
***
כל אותם 'אויבער חכמים' שתמיד צריכים להבין למה ומדוע, והם גם אלו שמחליטים מה נכנס בגדר גזירה שהציבור יכולים לעמוד ומה לא, הם אלו מחנכי דור המתייוונים הבא רח"ל, הם מראים שלא משנה מה קבעו גדולי הדור, כל אחד עושה רק מה שהוא מבין. זהו המסר שיקלטו ילדיהם וגם הם יעשו רק מה שהם יבינו, ובדרך כלל זה כבר יהיה זלזול בדברים שבהם ההורים דווקא כן הקפידו. משום שכאשר האבא 'חכם', הבן כבר רשע, הנכד תם והנין כבר אינו יודע לשאול… כפגם הידוע 'בית פתוח – אינו בטוח'. העיקרון נקלט, כל אחד מחליט מה חשוב לו.
זאת ועוד, עלינו לזכור נקודה חשובה בחינוך: כשאנחנו מחנכים את ילדינו היום, אין באפשרותנו לצפות עם אלו פיתויים וניסיונות הם יתמודדו בעוד דור או שניים. היום דברים משתנים במהירות וכל יום צופה בחובו חידושים והמצאות שאין לנו מושג מה יטמנו בחובם, אנו לא יכולים לדמיין מה יהיו האתגרים. כפי שלא היה מי שצפה עם מה אנו נתמודד, מושגים כמו אייפון, אינטרנט, נגנים וכדו' היו מחוץ ללקסיקון רק לפני עשור וחצי.
אשר על כן, עלינו לחנכם לא רק לעמוד באתגרים הקיימים היום, אלא לתת להם גם כח למה שהעתיד צופן, שיהיה מה שיהיה הם יישארו יהודים יראים ושלימים.
החינוך לזה הוא על-ידי חינוך לציות לדעת התורה. ברוך שמסר עולמו לשומרים. מובטחים אנו שלא תישכח תורה מפינו ותמיד תמיד יהיו גדולי תורה שיאירו לנו הדרך, אנחנו רק צריכים ללמוד להתבטל ולציית, כשהדוגמא האישית היא החינוך הטוב ביותר. כשילד רואה בית בו מתנזרים ממה שאין רוח חכמים נוחה הימנו, הוא גם יקים בית שכזה. ובית כזה הוא בית שמור, ומי ששומע לתורה אינו מפסיד כהבטחה: 'אין שומע לי מפסיד'.
