שבת בשלח מוכרת עם שמה הנוסף – "שבת שירה", על שם שקוראים בתורה פרשת שירת הים, על אף שלמעשה אנו מזכירים את שירת הים כל יום בתפילת שחרית, בכל זאת יש משהו מיוחד בשבת זו בה היא מוזכרת בתורה, זה נותן משנה תוקף לעניין השירה. בהרבה קהילות שבת זו היא ממש מעין חג שביעי של פסח – 'הקריאה מעוררת את הזמן'.
***
השירה היא משהו מובנה במהותו של היהודי, זה לא תחביב או אומנות, זו חלק ממהות הנשמה היהודית. יהודי מקור מחצבתו מתחת כסא הכבוד, מקום שירת המלאכים, נשמתו כמהה ומתגעגעת לשירת המלאכים, לשירות ותשבחות שנשמתו שמעה עוד בטרם ירדה לעולם.
נשמה יהודית מתעוררת לשמע שיר קדוש, הרבה התעוררויות הרבה רצונות והרבה שינויים והתקדמויות נזקפים לשירה מעוררת.
עוד בבית המקדש הייתה לשירת הלווים תפקיד נכבד במהלך הקרבת הקורבנות, כפי המבואר בחז"ל הלווים היו רואים את מצבו של האדם החוטא שהביא קרבן ולפי זה התאימו את הלחנים כשראו אדם עם לב אבן המקריב את קרבנו מצוות אנשים מלומדה היו שרים שירי רגש והתעוררות עד שליבו נמס בקרבו וחזר בתשובה שלימה, מנגד אם החוטא היה שבור מדי והגיע על סף ייאוש היו פוצחים בזמר מעודד, זמר של התחדשות ותקווה.
גם הנביאים התנבאו רק כשהיו במצב של שירה – "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ד'".
ביהדות ניתן מקום של כבוד לשירה בכל סעודת מצווה – חתונה, סעודות שבת ויו"ט, סיום מסכת, ברית ובר מצווה מיוחד לשירה מקום של כבוד, אף בתפילות ייחדו מקום מיוחד לחלקים בו אין אנו מסתפקים רק במילות התפילה והם יהיו תמיד מלווים בנעימות קודש.
גדולי הדורות אלו שכל רגע היה מדוד ושקול הקדישו מזמנם והלחינו לחנים מעוררים לדורות הבאים. די אם נזכיר חלק מהם: בעל התניא שהלחין עשרה לחנים המושרים עד היום בכל תפוצות ישראל. בעל ה'ברכת שמואל' ועוד ועוד…
לשירה כוח עצום, השירה מדברת ישר לנשמה, היא פורצת חומות וחוצה גבולות, האדם הקשוח ביותר יתרגש לשמע נעימה מרטיטה, לעומת זאת גם אדם עצוב, מדוכדך ושבור, יפתח במחול כשישמע שיר עליז ושמח.
זהו כוח ייחודי לשירה, אין שום דבר גשמי היכול להניע משהו בנשמה כמו שירה. מעולם לא ראינו אדם שיתרגש עד דמעות מאכילת סטיק משובח, גם לא חווינו אדם עצוב שהתחיל לשמוח אחר שינה ארוכה, רק לשירה יש את הכוח הנפלא הזה להשפיע על הנפש ובאופן מיידי.
אנחנו יכולים להגיע לחתונה טרודים עייפים ומרוטים ופתאום אנחנו מוצאים את עצמינו מסתחררים במעגלים ושמחים, מנותקים מכל מה שהיה ויהיה, ולהיפך, ביכולתנו לעבור לעולם אחר מיד כשנשמע שירי התעוררות ורגש.
***
כל ההקדמה הארוכה הזאת נכתבה כדי להגיע למילים הבאות.
ידוע לכולנו 'זה לעומת זה ברא אלוקים' – כל דבר שבקדושה יש לו גם צעד שכנגד ואם אנו רואים שלשירה ישנה השפעה עצומה כל כך על הנפש, כמה עלינו להפקיד ולהיזהר מה אנו שומעים ומה ילדינו שומעים!
שיר שמקורו בקדושה, שיר האומר כבוד, לחן שמרגישים עליו שהולחן על ידי אדם ירא שמים, לחן כזה יעורר בוודאי לעבודת ד', כפי שאנו רואים במציאות. לעומת זאת לחן שהולחן על ידי אדם ריקני, אדם שלא היית מרשה לבנך יקירך להימצא בד' אמותיו, איך תיתן שההוא ידבר לנשמתו של בנך?
איך למען ד', איך?!…
מי מדבר על האופנה החדשה של 'גיור' לחנים חילוניים או גויים, לוקחים לחן רחובי, מדביקים עליו מילות קודש כ'טובל ושרץ בידו', וכבר הוא מושמע בחתונות יהודיות כשרות כשבחורי ישראל רוקדים ו'מתפרקים' לצליליו.
אם השירה מדברת לנפש, אזי שירים זולים אלו מדברים ללב. אנו בעצם מקשיבים לכל אותם מלחינים ריקניים וזולים, האם היינו מוכנים לנהל שיחה מלב אל לב עם אותם פוחזים וריקים?! למה ניתן, אם כן, שידברו אלינו בצורה עקיפה ישירות לליבות בנינו ובנותינו?!…
***
ישנה מדד ברור לראות אם השיר קדוש או להיפך, גם ללא ידיעת שם המלחין. נשים לב לתנועתיות בשמיעת השיר ובסגנון הריקוד. בשיר קדוש, גם כשהשמחה פורצת גבולות, הרגשות הומים בקדושה.
כששרים 'כי הרבית' ו'עד הנה' מתחברים ומתעוררים, לעומת זאת כל אותם שירי זבל מיד כשהתזמורת פוצחת כבר נראה תנועות רחוביות זולות ותחושת ריקנות והתפרקות באוויר, מי שרק יהיה כנה עם עצמו, יודה בעובדה זו.
לאחרונה, ישנה טענה מצד כל אותם זמרים שהם מונעים כביכול מהנוער היסחפות אחר הרחוב וכך הם כאילו נותנים לנו את זה ב'הכשר', כך שבעצם הם אלו המצילים את הנוער.
כל מחנך יודע שהאמת הפוכה לגמרי. אותם נערים שנחשפו לשירים רחוביים, מהר מאד מחפשים את המקור ולא את החיקויים. למה לשמוע את התלמידים כשאפשר לשמוע זאת ישירות מה'רב' רח"ל. זו עובדה שאי אפשר להתווכח עמה.
שמעתי בשם אחד מגדולי הדור ששאל את אחד הזמרים למה הוא שר שירים זולים?
הלה ענה שהוא מרגיש שבזה הוא מקרב יהודים ליהדות, כי על ידי השירים הם מתחברים אליו וכו'.
ענה לו אותו גדול בסיפור: פעם הגיע זמר מסוג זה לבית דין של מעלה, כשנשאל למה היה שר כמו גוי, ענה שכוונתו הייתה להחזיר יהודים לצור מחצבתם ובעצם הוא התעסק כל החיים בחזרה בתשובה.
ענו לו: שיישב עם כיסא ליד גן העדן ובעל תשובה הראשון שיכנס ויצהיר שחזר בתשובה בזכות שירתו יכניסו עמו לגו עדן.
סיים אותו גדול: הוא עדיין מחכה לבעלי התשובה שלו…
למעשה: כמו שברור לנו שעלינו לשמור על מה שהילדים מכניסים לפה, ועלינו לשים לב מה הם הדיבורים שהם מוציאים מהפה, כמו שנבדוק מי החברים שלהם ועם מי הם מסתובבים, כך עלינו לשמור מה הם שומעים ומה הם השירים המדברים לנשמתם.
***
לסיום, נימה אישית, כמי שקרוב לתחום אקדיש כמה מילים לתופעה שיש לשים עליה את הדעת.
הכישרון להלחין ולשיר הינה מתנת שמים נטו, אין כאן לא חכמה ולא זקנה, לא עבודה ולא שום דבר מיוחד המצדיק הערכה וההערצה, זו מתנה שצריך לזכות להשתמש בה כמו שצריך. לאחרונה פשה גם במחננו הערכה עיוורת למלחינים וזמרים, הם זוכים לראיונות בעיתונות, מתחשבים בדעתם גם בתחומים נוספים, יש הרבה צעירים (ריקניים) העוקבים אחר תנועותיהם ורצים אחריהם, זה הפך להיות ערך נוסף, וחבל!
חייבים לזכור שזמר או מלחין זכה בסך הכל בכישרון, הוא לא בהכרח אדם יותר מיוחד מכל אדם אחר. את הערכה כדאי לשמור לאנשים מיוחדים באמת, אנשים שעבדו על עצמם, אנשים גדולים בתורה וביראה אותם יש להעריץ ולהעריך. חשוב להעביר מסר זה לילדינו בכל הזדמנות.
אצלנו בבית, אבי שיחיה, מלחין חצר הקודש בעלזא, מלחין בחסד ששמו חתום על הרבה מהיצירות החסידיות האותנטיות, לחנים עם טעם של פעם, ידענו תמיד ששום לחן ושום שיר לא מוערך בבית יותר מהתקדמות בלימוד ובעבודת המידות. בכל שנות לימודינו בישיבה ידענו שהחזקת מיקרופון תהיה כמוקצה ממש, ידענו שאלו השנים שיש להשקיע בתכל'ס ובאמת.
כמה מצער לראות לפעמים הורים המגלים לפתע כישרון מוזיקלי אצל ילדם ומאותו רגע הם משדרים לו שוב ושוב עד כמה זה חשוב ומיוחד. הורים כאלו הורסים לילד את ההסתכלות האמיתית על החיים, עושים מעיקר טפל ומטפל עיקר, והסוף ידוע לכולנו מה נשאר מכל אותם 'ילדי פלא', הפלא נגמר והילד נשאר, וחבל…
