שיח הורים וילדים

תקופה זו, המלווה בחופשת הקורונה האין סופית, מעמידה אותנו באתגרים לא קטנים ביצירת קשר טוב תקני ואיכותי עם ילדינו, למרות הלחץ שלנו והשעמום שלהם... * גב' ליאת כהן, מנתחת התנהגות, עושה סדר

קשרי אהבה נכונים בין הורים (ומורים) לילדיהם, מתבססים על תקשורת איכותית. תקופה זו, הלחוצה ומלווה בחופשת הקורונה המפתיעה והאין סופית, מעמידה אותנו באתגרים לא קטנים ביצירת קשר טוב תקני ואיכותי עם ילדינו, למרות הלחץ שלנו והשעמום שלהם…

בהגדה של פסח, גם חז"ל עומדים על החובה והחשיבות של השיח הנכון בין ההורה לילדיו, עד כדי כך שאנו מצווים ב'את פתח לו' לזה ש'אינו יודע לשאול' – אסור לנו להשאיר אף ילד ללא היכולת להשיח, לדבר, לשתף ולספר.

לשיח ותקשורת נאותה יש ערך עליון חשוב במיוחד במישורים הבסיסיים להתפתחות תקינה של ילדינו כגון: ביסוס האהבה, שמירת המוגנות (ילד שמשתף הוא ילד מוגן יותר), צמיחה, ביטחון והעצמה הנבנים באמצעות כושר הביטוי ועוד. 

לצערנו, הורים רבים חוסמים את ערוצי התקשורת הבריאה עם ילדיהם בהתנהלות 'כפייתית' של תגובות לא מווסתות, מה שמונע מילדיהם לשתף לבטא ולתקשר. למרות, שהורים אלו פועלים באופן שגוי, זה עדיין נובע מתוך רצון כנה וטוב לחנך את ילדיהם ולהאיר את עיניהם.

במאמר זה נציין מספר סגנונות תגובה הוריים (ומוריים), שמהווים חסמי תקשורת ופוגעים בשיח תקני וזורם בין הורים לילדיהם, מה שהופך את ילדיהם לאלו ש'אינם מסוגלים לשאול'

***

  • האשמה. יוסי חוזר מהמכולת ומשתף את אביו בתקרית הלא נעימה שחווה בדרך: שלוש ביצים נשברו בתבנית אותה קנה. אביו בתגובה עונה לו: "הכל בגלל חוסר הזהירות שלך! אם היית הולך לאט יותר זה לא היה קורה". חווית האשמה של יוסי, תביא אותו בעתיד להימנע מלשתף את אביו ב"כשלונותיו" ובכלל בשאר חוויות החיים מחשש לקבל ביקורת. על מנת לעודד את יוסי להמשיך בעתיד לשתף את אביו גם כאשר החוויות לא נעימות, הוא יכול לפנות אליו בצורה מעצימה ומפתחת בטחון עצמי: " שלוש ביצים? לא נורא, כך זה בהתחלה עד שלומדים איך להביא את הביצים בזהירות מהמכולת, אני בתור ילד שברתי הרבה יותר ביצים בדרך הביתה"…
  • ביקורת. אסתי חזרה נרגשת, בהתלהבות רבה היא חייבת לשתף את אמה בכך שהיא נבחרה על-ידי המורה לארגן את פעילות הערב החברותי. "אמא, את לא מבינה איזה כיף! המורה בחרה אותי ועוד שלושה בנות לארגן את הערב החברותי", ואמא עונה לה בדיוק וביסודיות "שלוש בנות! אסתי, מתי תלמדי שבנות זה שלוש". במקום לשמוח בשמחתה, להתלהב ולהתרגש במינוי הנכסף, אוי! איזו 'כוויה צוננת' בקשר חם שהיה אמור להתפתח כאן…
  • זעזוע. שושי משתפת את אמה בענישה שקיבלה היום מהמורה בכיתה, אמא בתגובה עונה היסטרית: "אני לא מאמינה! זה מה שעשיתן בהפסקה? את לא יודעת למה נועדה ההפסקה? לא לימדו אותך אף פעם איך מתנהגים בהפסקה?". שרשרת הזעזוע והטענות על התנהגותה הסוררת, תלמד את שושי שעדיף לשתוק! מי צריך כזו מתקפה על כך ששיתפה את הוריה? גם כאשר הידיעות אותן מציג הילד להוריו מסעירות מאוד, חייבים לשמור על איפוק וקור רוח, להמשיך ולהתעניין בשלווה וברוגע – גם אם המעשה חמור. ניתן להעביר מסרים לילדים בצורה עקיפה, רגישה מכבדת ועדינה: "וואו, זה באמת עונש לא נעים, כנראה התנהגתן בצורה ממש לא מתאימה לבנות בוגרות ואיכותיות כמוכן, אני בטוחה שלמדתן לקח לעתיד"…
  • תוקפנות. יענקי משתף את אביו בכך שתקף אותו יצרו ו… הוא 'לקח' שוקולד מהמכולת בלי לשלם… יענקי מקווה לקבל מאביו תמיכה ועצה כיצד לנהוג ולתקן את מעשיו, אך תגובת אביו מייבשת אותו (כמעט לנצח), "אני לא מאמין! (אגרוף על השולחן) לא מקובל עלי שהבן שלי יתנהג כך, שום דבר בעולם לא מצדיק התנהגות בזויה שכזו!". תגובה בונה ואיכותית יותר בסיטואציה זו, יכולה להישמע כך: "אני ממש מתרגש! יענקי, איזה כח עצום יש לך לנצח את היצה"ר! אשריך!!! בא ניגש למכולת ונספר להם יחד וגם נשלם את החוב!" הגבנו בצורה מעצימה ועדיין הקפדנו על השמאל הדוחה והמחנכת…

***

נשים לב, במקביל להימנעות מהשיח והשיתוף, נוצרת אצל הילד תחושת חרדה מתגובת ההורים או המורים, מה שמאלץ את הילד לשקר בסיטואציות מסוימות על מנת להשתחרר מתגובה מאשימה או תוקפנית של ההורים. לא חסרים ילדים שהוגדרו על-ידי הצוות החינוכי כ"שקרנים סדרתיים" והתבררו כמשקרים על מנת לשרוד, הם נאלצו לשקר על מנת להימנע מתגובות קשות ולא פרופורציונליות מהוריהם ומוריהם, מה שהוביל אותם לקשרי גומלין תמידיים לשקר כל אימת שחששו שהאמת תוביל אותם לסכנה תגובתית.

משה רבינו נפרד מעם ישראל לאחר ארבעים שנות הנהגה, עם דברי תוכחה. בדברי הפרידה שלו מעם ישראל, משה רבינו סוקר את כל החטאים של העם לאורך המסעות ומוכיחן. והדבר תמוה, וכי כך מנהיג נפרד מהעם שמסר עליו נפשו? זהו הזיכרון האחרון שהוא משאיר להם מדמותו הנערצת?! רש"י אומר שמשה רבינו למד זאת מיעקב אבינו, גם יעקב אבינו נפרד מבניו לעת מיתתו בדברי תוכחה, יעקב אבינו מתנצל בפני ראובן בנו על המחווה ואומר לו כך: "ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל הימים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי" (רש"י דברים א' ג').

יעקב אבינו בחכמתו הבין, כי הגדולה בחינוך הילדים היא לא הביקורת והתוכחה הישירה והמביכה. הדרך הבונה והנכונה בחינוך יהודי טהור מושתתת על היכולת לקבל, להכיל, להזדהות, לחבק, לבלוע ולהעלים עין. הוא נמנע מהערות והביקורת במשך כל חייו! כל זאת על מנת למנוע מבניו לפזול ולגלוש לצד של עשיו אחיו, שם הכל מותר, הכל בסדר ואפשר, על כל מה שרק תעשה תקבל חיבוק רחובי חם ואוהב

בתפילה שנצליח תמיד להתאזר בסבלנות הרצויה וח"ו לא נטעה ולא ניכשל. חג כשר ושמח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן