ספר שמות: ספר ביסוס אמונת היהדות

"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף... ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך".

עומדים אנו בפתחו של ספר שמות. ספר שמות מכיל את היסודות עליהם עם ישראל בנוי.

שבעים נפש יורדים למצרים ומשתעבדים, ושישים ריבוא מתוך הרבים מאד שנולדו אלה שעברו בכור הברזל ונצרפו יוצאים ממצרים… בצאתם ממצרים מתחילה ההליכה אחרי ד' במדבר בארץ לא זרועה, מוקפים בענני כבוד, אוכלים מן משמים ומי מעיין נסיים. מגיעים למרגלות הר סיני למעמד הגדול ולקבלת התורה ומצטווים להקים משכן. ובין לבין מתוארת גם התקלה הנוראה של חטא העגל.

הרמב"ם בהלכות יסודי התורה מציב את מעמד הר סיני בבסיס אמונת היהדות וכך כתב:

"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף… ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך".

שאלה: איך אפשר לומר על ניסי יציאת מצרים "שאפשר שייעשה האות בלט או בכישוף"? הן מצרים הייתה מרכז הכישוף העולמי וחרטומי מצרים היו גדולי המכשפים, והם, שהבינו בכישוף לפחות כמו בני ישראל יוצאי מצרים, אמרו כי ניסי יציאת מצרים אי אפשר שייעשו בלט או בכישוף שנאמר במכת כינים שהחרטומים לא יכלו לעשות כן ואמרו לפרעה "אצבע אלקים הוא". כיון שכך, איך אפשר להעלות על הדעת שמישהו עדיין יפקפק ויחשוב שמא היו ניסים אלה כישוף? ולא עוד, אלא שנאמר במפורש "ויאמן העם" וכן "ויאמינו בד' ובמשה עבדו"?

אלא שכוונת הרמב"ם שלא הייתה אמונתם שלמה לגמרי, כי ניתן היה להעלות טענה דמיונית לחלוטין שאף אם המכשפים המוכרים אינם יודעים לעשות שינויי טבע כאלה, יתכן ויש גדולים מהם… וכידוע אנשים מוכנים להעלות את הטענות המוזרות ביותר והתיאורטיות ביותר ובלבד לא לקבל את האמונה בצורה מוחלטת. ואמונת היהדות צריכה להיות בנויה על בסיס איתן שאין עליו שום ערעור ושום הרהור. וכן כתב הרמב"ם בהמשך דבריו: "ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה".

ויש לשאול, מה היה במעמד הר סיני שסתם את הגולל על אותו "הרהור ומחשבה" שעדין נותרו אחרי ניסי יציאת מצרים?

***

ונראה להסביר כדלהלן:

מהותו של כישוף הוא שינוי הטבע. לכן כל נס או מופת שמהותם הוא שינוי הטבע עומד בחשד שמא מדובר בלט או בכישוף. כך נהג פרעה כשהיתה מכת דם הראו החרטומים כי גם הם עושים דם ממים על ידי כישוף. וכך היה במכת צפרדע, וממילא לא הוכרע כי מה שעשה משה היה יד ד'.

כשהגיעה מכת כינים שגם היא היתה שינוי בטבע, לא יכלו החרטומים לעשות כן בלטיהם והסיקו ממילא שאם זה לא כישוף הרי זה אצבע אלוקים. על אמונה כזו ניתן עוד להרהר ולחשוב שמא מדובר בכישוף שאינו מוכר לחרטומים עם כל גדלותם ובמכשף הגדול מהם.

במעמד הר סיני נסתם הגולל על כל האפשרויות האלה. מעמד הר סיני אינו שייך כלל לקטגוריה של כישוף, אין בו שינוי הטבע, המעמד הוא מעמד נבואי בו התקשרו מאות אלפים רבים של אנשים עם האלוקים וכבר לימד הרמב"ם במורה שאחד ממאפייני הנבואה הוא שלנביא אין כל ספק מה הוא רואה ושומע ואת מי הוא רואה ושומע. וממילא אמונתם נבנתה "לעולם" כלשון הפסוק המובא לעיל בדברי הרמב"ם כי לעולם לא יהיה ערעור או הרהור ומחשבה על כך.

לעומת הרמב"ם, רבי יהודה הלוי בראשית ספר הכוזרי קובע, כי יסוד היהדות הוא כל התהליך: מצרים, יציאת מצרים ומעמד הר סיני.

כלום חולקים ענקי עולם אלה זה על זה?

נראה כי אינם חולקים, וההסבר הוא כדלהלן:

הרמב"ם מדבר על תהליך ייסוד האמונה כפי שהיה בזמנו אצל בני ישראל יוצאי מצרים. אצלם, עד שלא עמדו למרגלות הר סיני ש"עיננו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר" לא הושלמה אמונתם כמוסבר לעיל. ואילו רבי יהודה הלוי מדבר על האמונה אחרי מעמד הר סיני ועד ימינו אנו. ואחרי מעמד הר סיני אין כל אפשרות לומר שניסי יציאת מצרים יכלו להיעשות בלט ובכישוף וזאת משתי סיבות:

  • הרי טענה זו שמדובר בכישוף לא מוכרת, כשגדולי המכשפים בהיסטוריה מצהירים כי אין אפשרות שניסים כאלה ייעשו בלט או בכישוף היא, כאמור לעיל, טענה דחוקה, וכמעט אין לה מקום, ונטל ההוכחה יהיה מוטל ללא ספק על מי שטוען אותה. ועתה, אחרי מעמד הר סיני כשכבר נוכחו כי אלוקים קיים וכי הוא שולט בעליונים ובתחתונים וכו', הרי אין כל סיבה לטעון שהיה כישוף לא מוכר אחרי שכבר מכירים את הכח שמסוגל ודאי לעשות שינויי טבע אלה.
  • הרי בפתיחת מעמד הר סיני נאמר "אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", הרי באותו מעמד ש"עינינו ראו ולא זר" וממילא אי אפשר שייעשה בלט או בכישוף, וממילא ברור מי המדבר, נאמר שגם יציאת מצרים לא הייתה בלט או בכישוף. מעתה, אותה בהירות וברירות שיש סביב מעמד הר סיני קיימת גם על יציאת מצרים וכל הניסים.

ואחרי המעמד נבנה המשכן אודותיו, נאמר, "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", מעתה יש מקום קבוע שבו נמשכת השראת השכינה (בזעיר אנפין ביחס למעמד הר סיני אך מאותו סוג) ונמשך אותו ביסוס אמונה שאין לערערו.

כל ספר שמות הוא אפוא ספר האמונה. ניסי יציאת מצרים ניסי המדבר מעמד הר סיני במרכזו והקמת המשכן בהמשכו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן