מסעו של אברהם אל האמונה

הרב נויגרשל בטורו השבועי: אברהם אבינו ראה את האש הבוערת בבתי המקדש, הוא ראה את המשרפות באושוויץ, בבירקנאו ובטרבלינקה ולא הבין איך המהומה הזאת מסתדרת * "הציץ אליו בעל הבירה" ואמר לו: אני בעל הבירה... אני הבונה ואני השורף. ואברהם אבינו הבין וקיבל... מה הניח את דעתו של אברהם?

איך התחיל אברהם אבינו את מסעו אל האמונה ואל ייסוד האומה הישראלית?

אברהם גדל בביתו של תרח יצרן האלילים. שם לא הורו על מציאות האלוקים. בהיותו בנו של יצרן האלילים המרכזי, הייתה לו גישה אל כל העבודות הזרות שבעולם.

אבל יסוד היסודות, המנוע הפנימי שהניע את אברהם ולא נתן לו מנוח עד שחיפש ומצא את בורא העולם, הייתה מידת החסד שהייתה טבועה בו. וממנה – מידת הכרת הטוב.

אברהם, כמו שאמור להיות כל יצור אנושי, היה מודע לכך שהוא נהנה, יום יום, שעה שעה, מכל השפע שבבריאה. מהשמש הזורחת ומהגשם המביא מים לכל, מהרוח הנעימה, ומהירח המאיר באור נוגה  בלילה. מהמזונות השונים המשביעים כל חי, מהריח של פרח ומלבלובו של אילן. שאל אברהם את עצמו: למי חייב אני להודות על כל השפע הזה? מדוע זה מגיע לי? הן לא שילמתי מאומה לאיש? למי עלי להכיר טובה?

***

תחילה פנה אברהם אל האלילים אותם הכיר כאמור בבית אביו. אחד אחרי השני התרסקו האלילים מול עיניו והתפרקה אמונתו בהם.

חז"ל אמרו כי במסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היו ארבע מאות פרקים. מהר"ל אומר כי המספר 400 מבטא את המציאות שמעבר לעולם הגשמי (בעוד שהמספר שלש מאות מבטא את הריבוי הגדול האפשרי בעולם הזה) ולכן אברהם אבינו קנה קנין נצחי בארץ ישראל ב-400 שקל כסף ועשיו בא למנוע את יעקב מלהיכנס לארץ ישראל ו-400 איש עמו. ארבע מאות שנה עוברות עד שעם ישראל יוצא ממצרים ונכנס לארץ ישראל, ועוד… את כל העבודות הזרות האפשריות ניפץ אברהם בתהליך החיפוש היסודי אותו עבר.

חז"ל סיכמו את המסע הארוך הזה של אברהם אבינו שהיה זרוע ברסיסי שברי האלילים בכך שאמרו שפנה לשמש וחשב שהיא הק-ל והתאכזב כשראה שהירח כובש את מקומה, וגם ממנו התאכזב כשראה שהשמש חוזרת, והכל פועל באופן קבוע במחזוריות.

עבודה זרה נקראת עבודת כוכבים ומזלות ולמרות שעובדי העבודה הזרה לא עבדו רק את השמש והירח אלא עבדו כל מה שזז (זבוב – בעל זבוב אלוהי עקרון, דג – דגון אלהי פלשתים, תנין – בעל אלוהי בבל, כבש – אלהי מצרים וכו') מכל מקום השם הכללי שניתן לכלל העבודה הזרה הוא "עבודת כוכבים ומזלות" כי הם השורש לכולם (כמו שנאמר לשון ממשלה אצל בריאת המאורות "ולמשול ביום ובלילה" בהיותם מקור האנרגיה והגרוויטציה החום והאור של עולמנו נחשבו כמקור הכוחות).

וזהו שאמרו חז"ל שבחיפושיו אחר מי שיש להכיר לו טובה הגיע אברהם אל השמש ביום ואל הירח בלילה, ראה שהם מתחלפים במחזוריות קבועה. מתוך כך הסיק אברהם שתי מסקנות:

א.         הם אינם אלקים אלא כלים.

ב.         כיון שיש סדר וחוקיות קבועה ומדויקת בפעולתם המתחלפת, הווה אומר שיש מישהו מעליהם שברא אותם מפעיל אותם ומשגיח על פעולתם.

הסדר הביאו אפוא למסקנה שיש מסדר. ומידת הכרת הטוב הביאתו לצורך לגלות את אותו מסדר על מנת להודות לו "על חיינו המסורים בידיך… ועל ניסך שבכל יום עמנו".

בהגיעו למסקנה זו מתוך תשוקה למצוא את הכח שיש להודות לו, התגלה אליו האלוקים "הציץ אליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה".

***

אולם, לא בכל שורר הסדר הנראה כה ברור לעין. יש גם מה שנראה כאי סדר. אנדרלמוסיה. אנשים מתים וסובלים וביניהם ילדים וצדיקים. אם בעולם הטבע, ואם בעולם בני האדם. לא מכבר היה מבול וגם העתיד טומן בחובו סבל וייסורים רבים שקשה לראות את הסדר שמכוון אותם.

אכן, סדר מעיד חד משמעית על מסדר. כי סדר, ובודאי סדר כה מורכב ומדויק לא יכול להיעשות ולפעול בלי מסדר ומשגיח. מאידך אי סדר אינו מעיד על העדרו של מסדר וזאת משתי סיבות:

א.         יתכן והמסדר רצה שחלק מהדברים יפעלו בלי סדר.

ב.         כשרואים אי סדר, ייתכן שזה חלק מסדר גדול.

בכל זאת רצה אברהם להבין.

אמרו חז"ל, "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר, תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו, אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם" (מדרש רבה בראשית פרשה לט פסקה א).

לא נאמר שראה בירה "מאירה". אלא בירה "דולקת" הוא ראה את הארמון נשרף, הוא ראה את האש הבוערת בבתי המקדש. הוא ראה את המשרפות באושוויץ, בבירקנאו ובטרבלינקה ולא הבין איך המהומה הזאת מסתדרת. "הציץ אליו בעל הבירה" ואמר לו: אני בעל הבירה… אני הבונה ואני השורף. ואברהם אבינו הבין וקיבל… מה הניח את דעתו של אברהם?

יש לדייק שנאמר "הציץ אליו בעל הבירה" משמע שהציץ מתוך הבירה. זהו שנאמר "עמו אנוכי בצרה" וזהו שראה משה בחזיון הסנה. מעין מה שאמר דוד המלך: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי". 

דוד המלך לא אומר "'אף על פי' שאלך בגיא צלמוות לא אירא רע", אלא "גם" כלומר, כמו בשבתו בארמונו חש דוד כי הכל תחת השגחת האלוקים כך גם בלכתו בגיא צלמוות, באותה מידה בדיוק. זאת ועוד, דוד אינו אומר "כי הוא עמדי" בלשון נסתר, אלא "כי אתה עמדי" בלשון נוכח, בעומק טיט היון של גיא הצלמוות חש הוא את נוכחותו של האלוקים.

גם בתוך הדליקה נמצא האלוקים…

עם ההכרה העמוקה הזאת יצא אברהם אבינו לדרך, להקים את עם ד' כשהוא מדע למסלול המסובך והמאתגר, אך יודע כי יד ד' תלווהו והשגחתו תנחהו בכל צעד מצעדיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן