המעבר בין ספר בראשית לספר שמות, הכניסה לפרשה המלמדת אותנו בין השאר על הולדתו של גדול מנהיגיו של עם ישראל, נעשית הפעם על רקע הצרימות הנוראות הנשמעות מהמערכת מלאת הרֶשַע שמכונה הפוליטיקה הישראלית.
התורה מלמדת אותנו שמשה בהיותו תינוק הונח בתיבה שהונחה במימי היאור, שם מצאה אותו בתיה בת פרעה וכך ניצל מגזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". לימים יוצא משה לראות את אחיו ורואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. משה פוסק למכה דין רודף והורגו, העפר משמש לו כיסוי לבל יתנכלו אליו השלטונות בעקבות מעשה ההצלה שעשה.
לימים, כשנקרא משה אל הדגל ונשלח לפרעה להוציא את בני ישראל ממצרים ומצטווה להכות את מצרים בעשר מכות, הוא אינו מכה את היאור ואינו מכה את העפר, אחיו אהרן עושה זאת במקומו. לימדונו רבותינו שמשה אינו יכול להכות את המים ואת העפר כיון שיש לו כלפיהם הכרת הטוב.
והרי המים והעפר הם דוממים ולא בחרו להסתיר את משה ואת מעשיו? הם היו כלי להצלת משה, משהו סטטי ומיקרי ותו לא?
התשובה הפשוטה היא: הכרת הטוב אין פרושה שהמיטיב אמור לקבל את הכרת טובתו של מקבל הטובה, מקבל הטובה אמור לחוש שהוא משיב טובה תחת טובה, ואין כל קשר אם המיטיב מרגיש את הכרת טובתו של המקבל אם לא.
***
היהדות מתחילה עם הכרת הטוב. אברהם אבינו יצא למסע חיפושים אחרי בורא העולם מתוך מידת החסד הטבועה בו. אברהם כילד בן שלש לא יכול היה לשאת את הרעיון שהוא נושם ואוכל ונהנה מאור השמש ומחומה ואינו מכיר טובה למי שאחראי לכל זאת, ולכן יצא לחפש. עד שהתגלה אליו בעל הבירה.
ירמיהו אומר "כה אמר ד' זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". הקב"ה חייב להם כביכול הכרת הטוב!!! כאילו עשו עמו טובה כלשהי. מה פסוק זה בא ללמדנו אם לא קל וחומר על מקומה של מידת הכרת הטוב בסולם המידות של היהודי. ולא בכדי היו כפויי הטובה מופקעים לגמרי בעיניהם של גדולי ישראל.
על מצוות כבוד אב ואם נאמר בספר החינוך: "משרשי מצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה שזו מדה רעה המאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת הק-ל ברוך הוא שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכונתו ושלמות איבריו ונתן בו נפש יודעת ומשכלת שאילולא הנפש שחננו הק-ל יהיה כסוס כפרד אין הבין ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו ברוך הוא". כפוי הטובה מוגדר אפוא כ"נבל ומתנכר".
***
הקב"ה ברא את העולם כדי להוציא את מידת טובו מן הכח אל הפועל, לשם כך ברא את הרע כדי שמקבלי הטוב יתמודדו ויתגברו עליו וכך יקבלו שכר שהוא טוב שלם ולא ייהנו ממתנות, מהן לא נהנים הנאה שלמה. שהרי "האי מאן דאכל לאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה" (מי שאוכל מה שלא שייך אליו אלא קיבל במתנה מתבייש להסתכל בפניו של הנותן) ומכנים זאת "נהמא לכיסופא" (לחם של בושה).
ואם ישאל אדם מדוע לא ברא האלוקים את האדם נהנה מקבלת מתנות? התשובה היא שהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאדם הוא שידבק בבוראו, לשם כך נבראה הנשמה חלק אלוק-ה ממעל, כך עשויה היא להידבק בבורא. כשם שכל מה שיש לבורא הוא שלו בעצם ולא במקרה ואינו מקבל מתנות מאף גורם, כך נשמת האדם שהיא חלק אלוק-ה ממעל משתוקקת שכל מה שיהיה לה יהיה שלה בעצם ולא במקרה ואינה חפצה לקבל מתנות. להציע שהקב"ה יברא נשמות שייהנו הנאה שלימה מקבלת מתנות פירושו שיברא נשמות שאינן חלק אלוק-ה ממעל ואינן דומות לבורא, וזה ודאי פחות טוב.
כפויי הטובה מופקעים מעיקר מטרת הבריאה. את הבריאה ברא האלוקים כדי להיטיב וכפוי הטובה ודאי ימרוד בטובתו של מקום ובטובתם של בני האדם כאחד.
***
והנה השבוע, לעיני כל העדשות ולאזני כל המיקרופונים, קם אדם המשמש בתפקיד שר המשפטים ורוממות שמירת הצדק בגרונו ומחכה עד אחרי שחברו שנתן לו את התפקיד ולחם עבורו עד כדי ריסוק הקריירה הפוליטית שלו עצמו יעמוד איתן ויתעקש למענו. ואז בעט בו השר הנכבד בעיטה נוראה כשעזבו בטריקת דלת תוך כדי השמעת נימוקים שאם הם נכונים היו נכונים גם כמה ימים קודם, וערק אל המתחרים.
ומהעבר השני עומד אדם ומכריז שהוא מקים מפלגה כדי להיאבק על ערכים ולצדו עומד אותו איש שבעט באבי כל הערכים – בהכרת הטוב. והם עוד מאמינים שאדם זה ימשוך מצביעים. אם הם אכן צודקים ואנשים יתעלמו מההתנהגות הנ"ל ויצביעו עבורו, הרי נמצאים אנו בפשיטת רגל ערכית מוחלטת.
***
ובמחשבה שניה, מה לנו כי נלין. אם אברהם אבינו הצהיר כי במקום שאין יראת אלוקים יכולים להרוג לשם גילוי עריות, מה הפלא שאם אין לאדם זיק של הכרת הטוב כלפי האלוקים ואינו עושה כל מאמצים לברר שמא ואולי יש למי להכיר טובה, לא תחשב בעיניו כפיות טובה כמידה כה רעה, לְמָה נצפה מאדם שאינו מכיר טובה לאלוקים?
ואף שלא לימדוהו שיש למי להכיר טובה, הרי גם את אברהם אבינו לא לימדו ורק הצורך בהכרת הטוב הביא אותו לחפש. נמצא שהחברה החילונית הישראלית מקבלת בדיוק את מי שהיא ראויה לו, והכל טבעי ונכון.
