זה עתה שבנו פעם נוספת ממחוזות האבל, הרצח והחורבן.
במקומות אלה אנו מנסים לתרום חלקנו בנקמה.
את הנקמה במובן הרגיל אנו משאירים כמובן להקב"ה שהוא אלקי הנקמה ואליו אנו מתפללים ק-ל נקמות הופיע, ועליו אנו אומרים "ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו".
את המושג נקמה אנחנו מפרשים במשמעות להקים את מה שרצו להפיל, לבנות את מה שרצו להרוס, לנטוע את מה שרצו לעקור.
תאוריית הגזע עליה ידברו כל המחקרים, יש לה מעט מאד קשר עם שנאת היהודים הנאצית. הייתה כמובן גם תאוריית גזע במוחם החולני, הצוענים למשל נחשבו כגזע נחות ולכן רצו להרגם. אבל בעוד שאצל הצוענים היתה זו הסיבה היחידה לדחייה שחשו כלפיהם ולרצונם להיפטר מהם, אצל היהודים תפס ענין הגזע מקום שולי. ולכן את הצוענים ניסו להרוג, וזהו. לא התעללו בהם. הביאו כמה אלפים מהם לאושוויץ ושיכנו אותם במחנה מיוחד, לא הוציאו אותם לעבודת פרך, לא הפרידו בין משפחות, לא התעללו בילדים ומהר מאוד הובילום להשמדה. אם היתה זו סיבת התנגדותם החולנית ליהודים, מדוע עינו אותם, מדוע התעללו בהם? מדוע שרפו בתי כנסת, מדוע חיללו ספרי תורה ותשמישי קדושה? מדוע לעגו למנהגיהם ולכל הקדוש?
היה זה מאבק כנגד עם נבחר, ועם הרואה עצמו כנבחר צריך היה לדעתם להשפיל וזאת ניסו לעשות בצד השמדתם. וזהו שאמרו חז"ל: למה נקרא שמו סיני שמשם יצאה שנאה לאומות העולם. כיון שמשם יצאה שנאה. שם מנסים אנחנו להעמיק את האמונה במעמד הר סיני והידיעה הברורה "כי ד' הוא האלוקים משמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", ולכן במהלך סיורנו השתדלנו לבסס את אמונתנו על יסוד איתן דווקא במקומות בהם מתעוררות אולי שאלות קשות וכך עושים תמיד, ואכן יוצאים המשתתפים עם אמונה סדורה ועמוקה, בצד הרגשה מרוממת של אשרינו מה טוב חלקנו ושל הודאה על ששם חלקנו בין יושבי בית המדרש ולא בין יושבי קרנות.
***
אחת המצוות שמדברים אנחנו עליהם במיוחד היא מצוות תפילין. כי תפילין משמעותן קשר, "קשר תפילין הראה לעניו", והקשר שלנו עם בורא עולם הוא קשר בל ינתק בכל מקום בכל זמן ובכל תנאי.
"קשר תפילין הראה לעניו", אמרו חז"ל, הראה לו למשה קשר תפילין של ראש. קשר התפילין של ראש נמצא מאחורי הראש, מניח התפילין לא רואה את הקשר והמתבונן בקשר מאחור לא רואה את פניו של מניח התפילין. הוא שאמר הקב"ה למשה, "וראית את אחורי ופני לא ייראו", גם כשיש הסתר פנים ורואים "ראית אחור" ולא ראית פנים, הקשר חזק והדוק.
כך מלמדים אותנו חז"ל שגם בזמן ההסתר ואפילו בעומק ההסתר הקשר קיים, וכיון שכך יכול דוד המלך לומר, "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי", וזאת אחרי שדיבר על נאות דשא ותנאים אידיאליים ומיד "גם כי אלך בגיא צלמות", לא "למרות שאלך בגיא צלמוות", לא "אף על פי שאלך בגיא צלמוות", אלא "גם". כלומר: אין הבדל בין "גיא צלמוות" ל"נאות דשא", בכל מקום "אתה" – בגוף שני נוכח – "עמדי". וזהו קשר של תפילין הנמצא מאחור.
תפילין של יד קושרים ביד שמאל, אולי כדי ללמד שגם בשעה שמידת הדין מרחפת (-סיטרא דשמאלא) גם שם הקשר קיים והדוק. ואולי לכן כל קשירה (כגון קשירת נעלים) קושרים של שמאל תחילה, כי קשר נעשה גם בשעה כזו שהשמאל, הווה אומר, מידת הדין, מושל בכיפה.
ביום הדין ראש השנה תוקעים בשופר להזכיר עקידת יצחק ואמר בספר הזהר (פרשת אמור), שבהגיע יום הדין מתנגשות שתי אהבותיו של הקב"ה (כביכול) זו בזו, מצד אחד ד' "אוהב משפט" ומצד שני "אוהב עמו ישראל". ביום הדין עומד המשפט מצד אחד ועם ישראל מצד שני ואנו תוקעים בשופר להזכיר כיצד נהג אברהם כשמצד אחד עמדה אהבתו ליצחק, ומאידך אהבתו להקב"ה, כבש רחמיו ליצחק והכריע לצד אהבתו להקב"ה. כך, מבקשים אנו, אהבתו אותנו תכריע את אהבת המשפט והדין. כמו קשר התפילין שגם בשעת הדין – השמאל – קשר האהבה קיים.
