הרב נויגרשל: בצד משבר המגיפה העולמי, פקד אותנו משבר שלטוני חמור שעבור שומרי המצוות נראה חמור שבעתיים: נראה היה שהאנשים שחרטו על דגלם הריסת כל דבר שריח תורה ויהדות נודף ממנו, עלו לגדולה ואליהם הצטרפו כאלה שאינם בני ברית כלל והנה בין לילה הכל התהפך ובצורה שאיש לא חזה
כתבנו בשבוע שעבר, כי משבר הקורונה יכול להעלם ברגע – כהרף עין, הרבה יותר מהר ממה שהופיע. מי שלא מאמין בזאת, עלול למצוא עצמו במצב בו מצא עצמו השליש של יהורם מלך ישראל. וכך היה המעשה בלשון הכתובים:
“ויהי אחרי כן ויקבץ בן הדד מלך ארם את כל מחנהו ויעל ויצר על שמרון. ויהי רעב גדול בשומרון והנה צרים עליה, עד היות ראש חמור בשמונים כסף, ורבע הקב חריונים בחמשה כסף. ויהי מלך ישראל עבר על החומה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדני המלך. ויאמר ק-ל יושעך ד’ מאין אושיעך המן הגרן או מן היקב. (וברלב”ג – הנה ד’ הוא אשר אינו מושיעך כי הוא הביא לנו הרעב החזק הזה אבל אני אין לי אשם במה שלא יושיעך). ויאמר לה המלך מה לך, ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מחר. ונבשל את בני ונאכלהו, ואמר אליה ביום האחר תני את בנך ונאכלנו ותחבא את בנה. ויהי כשמע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו”… כה גדול היה הרעב!
ובהמשך: “ויאמר אלישע שמעו דבר ד’, כה אמר ד’: כעת מחר, סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון. ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלקים ויאמר: הנה ד’ עושה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה? ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל”…
בו בלילה תקף פחד אלוקים את מחנה מדין וברחו והשאירו אחריהם אוכל רב ורכוש וכדו’ והתוצאה היתה:
“ויצא העם ויבזו את מחנה ארם ויהי סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל, כדבר ד’. והמלך הפקיד את השליש אשר נשען על ידו על השער וירמסהו העם בשער וימת, כאשר דיבר איש האלקים אשר דיבר ברדת המלך אליו. ויהי כדבר איש האלקים אל המלך לאמר, סאתים שערים בשקל וסאה סולת בשקל יהיה כעת מחר בשער שמרון, ויען השליש את איש האלקים ויאמר, והנה ד’ עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה, ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל. ויהי לו כן, וירמסו אותו העם בשער וימת” (מלכים ב פרק ו-ז).
אין אנו יודעים אם יקרה לנו כדבר הזה אם אכן נזכה שכהרף עין הכל יעבור, אך יודעים אנו שזה עשוי לקרות. אין אנו יודעים כיצד, אך גם בימי יהורם ואלישע איש לא העלה בדעתו כיצד יקרה הדבר הזה.
***
והנה בצד משבר המגיפה העולמי, פקד אותנו משבר שלטוני חמור מאד, שעבור שומרי המצוות הנאמנים לד’ ולתורתו נראה חמור שבעתיים. נראה היה שהאנשים שחרטו על דגלם הריסת כל דבר שריח תורה ויהדות נודף ממנו, עלו לגדולה. הם נתנו את הטון, ואליהם, אל המסיתים נגד ציבור היראים, הצטרפו לא רק כאלה שמאז ומעולם היו הישגי המפלגות הדתיות למען ד’ ולמען תורתו לצנינים בעיניהם, אלא גם כאלה שאינם בני ברית כלל שמטבע הדברים אדישים לעניינים הקרובים ללבנו. נראה היה שהמערכת הולכת לקטסטרופה ובמקרה הגרוע פחות, ילכו לבחירות נוספות שיערערו את כל המרקם החברתי והכלכלי בצורה אנושה מלבד המשך מערכת ההסתה נגד כל הקדוש ובתנופה יתרה והנה בין לילה הכל התהפך. ובצורה שאיש לא חזה.
לא אפרט כאן את שכולם יודעים. אך לעתים נדירות ראו בחוש את התגשמות הפסוק “בור כרה רשע ויפול בשחת עושהו”, המהירות בה רצו להפוך את הקערה על פיה היתה בעוכריהם והיא שדחקה את מר גנץ אל הקיר והביאה אותו לכלל החלטה. בהחלטה מפתיעה ובלתי צפויה לחלוטין טרף מר בנימין גנץ את כל הקלפים (אפשר לומר ההחלטה המנהיגותית הראשונה של האיש). איש לא חזה זאת, איש לא יכול היה לחזות זאת. לעתים נדירות ניתן היה לראות בחוש את מה שנאמר במשלי “פלגי מים לב מלך ביד ד’ על כל אשר יחפץ יטנו” (משלי כ”א א’) ואומר המלבי”ם: “הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך – אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רע ישחית רבים ועצומים, לכן לבו זה הכללי הוא ביד ד’ – והוא בענייני הכלל משולל הבחירה”. ובהתאם לדברים אלה אדם שהגיע לעמדת השפעה על הכלל, ויהיה מלך או שר או מי שלא יהיה. החלטותיו מופקעות מבחירתו. ובלי להכנס לפרטים נראה שהשבוע ראינו דוגמה מאלפת לדבר.
מכל מקום, באמצע משבר עולמי שאיש אינו רואה את סופו ואת האופן בו יסתיים, הראה לנו הקב”ה שיש לו דרכים משלו.
מעתה, מי שלא יאמין שיתכן הדבר, הרי הוא במצב חמור מהמצב בו היה שלישו של יהורם, שכן, שלא כמו לשליש הלז, לנו הראו דוגמה והוא לא למד.
(הדברים נכתבים בשעה שמאומה לא נקבע סופית במערכת הפוליטית הישראלית ההפכפכה. אך לענין מאמרינו ומסקנותיו אין כל הבדל כיצד יפול דבר, כי גם אם מישהו יטה חלילה את הדברים חזרה או לכיוון שלילי אחר, עצם העובדה שראינו את האפשרות הנראית עתה לעין יש בה כדי להצדיק את כל הלימוד הנ”ל.)
