במסכת חגיגה דף י"ב (דף היומי השבוע): "תנו רבנן בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים. אמר להם בית הלל לבית שמאי, לדבריכם אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית, שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה. אמרו להם בית שמאי לבית הלל, לדבריכם אדם עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא, שנאמר כה אמר ד' השמים כסאי והארץ הדום רגלי, וחכמים אומרים זה וזה כאחת נבראו, שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. ואידך מאי יחדו, דלא משתלפי מהדדי. קשו קראי אהדדי, אמר ריש לקיש, כשנבראו ברא שמים ואחר כך ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים".
מחלוקת זו שבין בית שמאי לבית הלל היא יסוד מחלוקתם בכל הש"ס כולו עד שיצאה בת קול והכריזה שהלכה בעולם הזה "כאן" כבית הלל. ואילו בית שמאי מתאימים ל"שם", כי ל"שם" הם שייכים (שם ושמאי כמו חקל וחקלאי וכד') ו"שם" ינוחו יגיעי כח, "שם" זה עולם הבא.
***
את יסוד ההבדל שבין בית שמאי ובית הלל ניתן ללמוד ממקומות שונים ברחבי הש"ס.
מקור המחלוקת להלכה הוא בגמרא בעירובין י"ג ע"ב. שם נאמר: "אמר רבי אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כבית הלל, וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן, מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין".
מה משמעות הביטוי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" כששני הצדדים אומרים דברים הפוכים זה מזה? ומהו שהביאו דוגמה מהלכות סוכה שם פוסקים באופן יוצא מהכלל הלכה כבית שמאי שמי שישב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית לא יצא ידי חובה כי הסוכה צריכה להכיל את ראשו ואת רובו ואת שולחנו כדברי בית שמאי?
בית שמאי מנסים להנהיג את העולם כבר עכשיו בהנהגת השלימות הרוחנית כשאת כל המציאות מנהיגים באורח רוחני. ובית הלל אומרים שיש לטפס מלמטה למעלה ולהתחשב גם במציאות הגשמית. במחלוקת בהלכות סוכה נמצאת דוגמה לשורש מחלוקתם שהרי ישיבה בסוכה משמעותה יציאה מהנהגת הטבע אל הנהגת האלוקים הישירה. שולחנו של אדם מבטא את פרנסתו. בית שמאי אומרים שהכל צריך להיות תחת כיפת השמים, ראשו ורובו ושלחנו, ואילו בית הלל אומרים שגם אם שלחנו בתוך הבית – בהנהגת העולם הזה, יצא. ואמנם בסוכה הלכה כבת שמאי. כי בסוכות אכן יוצאים אל הנהגת הנס והרוח ולכן בסוכות הלכה כבית שמאי, אבל בית שמאי רצו להנהיג כך את הנהגת כל השנה כולה ובכך לא נפסקה הלכה כמותם.
***
רבי שמעון בר יוחאי הלך בשיטת בית שמאי, ורבי ישמעאל שהיה בר הפלוגתא שלו, בשיטת בית הלל. וכך מביאה הגמרא במסכת ברכות (לה:): "תנו רבנן ואספת דגנך, מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן, תלמוד לומר ואספת דגנך, הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחאי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו', ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר ואספת דגנך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנאמר ועבדת את אויביך וגו"'.
רבי שמעון בר יוחאי כשיטת בית שמאי, רוצה הוא להנהיג את העולם שיהיה כבר "כאן" כמו "שם", אשר על כן תומך הוא את שיטתו בפסוק "ועמדו זרים ורעו צאנכם" שהוא פסוק מנבואות אחרית הימים (נפש החיים שער א' פרק ח').
ואומר ר"ח מוואלאז'ין על שיטת רבי ישמעאל: "כי ודאי שאין דעת ר' ישמעאל שתהא הרשות נתונה לאדם לפרוש ח"ו אף זמן מועט מעסק התורה. ולעסוק בפרנסה ויהיה בטל אותו העת מעסק התורה לגמרי ח"ו. אמנם רמזו רבי ישמעאל בלשונו הק' הנהג בהן מנהג ד"א. ר"ל עמהן עם הד"ת. היינו שגם באותו העת ושעה מועטת שאתה עוסק בפרנסה כדי הצורך וההכרח להחיות נפש. עכ"פ ברעיוני מחשבתך תהא מהרהר רק בד"ת. וכן רבא אמר לתלמידיו ביומי ניסן ותשרי לא תתחזו קמאי דיקא. שלא לבא לבית מדרשו. אבל ודאי שתלמידי רבא לא היו בטלים ח"ו לגמרי מעסק התורה גם בביתם באלו הימים".
***
על פי הבנות אלה ניתן להבין את הגמרא בחגיגה בה פתחנו את דברינו.
בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה ואחר כך נבראת הארץ. כלומר, המטרה היא השמים והם העיקר והארץ טפלה להם לחלוטין. ואילו בית הלל אומרים שהארץ נבראה קודם ואחר כך השמים כי הארץ היא הבסיס להגיע אל השמים ואת הבסיס צריך לבנות היטב.
בית שמאי ממשילים את בריאת השמים והארץ לכסא ושרפרף, ובית הלל לבית ועליה. כשיש כסא ושרפרף, לכסא יש מציאות משל עצמו גם בלי השרפרף, השרפרף נועד לעזור לחלשים שאינם יכולים לטפס לכסא בכוחות עצמם. ואילו לעליה אין קיום בלי הבית שתחתיה שמחזיק אותה ואין אפשרות להגיע אליה אלא דרך הבית.
בית שמאי לשיטתם שסוברים שניתן להגיע לשמים בלי הארץ כמו שניתן להגיע לכסא בלי השרפרף. ובית הלל אומרים שאין דרך להגיע לשמים, כלומר לרוחניות הצרופה, שלא באמצעות הארץ, כמו שהעליה אינה יכולה לעמוד בלי הבית ואין אפשרות להגיע אליה אלא דרך הבית.
ריש לקיש מסכם ואומר: כשנבראו במחשבה אכן נבראו כבית שמאי – שמים תחילה. ואילו כשנטה אותם, כלומר הוציאם לפועל, הוציאם כבית הלל. הווה אומר, שכשעלתה במחשבה השמים הם שעלו תחילה והרוחניות הצרופה היא המטרה, אך כשיצא העולם אל המעשה, הדרך להגיע אל השמים היא דרך הארץ. וזהו בדיוק מה שיצתה בת קול ואמרה שאלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל. כלומר, ודאי שגם דברי בית שמאי אמת וכמוהם ינהג העולם לעתיד לבוא, שהרי בסוף המעשה יהיה כמו שהיה במחשבה תחילה, אבל ההלכה כאן בארץ בפועל כבית הלל וכדברי ריש לקיש.
וזהו שסיימה הגמרא בברכות הנ"ל אחרי שמביאה את המחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי: "אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן", ואומר ע"ז רבינו חיים מוואלאז'ין שם: "היינו רבים דווקא. כי ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה שלא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל. וע"ז אמרו באבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית"ש. ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה ח"ו. וכדעת רשב"י: וכמוהו פסק המשנה ברורה בביאור הלכה בסי' קנ"ו שאומר שמי שיכול לשקוע בתורה בלבד כרשב"י יעשה זאת וכמו כן מי שיש לו מעין הסכם יששכר וזבולון גם הוא יעסוק בתורה בלבד.
***
מאמר זה מוקדש לחבר עמי הארצות היושבים בבית המחוקקים ובמשרדי הממשלה השונים, שמנסים לחנך את בני הישיבות לעבוד (למרות שטרם הצליחו לחנך את אנשיהם שלהם לעבוד. את כל המרצים למדעי הרוח העוסקים בעניינים העומדים ברומו של עולם כמו משמעותו של כד סיני עתיק או של פתגם יפני כזה או אחר, ומבזבזים זמנם וכספי ציבור לפרש משפט הבלותי כזה או אחר שאמר הוגה דעות ריק מתוכן. ואת כל הסטודנטים שלהם. את כל ה"סופרים" וה"משוררים", העיתונאים והפוליטיקאים ושאר אנשים שמעולם לא עבדו ולא תרמו מאומה לחברה, לצאת לעבוד קצת למען העם המולדת והתוצר הלאומי הגולמי והכספים הקואליציוניים הרבים הנחוצים להמשך קיומה של "השיטה").
