בין רצח רבין לרצח התינוקת אלטע פיקסלר

 

לפני 26 שנה, מיד אחרי רצח רבין, בעוד ציד המכשפות מתנהל במלוא עוזו בסגנון סטליניסטי ואסור היה לפתוח שיחה בלי לומר "אני מגנה את הרוצח המתועב", אמר כותב שורות אלו כדברים דלהלן:

מי שמנסה לומר שרצח ראש ממשלה חמור יותר מעצם היותו ראש ממשלה ומעצם היות לרצח מניע פוליטי מוריד את היחס לחיי אדם מחד ולשפיכות דמים מאידך באין סוף דרגות.

זאת משום שאם ערך חיי אדם כולל "חיי שעה" ו"חיי שניה" הוא אין סופי, הרי אין מקום להבדיל בין חיי אדם אחד לחיי אדם אחר האחד יכול להיות ענק שבענקים והשני קטן שבקטנים, לאחד יכולה להיות תוחלת חיים ארוכה ולשני קצרה מאד, עדיין לחיי שניהם ערך שווה כי ההבדל בין השנים ניתן למדידה, וביחס לאינסוף הוא חסר משמעות.

 

***

 

נאמר שוב את המשל שאמרנו בענין אחר: ראובן ושמעון מתחרים בריצה. המטרה נמצאת במרחק אינסוף צעדים. ראובן הקדים את שמעון במאה צעדים. מי קרוב יותר למטרה? ברור ששניהם רחוקים ממנה באותה מידה וקרובים אליה באותה מידה, כי המרחק בין מיקומו של ראובן למטרה הוא אינסוף צעדים, וכך גם המרחק בין מיקומו של שמעון למטרה. למאת הצעדים שמבדילים בין ראובן לשמעון אין כל השפעה ביחס למרחק של שניהם אל המטרה.

הוא הדין בענין ערך חיי האדם. רק אם אין לחיים ערך אין סופי ניתן לכמת את ערכם ולהבדיל בין דם לדם ובין חיי אדם אחד למשנהו ובין משמעות רצח האחד לרצח האחר. אנו שיודעים שלחיי אדם ערך אינסופי יודעים אנו שאין באמת הבדל בין רצח ראש ממשלה לרצח שכן בחניון בגלל שתפס את החניה או רצח בעל את אשתו רק בגלל שהיא הרגיזה אותו.

העובדה שהציבור מזדעזע רק כשהנרצח הוא ראש ממשלה נובעת מאחת משתי סיבות: או בגלל שנזדלזלה שפיכות דמים. או בגלל שיש מי שמלבה את הזעזוע במקרה של ראש ממשלה באופן מלאכותי.

האמת היא ששתי הסיבות קיימות והן גם מזינות זו את זו. כשמלבים באופן מלאכותי את הזעזוע משדרים שבאמת חיי אדם אינם כה חשובים, ויש למצוא סיבות צדדיות, פוליטיות או אחרות כדי להזדעזע.

 

***

 

ויהיו שיאמרו שכיון שלרצח ראש הממשלה היו מניעים פוליטיים מה שמזעזע במיוחד הינו הענין הפוליטי, כי אומרים שרצח כזה ריח הפיכה וחורבן השיטה נודף ממנו, שלא קיים ברצח בחניון או אצל הבעל הרוצח את אשתו. מה שמסביר את המלל הנבוב סביב האזכרה למר רבין הן על-ידי נושאי משרות, והן על-ידי בני משפחה. מלל שמקומם מחצית מן העם וגורם למחצית השניה לחרוץ לשון לעבר זו הראשונה (ברור שאין כאן כבוד לנפטר ובוודאי לא עילוי נשמה מי-יודע-מה…).

מבחינה זאת התרחש השבוע רצח מזעזע לא פחות, והעובדה שהציבור הרחב לא הזדעזע מזעזעת אף יותר.

כולם מבינים למה אני מתכוון. מתכוון אני לרצח התינוקת הפעוטה אלטע פיקסלר.

ושוב רואים אנו את ההבדל בין אלה שיונקים את ערכיהם מתורת ישראל לכל האחרים.

מערכות החוק והמוסר במדינת מפתח הומניסטית כמו בריטניה החליטו לרצוח ממניעים "הומניסטים". שום טיעון לא התקבל במערכות הרלוונטיות. רופאים עוטי חלוקים לבנים שתפקידם לשמור על חיי אדם מינו עצמם לאלוקים והחליטו כי היא סובלת ועליהם מוטל לקצר את סבלה. משפטנים כולל שופטי בית המשפט העליון הבריטי עוטי גלימות שחורות קבעו שיש לרוצחה.

ולא שביקשו מהם להמשיך לטפל בה, כל מה שהתבקשו הוא לאפשר להעביר אותה למכשירים ניידים כדי להטיסה לארץ (כאן בכל זאת המוסר היהודי מפעם עדיין גם בלב כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות, אם אמנם לא בקרב השלטון, משפחת פיקסלר לא זכתה לסיוע מהשגרירות הישראלית והמערכות הישראליות הרשמיות ששמירת היחסים עם בריטניה חשובה להם יותר מחיי אדם).

אלטע פיקסלר נרצחה.

הרצח התבצע בבריטניה תוך שיתוף פעולה בין כל הרשויות הרלוונטיות, החל מהרופאים המחוקקים, מערכות הביטחון וכמובן – השופטים בדרגותיהם השונות ומעל הכל – מערכת החוקים וכללי המוסר שבשמם פועלים כל אותם גופים וכל אותם אישים.

זו יד הרושמת על הקיר. ראו להיכן יכול ההומאניזם המזויף להוביל. אנשים לוקחים על עצמם אחריות ומקפדים חיי אדם באבחה אחת כשהמעשה הוא איום ונורא וגם בלתי הפיך.

מה בעצם ההבדל בין רצח ילדה כזו לבין רצח אנשים ש"חייהם אינם ראויים להחיות" כפי שהגדירו זאת האידיאולוגים של גרמניה ההיא? אידיאולוגיה שהובילה למבצע אותנסיה – מבצע "המתות החסד"…

ניתן להניח  שהשופטים המעורבים בדבר והצוות הרפואי המבצע ישנים די טוב בלילה…

הוא שאמר אברהם "אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני".

 

***

 

במכתב למערכת שפורסם לפני שנים רבות באחד העיתונים, כתב אדם שנגזר עליו לבלות שבועות ארוכים על יד מיטת קרוב משפחה חולה, בבית חולים אחד באזור ניו יורק. סיפר אותו יהודי: הסתובב במחלקה רופא יהודי עטור זקן וחובש כיפה. מטבע הדברים, התיידדנו. יום אחד סיפר לי הרופא החרדי: איך שאתה רואה אותי היום, לא תמיד הייתי נראה כך. חזרתי בתשובה בגלל מעשה שהיה.

בבית החולים נוהגים אנו לנתק חולים סופניים מהמכשירים המחזיקים אותם בחיים לפי בקשת המשפחות. יום אחד ניתקתי חולה יהודי שסבל עד מאד מהמכשירים והוא כמובן נפטר. בלילה ראיתי אותו מגיע אלי זועם והוא גער בי בכעס: מי ביקש ממך לקצר את סבלי, היה עלי לסבול עוד יומיים ואז הייתי מגיע זך וטהור למקומי, עתה בזכותך עלי להתחיל הכל מחדש…

ראיתי, אמר הרופא, לאן מדרדרת אותנו ה"הומניות" האנושית השוכחת עד כמה הפרספקטיבה שלה צרה והתחלתי לחזור בתשובה…

"אם אין יראת אלוקים והרגוני", לא בגלל רוע לב ולאו דווקא בגלל השחתה מוסרית, אלא בגלל שאדם המשחק כביכול אלוקים ואינו עניו מספיק להבין שהידע שלו מוגבל, עלול להגיע לזוועות שאינו מודע להן כלל.

רצח רבין אמנם הניף חרב פוליטית ולכן זעזע יותר מרצח אחר, הרצח של אלטע מניף חרב מוסרית על כל ההומניזם. אבל אל תדאגו, ההומניסטים ימשיכו לישון טוב בלילה. תמיד יוכלו לקום בבוקר ולפתוח שוב ושוב בהשמצות כנגד הדתיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן