נואם נאם נאום באו"ם ולא אמר כלום

הקוראים מתפלאים ודאי מדוע הכותב המוכר להם כמי שעוסק בענייני יהדות מתייחס לנאום כזה או אחר של ראש ממשלה באו"ם. עלי להסביר ולומר שכיון שאני רואה לעצמי חובה, כמי שנושא מפעם לפעם נאום קטן כזה או אחר, וגדלתי בצילו של אבי ז"ל שהיה נואם גדול באמת, להביע כאב על כבוד המקצוע שחולל.

למשמע נאומו של מר בנט באו"ם נוכח התקוות הגדולות שטיפח והפיץ (ראה הפגישה עם הר' דרעי), תקוות שאיש לפניו לא הפיח זה עידנים מיכולת נאום לפעול ולשנות, אתה מהרהר בפעם המי-יודע-כמה הרהורים נוגים על תאונות השרשרת שיוצרת הדמוקרטיה שכל כך הרבה כתרים נקשרים לראשה.

הנאום פתח בקלישאות מוכרות על מגדלור ודמוקרטיה ובמקום לעבור ולדבר על הסכנה לישראל ולעולם מאויבותיה של ישראל המאיימות על שלום העולם כולו. עבר לשיר שירי הלל על קואליציית הכלאים שלו ושכח שבנושא זה לפחות אין לו מה לחדש, כי העובדות ידועות לכל ואת האמת יודעים כולם. כי כיום הכל יודעים הכל על הכל, ובוודאי כשמדובר על מערכת פוליטית. ואלה שאינם יודעים הרי זה מפני שזה לא עניין אותם, מדוע עתה יתעניינו יותר? במיוחד נוכח העובדה שיכולתו הרטורית של הדובר כה מוגבלת (אמנם האנגלית שבפיו סבירה וטבעית, ומדוע שלא תהיה כזו, הן זו שפת אמו, איש בעולם לא מתפעל מזה)?

מכאן המשיך לדבר על ההצלחה במאבק נגד הקורונה כשברקע הרבה למעלה מאלף נפטרים במשמרת שלו – מספר קורע לבבות שאינו מאפשר לדבר על הצלחה. וכן ההידרדרות במדד ההצלחה הבינלאומי, אל תחתית הטבלה.

 

***

 

בזמן מלחמת המפרץ הראשונה דיבר כותב שורות אלה בכמה מקומות על גודל הניסים שתילי תילים של טילים נורים, פוגעים אך לא ממיתים – ניסי ניסים. צלצל אלי יהודי יקר בשם ר' נתן גילרנטר זצ"ל ונזף בי ואמר: אמנם נכון שיש ניסים גדולים ויש להודות להקב"ה בכל רגע, אבל לדבר כך בפרהסיא בשעה שהרבה אנשים יושבים בבתי מלון כי ביתם חרב, אין זה נאה… ואני התפעלתי מהרגישות ואימצתי אותה.

איך אפשר לדבר על הצלחה במאבק בקורונה (גם אם היתה כזו…) כשאלף משפחות נמקות באבלן? איך אדם יכול להידרדר לכזה חוסר רגישות. וכל זה גם אם היה בדבריו אודות הצלחה קורטוב של אמת. מה גם שהכל שקר גס וגלוי. הרי אין זה "מילתא דעבידא לאיגלויי" שאמרו חז"ל ש"לא עביד איניש דמשקרי", האדישות, אי האכפתיות, חוסר המעש וחוסר היכולת שלו ושל ממשלתו בנושא הקורונה אינם דבר שיתגלה אי שם בעתיד, הם כבר עתה  גלויים וידועים לכל!

שלא לדבר על גסות הרוח לבקר את מערכת הבריאות בעיצומו של המאבק. לאיש יש כבר מסורת לבקר צבא לוחם תוך כדי הלחימה, מה שלא מקובל בשום מערכת נורמלית (כזכור בהיותו חבר קבינט עת התנהל מבצע בעזה היה יוצא כל הזמן אל העיתונות ומקטרג על חבריו בקבינט…), אך גם אם בחר לבקר עתה ולעשות זאת בפומבי מתוך אמונה כלשהי שהדבר יועיל לו בבוא היום כשהקורונה תדעך מעצמה ובעזרת החיסונים שהביא קודמו, והוא יוכל להמשיך ולשקר ולנכס לעצמו גם זאת, מה עלה בדעתו לעשות זאת מעל במת האו"ם?!

ומה שכן היה אמור לכלול הנאום – נפקד ממנו, לא הבעיה הפלשתינאית, לא התייחסות לחוצפתו של אבו מאזן כמה ימים קודם, ולא התייחסות רצינית לאיום הגרעיני האיראני…

ובכלל, בדרך אגב, איני מבין את סוג זה של נאומים שאין בהם לא ציטוט ולא מקור כלשהו, לא חידוד ולא מוסר השכל כלשהו. לדידי, אמירת העובדות כפי שהן, אינה נאום אלא סקירה והצהרת כוונות שעדיף שיינתנו בכתב.

אם היה ב"נאום" משהו שנוגע לאומות העולם הרי זו קריאה של אדם המנותק מהמציאות והמצטיין בעזות מצח לאומות הגדולות: בואו ותלמדו מאתנו איך מנהלים פוליטיקה (בשקרים ובסחטנות), בואו ותלמדו מאתנו איך לוחמים במגפה (בהתעלמות מוחלטת וב"הכלת המתים").

גם העיתונאים הרבים שמחפשים מתחת לאדמה דרכים לפאר אותו (בשעה שהוא עושה כל מאמץ להפוך את המשימה הזו לקשה עד בלתי אפשרית), התקשו למצוא דרכים לעשות זאת נוכח המעמד הגרוטסקי.

 

***

 

הגמרא במסכת עירובין מספרת שלר"מ היה תלמיד שהיה מטהר את השרץ בק"נ טעמים. ואמרו רבותינו כי הטעמים שעל פיהם טען התלמיד לטהר את השרץ טעמי אמת הם, וזו גדלותו של אותו תלמיד שמצא מאה וחמישים בחינות שלפיהן השרץ אמור להיות טהור, אלא שיש בחינה אחת שמבחינתה הוא טמא והיא הרלוונטית הלכה למעשה.

אלה שניסו להלל את נאומו האומלל של האיש ולטהר את השרץ לא מצאו דרך לעשות זאת אלא באופנים המעלים חיוך של רחמים.

כתב אחד: "בנט החזיר את הנאום באו"מ לממדיו הטבעיים"! שמעתם? קודמו של בנט הצליח להפוך את האירוע באו"ם לאירוע גדול וחשוב, רב משמעות ומשפיע מחוץ לכל פרופורציה והרי פרופורציה היא דבר חשוב. בא בנט סוף סוף והחזירו לממדיו הנכונים – דל נמוך, מאד נמוך, וחסר משמעות. וכי לא דבר גדול הוא? אור לגויים!

וצריך לומר שאת זה לפחות עשה בצורה מפתיעה, איש לא חשב שירד כל כך נמוך. שנים חלם בנט על הרגע הזה, בטוח היה שכל העולם יעמוד נדהם מול התופעה המרנינה של ראש ממשלה חדש וצעיר ו…חובש כיפה, העומד ומצליח להחזיר את הנאום לממדיו הטבעיים… העולם כנראה עוד לא בשל להבין את חשיבות המעמד.

האם אכן היה קידוש ד' בנאום באו"ם? נו נו.

מה שברור הוא שהיה חילול חג לעיני כל ישראל ביום טוב שני, עת בחר לחזור לארץ כאילו לא יוכלו להסתדר בלעדיו ולו גם יום אחד… (והרי גם לבן ארץ ישראל אסור לעשות מלאכות ביום טוב שני של גלויות בהיותו ביניהם ובוודאי שלא בפרהסיא ובוודאי לא כשגורם להרבה יהודים מקומיים להשתתף בחילול החג) ודאי קיבל היתר מהרבאיי הרפורמי שבקואליציה שלו, הרי הרפורמים ביטלו לא רק את היום טוב השני של גלויות אלא גם את היום השני של ראש השנה… (כאילו שיום טוב ראשון הם כן שומרים…).

מה שלא נאמר על הציבור בישראל, אין ספק שהוא ראוי למשהו יותר מזה…

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן