"עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ,
וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ". (מתוך "אלי ציון")
נוכח האסונות הכבדים שניחתים על ראשינו, ילדים הנרצחים בבגדי השבת כשחיוך של התרגשות לקראת שמחה על פניהם, וצעירים שרק החלו את חייהם, התגובה היחידה העשויה להיות קבילה היא כתגובתו של אהרן – וידם אהרן.
ברם, דממה זו של אהרן היתה דממה מלאת משמעות, יש שתיקה של מבוכה ויש שתיקות של התרסה ויש שתיקות מלאות זעם כעס ייאוש או תסכול. שתיקתו של אהרן היתה שתיקה של הבנה והשגה. הבין הוא והשיג כי… יש לשתוק.
גם אנו רוצים לשתוק כי אין אתנו יודע עד מה. ולכן לא נאמר דבר משלנו. אבל נלך אל הר המור ואל גבעת הלבונה ונשמע מה אמרו רבותינו נוכח האסונות שעבר העם בדור שקדם לנו. אסונות שבהם נרצחו גדולי עולם בצד ילדים ותינוקות קדושים וטהורים.
***
הרב דסלר כתב מכתב בו הוא מתאר את הליכתם למוות של קדושי קלם וכה היו דבריו:
"איך נסתלקו גדולי עולם, כבירי הלבבות, משחרי האמת? זכורני ימים מקדם, את לילי שמחת תורה בתלמוד תורה, כי יצאו רבני הבית מן השער הרחובה, וילכו במחול דרך העיר מרקדים בכל כוחם מתוך התלהבות של שמחה ומזמרים בכל עוז "אשרינו מה טוב חלקנו" וכו'… עברו כארבעים שנה הגיעה שעת החורבן האיומה. הרבנים ומשפחותיהם התאספו אל בית התלמוד, ושפכו ליבם לבקש רחמים מאת פני מלא רחמים. אבל… סוגרו שערי רחמים…! ובשער… הנה הרוצחים… ויוציאו כל איש ואשה גם כל ילד הרחובה, ויריצום דרך העיר דחופים ומוכים במהלומות רשע בלי הרף… לאן? – אל שדה קטל.
"מי יוכל לשער מה עשו קדושי עליון הללו בה בשעה? חזקו את לבבם. ואמצו את רוחם, ויתלהבו בשמחה עצומה על מצות קדוש ד' במסירות נפש שהגיעה לידם. ותחת בכות וילל היו מרקדים ומחוללים בכל כוחם ומזמרים בכל עוז אותו זמר עצמו של שמחה: אשרינו מה טוב חלקינו… (אשרינו שיהודים אנחנו, אשרינו שזכינו למות על היותנו יהודים…) וכה הלכו במחול, וההתלהבות השמחה הולכת ומתגברת ועולה מעלה מעלה מתוך קשיות עורף של קדושה, עד הגיעם אל קצה העיר… אל שדה הקטל… אשר שמה מסרו נפשם לרבונם מתוך דבקותם בו, דבקות שמחה של מצוה…
"עמוקים המה דרכי אמת, עמוקים מאד, מי ימצאם, ועל כן לא ידעום רבים אלא יחידי סגולה אנשי אמת.
"רבים שאלו מה בצע במיתות הללו? אילו מתוך גזירת השמד מתו ומסרו נפשם על קדושת שמו הלא דבר הוא. אבל הרוצחים הללו לא לאמונה דרשו אלא להשמיד להרג ולאבד כמאמין כמומר ולהמית את כולם על שנולדו יהודים. וכי מה ענין יש בזה? הן גם האפשרות לקדש את שמו ית' לא ניתנה להרוגים! ואם כן על מה ולמה? תמיהה רבתי…
"אבל אנשי האמת המה ידעו פשר דבר. לא נסיון של שמד היה המכוון, ולא לקדש שם שמים לעיני העמים. אלא דבר הקשה ממנו, קשה מכל… עבודה כבירה שאין דוגמתה… הנסיון היה לברר מי הוא זה אשר אמיתי הוא בלבו, מי הוא זה אשר יקדש את ד' בתוך לבב עצמו, ויהפוך את לבבו כולו אליו ית', מבלי השאר כלום ואשר ישמח באמת ביסורי מות האיומים… שמחה שלימה של אושר הדביקות. הן זוהי התכלית היותר עליונה, זוהי… עבודת חבלי משיח גם תנאים ואמוראים קדושי עליון פחד לבבם אולי לא יצאו ידי חובתם בעבודת חבלי משיח ועל כן התפללו "ייתי" – המשיח – "ולא אחמיניה" ובדורנו החלש הזה אנשי האמת השיגו אמת זו, ויעמדו בנסיון הנורא אשר ניסם ד' בו וכה דבקו בשכינה בטהרה ובאמת…
"שעת בירור היא חבלי משיח, אשר יברר לו ד' אחד מעיר ושתים ממשפחה אשר לו הם באמת אשר עבורם העולמות נבראו ואשר להם ינחיל חיי אמת ואושר נצחים חלקם". (עד כאן לשונו המדויקת של הרב דסלר – מכתב מאליהו חלק ג' עמ' 247-8).
***
וכשמדובר בתינוקות של בית רבן?
הגמרא במסכת שבת דף פ"ט אומרת שלעתיד לבוא יבוא הקב"ה לאברהם ויאמר לו: בניך חטאו, יאמר אברהם: ימחו על קדושת שמך! וכך יאמר גם יעקב. ואילו יצחק יאמר שכיון שעקד עצמו לפני ד' מכפר הוא על הכל.
האמנם לא מצאו אברהם ויעקב מילת הלצת יושר עלינו, על בניהם? אותו אברהם שעל רשעי סדום לימד סנגוריא ואת לוט הרשע רץ להציל?
נראה שההסבר בגמרא הוא כדלהלן:
כשבא הקב"ה ואמר לאברהם: "בניך חטאו", ענה לו אברהם: בני חטאו? תראה כיצד יקדשו שם שמים כשיקראו אותם אל הדגל או אז ימחו על קדושת שמך… וכך אמר יעקב וכך אכן היה לאורך כל השנים בהם יהודים פשוטים-כביכול מתו על קידוש ד' ובמקרה של ילדים – הוריהם וקרוביהם קדשו שם שמים בתגובותיהם…. יצחק לעומתם יאמר: אין צורך לנסותם כי אני כבר עשיתי זאת שהרי עקדתי עצמי על קדושת שמך…
אמר הרבי מפיאסצנה, שאותם הנרצחים שלא ניתנה להם ההזדמנות לבחור במוות כפי שנתנו להם האויבים לאורך כל ההיסטוריה – לבחור בין למות לבין המרת הדת, והם בחרו במוות על פני חיים של בגידה. אלה שכיום נרצחים בלא שניתנת להם אפילו ברירה ואפשרות לכוון והתינוקות של בית רבן בכלל, הם השלמה לעקידת יצחק. שבעקידת יצחק היתה כוונה מושלמת מצד האב ומצד הבן אך נמנע מהם לעשות מעשה. מותם של אלה שבהם נעשה מעשה אך לא היתה כוונה משלים את עקידת יצחק. והקב"ה בורר לעצמו את הנשמות המתאימות להשלמת העקידה.
ילדים קדושים ילדים טהורים שמשלימים את העקידה מקיימים את דברי יצחק והוריהם וקרוביהם המקדשים שם שמים ברבים בתגובותיהם ממחישים את מה שאמרו יעקב ואברהם.
