"תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו, נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים" (סוטה מ"ט ע"ב)
מה ענין יוון אצל חזיר? הרי יוון נמשלה לנמר ואדום היא שנמשלה לחזיר, שנאמר "יכרסמנה חזיר מיער" (עיין בראשית רבה ס"ה א' ובעוד מקומות), מה ענין החכמה היוונית שידע אותו זקן לחזיר דווקא?
החזיר פושט טלפיו ואומר, ראו טהור אני (ב"ר שם), כך נהג עשיו כשניסה לצוד את אביו בפיו.
האברבנאל ורבי יוסף אלבו לימדונו, שבימים אלה אין צורך לפשפש בשורשים הגנאלוגיים של העמים השונים כדי לזהות מי עשיו ומי ישמעאל, עמי הנצרות הם עשיו – אדום, ועמי האיסלאם – ישמעאל. אכן, הנצרות כל ימיה פשטה טלפיה ודיברה גבוהה גבוהה על אהבה וענוה וכל מהותה היו גאוה שנאה ושפך דם. האופי של אדום בלט בה.
וכיצד נראים הטלפיים הפשוטים של אדום בעידן המודרני?
נאמר "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", ודרשו חכמים: תוהו – זו מלכות בבל, ובוהו – זו מלכות פרס, וחושך – זו מלכות יוון, על פני תהום – זו מלכות אדום. להבדיל ממלכויות התוהו והבוהו שכל אחת מהן מופיעה מעוררת מהומות ורעש וכאשר מופיעה הבאה בתור נעלמת היא אל תהום הנשיה, לא כן מלכות ה"חושך" הלוא היא יוון, כשמגיע זמנה של "מלכות התהום" – רומי, אין היא עוקרת את "מלכות החושך" מן השורש, כמקובל. היא מאמצת אותה, ומצפה עצמה בה, והחושך מכסה על פני התהום. כך מלכות אדום מתחזה ליוון התרבותית והחכמה.
***
את תכונות ארבע המלכויות למדנו במעשה הצלם שראה נבוכדנצר. בבל מופיעה בו כראש של זהב, פרס כצוואר של כסף, יוון כגוף וזרועות של נחושת ואדום – רגליים של ברזל.
ברזל מבטא כח הרס, אשר על כן אין להניף על המזבח ברזל. וכן רגליים מבטאות רמיסה, ככתוב, "ברגלים תרמסנה עטרת גאות שיכורי אפרים". את תכונת ההרס של רומי ראינו בחידוש שחידשה האסטרטגיה הרומאית – מדינות "האדמה החרוכה", כל מקום בו דרך הצבא הרומאי השאיר אחריו הרס וחורבן כפי שנהגו בבוא היום הצבאות של גרמניה ורוסיה בני אדום.
יוון היא נחושת ומקומה בצלם של נבוכדנצר – בלב, הלב מבטא בין השאר חכמה כמו שאמר שלמה על חכמתו, "ולבי ראה הרבה חכמה", ואכן יוון היו בה חכמה חיצונית ויופי חיצוני (כיאות לבני יפת שיש להם יופי).
את אדום המחופה בתרבות יוון ראינו בגרמניה. מצד אחד נאמר במסכת מגילה "גרממיא של אדום", ואמר היעב"ץ שהכוונה לגרמניא – "היא אשכנז שלנו", ובמקום אחר אומר הגר"א, כי גרמניא היא מיפת והאמת כאמור – "חושך על פני תהום" יוון על פני אדום.
בדיוק כך נראתה גרמניה ערב החורבן הגדול. תרבות פילוסופיה ואמנות – יוון במיטבה. אבל כשנבקעה השכבה החיצונית הדקה והיפה, התגלה כח ההרס המזוויע של אדום במלוא תפלצתו.
כך נראה החזיר במהדורתו המודרנית, פושט טלפיו ומראה את יופיו החיצוני, אך מהר מאד מגלים עד כמה הוא טמא.
לא פלא, אפוא, שחכם המכיר בחכמה יוונית הוא שיעץ להעלות לחומת ירושלים חזיר, הרי הוא עתיד לשמש כטלפיים של החזיר בבוא היום.
***
החכם הזקן היה כמובן מן המתייוונים.
מי הם המתייוונים? המתייוונים לא רצו לפרוק עול יהדות בלבד, כאלה היו גם בגלות בבל ופרס. בבבל מצינו נישואי תערובת, ככתוב בספר עזרא, ובפרס הרי היו שהשתתפו בסעודת אחשוורוש. אבל אלה לא עשו זאת בשם היהדות, הם רצו להתנתק מהיהדות. לא כן המתייוונים, הם רצו לטעון שחכמת יוון היא היא היהדות של היום. הם דיברו בשם היהדות, הם רצו לחדש כביכול את היהדות, הם רצו שהיהדות תאמץ את חכמת יוון ותרבותה ותוך כדי כך תוותר על כל מיני יסודות מתורתה. ולכן, להבדיל מבבל ואדום שרצו להחריב את בית המקדש (ואף החריבוהו), היוונים רצו להשתלט עליו ולטמא אותו. והם הם המתייוונים – משתפי הפעולה להרס חומות ירושלים והמסייעים לטמא את ביהמ"ק.
***
מי הם ה"מתייוונים" כיום? החילוני הרגיל אינו מתייוון, הוא אינו מתיימר לדבר בשם היהדות, הוא אינו טוען שכיום יש לחדש את צורת היהדות כפי שטענו המתייוונים, הוא פשוט לא מתעניין ביהדות (או מתעניין בה מעט).
המתייוונים של היום הם הרפורמים והקונסרבטיבים המטיפים לשינויי היסודות ולעקירת הדת בשם היהדות. הם שמנסים לקרוא לתרבויות נלוזות למיניהן בשם "יהדות היום". הם מנסים למזג את התרבות העולמית ביהדות ולרוקן בתוך כך את היהדות מתוכנה המקורי. הם מנסים לערער את החומות המבדילות בין היהדות לשאר העולם ולשאר התרבויות.
וכאז גם עתה ננעצים ציפורני החזיר בחומות היהדות, אותם ציפורנים שהוא מראה כדי לומר טהור אני, אותו "החושך שעל פני תהום". נטפלים הם לכותל מצד אחד, ולחומות הייחוס המגינות על העם היהודי מצד שני.
מעניין שהגמרא המספרת על נעיצת ציפורני החזיר בחכמה בעצת החכם המכיר בחכמה יוונית, מופיעה סמוך לגמרא המונה את סימני עקבות משיח (סוטה מ"ט ע"ב). כידוע, כל הסימנים מתקיימים בתקופתנו ובעת האחרונה אף ביתר שאת, כגון "חוצפה יסגא…", וכגון "והאמת תהיה נעדרת"ף "ומלכות תהפוך למינות". אולי מרמזת הגמרא שבימי עקבות משיח בהם יתגשמו הסימנים האלה, שוב ינעץ החזיר ציפורניו בעצת מתייוון "המכיר בחכמה יוונית".
מצפים אנו לנס חנוכה. מה יש לעשות כדי להיות ראויים לו?
צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי
