הנהגה על פי תורה, בימי הפורים והיום

כל מה שנראה באירועי המגילה כרע התהפך לטוב.

הריגת ושתי ובחירת אסתר, עליית המן בסולם הדרגות, גזירת המן לכרוע ולהשתחוות, הנהגתו של מרדכי לסרב לפקודת המן בפרהסיא, הליכת אסתר אל חצר בית המלך הפנימית, כל ההתרחשויות האלו שכל אחת בשעתה נחשבה מן הסתם לאסון גדול, התברר שהיו לאבני דרך בדרך אל המהפך.

בסך הכל, אירועי המגילה הם המחשה של דברי דוד המלך בתהילים: "רבות עשית אתה ד' אלוקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" (תהילים מ'). לעתיד לבוא יגיעו כולם למסקנה כי יש להודות על הכל, ויברכו על הרעה כמו על הטובה, ככתוב בישעיהו, "ואמרת ביום ההוא אודך ד' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני" (ישעיהו י"ב א). בינתיים, שלא תמיד רואים דרך מסך ההסתר הכבד את מטרת מעשי ד' ונפלאותיו, לומדים אנו את מגילת אסתר כדוגמה, וממנה מקישים על כל האירועים הקשים שעוברים על עם ישראל בכלל ועל יראי ד' בפרט.

 

***

 

הרוצה להידבק בקב"ה צריך להידבק בתלמידי חכמים. גם אצל תלמידי חכמים יש הנהגות שלא תמיד מובנות לנו אבל הקב"ה מגלגל הכל לאן שצריך במסגרת המטרה הכללית של הבריאה.

את השיעור באמונת חכמים יכולים ללמדנו יהודי שושן הבירה שהונהגו על ידי מרדכי היהודי.

הנה ראשו של המן העולה מהר מידי לגדולה מסתחרר והופך עצמו למעין אליל שכולם חייבים להשתחוות לו. היהודים דאגו לקבל היתר מיוחד לנהוג כך כיון שלא היה זה ממש עבודה זרה (יש אומרים שמותר…). המדקדקים, יש להניח, עשו כל מאמץ להימנע ממפגש עם הרשע לבל יצטרכו לכרוע ולהשתחוות. אבל מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. וכאילו להכעיס עושה הוא זאת בפרהסיא. וכשמעירים לו "מדוע אתה עובר על מצוות המלך", מרדכי משים עצמו כלא שומע… (שכן, אף שאסור להתגרות ברשעים בשעה שהשעה משחקת להם, כ"איש ימיני", משבט בנימין שהיה צדיק גמור, פסק מרדכי שהוא יוצא מכלל זה שהרי לצדיק גמור מותר… ואף כי לא  כל הרוצה ליטול את ד' יבוא וייטול, מרדכי ידע את אשר הוא עושה…).

המן ממהר להגיב, מתכנן הוא תכנית מקיפה של "פתרון סופי לבעיה היהודית". במסיבת העיתונאים שהוא מכנס להכרזת המבצע, מודיע המן שהתנהגותו של מרדכי היא שהביאה אותו לרעיון זה.

באים למרדכי ובאצבע מאשימה אומרים לו: נו… מה תאמר עכשיו?

עונה להם מרדכי: היודעים אתם מי אשם? אתם אשמים… ולמול עיניהם הנדהמות נוכח האשמה מוזרה זו שמרדכי האשים אותם, הכורעים והמשתחווים בהקפדה מלאה על לשון החוק, מסביר להם מרדכי: הזוכרים אתם לפני תשע שנים? הייתה אז סעודה שאנחנו הרבנים הוצאנו "דעת תורה" שאסור להשתתף בה. ואתם, מה עשיתם? השתתפתם! בגלל ההשתתפות שלכם באותה סעודה אומללה, ניתכה עלינו הגזרה הנוראה הזאת…

 

***

 

הבה ונראה באור ההיגיון האובייקטיבי מי צודק. מרדכי המאשים את משתתפי הסעודה או המאשימים אותו עקב התגרותו בהמן.

ההיגיון ודאי ידחה את טיעוני ההגנה של מרדכי ויצדיק את הקטגוריה ואת המאשימים.

שהרי:

  • לא נמצא כל קשר נראה לעין בין סעודת אחשוורוש שהייתה לפני תשע שנים וכולם כבר שכחוה, לבין גזירת המן. אפילו המן היה בזמנו פקיד פשוט.
  • גם אם נזכור את הסעודה בל נשכח שבדרך הטבע השתתפות בסעודה יש בכוחה דווקא לקרב לבבות ולא לגרום לשנאה. אדרבה, ההתרחקות הייתה גורמת לעלבון ועלולה הייתה להביא לגזרות.
  • מאידך – יש קשר ישיר בין התנהגותו של מרדכי והתגרותו בהמן לגזרת המן.
  • מי יודע את הטעם לגזירת המן יותר מהמן עצמו. והוא הרי אומר בפה מלא שסיבת הגזירה היא שמרדכי לא כרע ולא השתחווה ולכן החליט לצאת כנגד כל היהודים כי "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו…"
  • מי אומר שסיבת הגזירה היא ההשתתפות במשתה ולא ההתגרות? – מרדכי. והרי הוא נוגע בדבר. הוא חיפש דרך לדחות את ההאשמה שהוטחה בפניו. מעולם לא מצא נאשם הסבר כה רעוע לדחות את אשמתו…

כך שמכל זווית ראיה ברור שמרדכי טועה ומטעה והמאשימים צודקים.

ובכל זאת, אם היו הולכים אחרי ההיגיון והיו ממשיכים להאשים את מרדכי ולא היו חוזרים בתשובה על ההשתתפות במשתה הנ"ל הייתה הגזירה יוצאת חלילה אל הפועל. אבל מכיוון שהאמינו למרדכי וחזרו בתשובה, ניצלו.

 

***

 

מפני מה האמינו למרדכי נגד כל הגיון?

כי ידעו שלשה דברים:

  1. שמרדכי, שהיה מנהיג הדור, יודע את שהוא עושה, ואם החליט לעשות מעשים שיתגרו בהמן, כנראה ידע את כל מה שלפניו. איש לא חשב שמא הוא לא היה מעודכן, או שאלה שסבבו אותו הביאו לפניו מידע שגוי… ושאר טענות מוכרות.
  2. המוני העם רואים את ההתרחשויות מעל פני השטח ואינם רואים את הנימים הנסתרים הקושרים אירועים בפנימיות ההוויה. הם אינם רואים מה הקשר בין סעודה שהתקיימה לפני תשע שנים לגחמה של רשע היום אבל מי שעיניו בהירות – רואה גם רואה, ולכן הולכים אל "הרואה" (כפי שכונה שמואל הנביא) לקבל הנחיות.
  3. הם ידעו את מה שאומר החזון-איש ב"אמונה ובטחון": "יש עוד רעה חולה אשר היצר ילפת בה להניא אמונת חכמים מלב בני אדם, והוא משקל המרמה של הנגיעה. חובת התלמיד להאמין כי אין נגיעה בעולם בעלת כח להטות לב חכם לעוות משפט, כי מגמת החכם לזכות נפשו, ולהתגאל באיזה אשמה יכאב לנפשו יותר מכל מכה ופצע, ואיך יתכן כי בשביל בצע כסף או לעגי חנף, יחבל נפשו לעוות משפט. נוסף לזה כי תכונת האמת היא אצל חכם תכונת נפשו ושרש מציאותה, וכל אבקת שקר ממנו והלאה" (פרק ג אות ל'). וממילא ידעו שהטענה כאילו מרדכי רוצה להצדיק את עצמו בהאשימו את משתתפי הסעודה, בהבל יסודה.

כשקוראים מגילת אסתר רואים אפוא כי אכן הקב"ה מגלגל את האירועים במסלולים מפותלים ונסתרים בדרך אל המטרה. למהלך זה שותפים גם חכמי ישראל שבכל הדורות, בהנהגתם בהוראותיהם ובהחלטותיהם.

כך ששיעור המגילה אינו רק השיעור בו פתחנו את המאמר, לראות כי "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", אלא שכמו שדבקות בתלמידי חכמים היא – היא הדרך להידבק בו. גם בדרכי הנהגת הדור שעל ידי גדולי התורה יש את אותה תכונה שלא תמיד רואים למה אמרו וכיצד יובילו דבריהם אל המטרה.

ומי שימצא בדברים סיוע לעיצוב ההשקפה בתקופתנו והיה זה שכרנו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן