המתייוונים לא היו יהודים שרצו להמיר דתם ולהפוך ליוונים ולהתערות בעם היווני ובתרבותו. כאלה היו בכל הגלויות ובכל הזמנים. המונים מבני אברהם יצחק ויעקב לא רצו לצאת ממצרים, אלה מתו במכת חושך, ולא כונו "מתמצרים". גם בגלות בבל היו כאלה שרצו להתבולל, כמתואר בספר עזרא שהמונים באו נשואים נישואי תערובת אך לא כונו "מתבבלים". גם בפרס היו שנהנו מסעודת אחשוורוש, אלה רצו להתערות בתרבות הפרסית, אך לא כונו "מתפרסים". גם אלה שהמירו דתם לנצרות והפכו לחלק מאדום לא כונו "מתאדמים". גם החילוניים של היום אינם "מתייוונים".
המתייוונים לא רצו לחדול להיקרא יהודים, הם לא רצו לוותר על היותם יהודים. הם התיימרו להמשיך ולהיחשב כיהודים, אך יחד עם זאת להחליף את אורח החיים היהודי באורח חיים יווני ולאמץ את תרבות יוון. סיסמתם הייתה "היום יהדות – זו תרבות יוון". רעיון כזה שהיה מקורי לגלות יוון לא יכול היה לעלות על הדעת בגלויות האחרות.
כוחה של בבל היה עבודה זרה כמתואר בספר דניאל כיצד נבוכדנצר ייבא עבודות זרות וכמריהם מכל העולם. תכונתה של פרס היתה שקיעה בחומר כפי שמבינים מתיאור משתה אחשוורוש. ושל אדום – כח הרס. כל אלה לא יכלו להיחשב כיהדות איש לא עלה בדעתו שאפשר לשלבם ביהדות. היו כאלה שהעדיפו את התרבויות ההן, אך איש לא ניסה לרמות עצמו ש"זוהי יהדות היום". לא כן יוון, ליון הייתה חכמה, היתה להם תרבות היה להם יופי. יפיפיותו של יפת הרי מתאימה לשכון באהלי שם. כאן היה כר נרחב לסילוף. ואכן יופיה של יוון הגם שהיה יופי חיצוני בלבד וחכמת יוון הגם שהיתה חכמה חיצונית יכלו ליצור איזו אשליה כאילו "זוהי יהדות היום", שהרי חכמת הטבע היוונית מתאימה ליהדות, ועליה להפוך לרקחות וטבחות לתורה כמו שהיופי של יוון מתאים כאמור לאהלי שם.
***
המקבילה של המתייוונים דאז היא התנועה הרפורמית הטוענת שיש לעצב את היהדות מחדש בדומה לעולם "התרבותי" שמסביב ו"זוהי יהדות היום".
תנועה זו יכולה היתה לצמוח רק בגרמניה. על גרמניה נאמר בגמרא במגילה שהיא שייכת לאדום ובמקום אחר נאמר שהיא שייכת ליפת ומה האמת?
האמת היא שהיא שייכת לשניהם במהות היא אדום אך מסתתרת מתחת לשכבת איפור עבה העשויה מ"יפיפיותו של יפת".
התורה רומזת, בפסוק השני בתחילת בראשית על ארבע מלכויות, נאמר: "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". דרשו חז"ל: "תהו זו בבל, בוהו- פרס, חושך – יוון, ותהום – אדום. ונאמר "חושך על פני תהום", מלכות התהום תאמץ את תרבות החושך וזו תהיה על פניה.
מה שמים על הפנים? – מסיכה או איפור! וזאת, כשרוצים להסתיר את הפנים האמיתיות. כזו תהיה מלכות התהום כשתצפה מעליה את תרבות החושך.
כזו היתה גרמניה. על פני השטח נראתה כה יפה ותרבותית ורק כשהוסרה המסיכה מעל הפנים נראה כוחה המפלצתי של אדום. היהודים שחוו את תרבותה של גרמניה הסתנוורו ממנה ועד שלא הסירו את מסכת התרבות מעל פניהם והתגלתה המפלצת לא האמינו היהודים שדבר מעין זה עלול לקרות. שם גם החלו לחשוב כמו שחשבו המתייוונים: "זו יהדות היום", וכך נולדה התנועה הרפורמית בגרמניה ודווקא שם.
***
תכונתה של יוון היא חוצפה, אשר על כן נמשלה לנמר (דניאל ט') שתכונתו חוצפה – עזות ("הוי עז כנמר").
הגמרא אומרת (סוטה מ"ט) שבעקבות משיח החוצפה תגדל והרבה מסימני עקבות משיח מקורם בחוצפה (בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, פני הדור כפני הכלב, ועוד), והרי חוצפה היא תכונה יוונית ותקופת עקבות משיח היא בשלהי גלות אדום?
הוא שאמרנו בגלות אדום יהיה "חושך על פני תהום" ואדום תעטה מסכה של תרבות ויופי מעל המפלצת המסתתרת מאחריהן.
בסמוך, באותו עמוד מספרת הגמרא על מלחמת האחים שהיתה בין הורקנוס לאריסטובולוס כשהורקנוס היה בתוך ירושלים ואריסטובולוס צר עליו. אומרת הגמרא שהיה שם זקן שהיה מכיר בחכמה יוונית ועל פי עצתו העלו לחומה חזיר, והחזיר נעץ צפורניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה.
לכאורה מה ענין חכמה יוונית לחזיר? הרי חזיר הוא אחד הסמלים של אדום – "יכרסמנה חזיר מיער".
ולפי האמור הכל מובן בתקופת גלות אדום, שהחלה בזמנו של אריסטובולוס, החושך יכסה את פני התהום. מבין כל הסמלים של אדום (שור, נשר, וחזיר) החזיר מבטא את ה"חושך על פני תהום" כי החזיר מבחוץ נראה טהור והוא פושט טלפיו כאומר "ראו טהור אני", כשבפנים הוא שיא הטומאה. כך גם נראית אדום כשהיא מכסה עצמה במסכה של חושך על פני התהום. והחזיר הוא הנועץ צפרניו בחומה.
בתקופה בה החושך מכסה על פני תהום נולדים המתייוונים, אותו זקן היה אחד מהם, והוא שיעץ להעלות חזיר. וכך גם בימינו כשהרפורמים, שמעולם לא התעניינו בכותל וביזו את בית המקדש והקרבנות הן אחד השינויים הראשונים שעשו היה למחוק את ירושלים מסידור התפילה. בחוצפתם הגדולה מנסים לנעוץ ציפורניהם בכותל.
ושוב תזדעזע ארץ ישראל ארבע מאות פרסה.
