המדע היווני האלילי והמדע המודרני – היהודי

 

ברקע נשמעים קולות, לא קולות ענות גבורה ולא קולות ענות חלושה, קולות צורמים של ענות. קול של פיצול, קולות של עיסוק בקטנות, של קנטורים הדדיים, של מחלוקות ושל ניסיונות לדקור איש בסכינו את גבו של חברו.

ובחלון מאירים הנרות ושרים בנחת את שיר האחדות. שירו של ייחוד ד'.

שהרי המאבק בין היוונים ליהודים היה מאבק בין ריבוי לאחדות.

ליוונים היה ריבוי אלילים. ליהודים מזבח אחד ומקדש אחד וכהן גדול אחד וכמובן – אלוק-ה אחד.

במקביל לריבוי האלילים פיתחו היוונים את מחקר הטבע על גווניו השונים. ולא מדובר בשני תחומים שבמקרה הזדמנו לפונדק אחד. לא ריבוי אלילים היה העיקר ולא ריבוי כוחות טבע. המטרה הייתה – ריבוי.

כי כשהעולם מאוחד, ועליו כוח אחד השולט בכל ומנהל את הכל והוא כל יכול; אין האדם יכול להסתפק במה שיש בו ולנוח על זרי הדפנה ולתת למידותיו הרעות להשתולל שהרי הא-ל האחד שולט על כל הספקטרום ולא תנוח דעתו עד שהאדם יהיה מושלם בכל התחומים. המאמין באמת בא-ל אחד אין לו ברירה אלא לצאת לעבודה מקפת להשלים הכל ולהשליט את האלוקים על פינה באישיותו ובחייו.

היוונים רצו להתהולל (וזה עומק הפשט במה שאמרו חז"ל "לא עבדו עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא" מה פשר ה"פרהסיא"? אלא שלא הסתפקו במילוי תאוותיהם, הם רצו לעקור גם את נקיפות המצפון, גם את הפחד מפני עונש כלשהו.) ולכן הטיפו לאמונה רב אלילית כשכל אחד יוכל לקשור עצמו לאליל שהוא רוצה ולהאמין שממנו הוא מקבל את השפע, ואם אותו אליל מעוניין במידה מסוימת הרי ידאג שאותה מידה תהיה סבירה, ובכל שאר התחומים יכול הוא להתהולל כאוות נפשו באין מפריע.

כאמור תמך המדע היווני באמונה הרב אלילית שלהם כשחשף את חוקי הטבע, ולכל מערכת חוקים משלה. הבוטניקה הזואולוגיה הקוסמולוגיה הביולוגיה וכו' הינם תחומים שונים שאינם נוגעים זה בזה ואין מלכות מדעית אחת נוגעת בחברתה אפילו כמלוא הנימה.

***

המחקר הוסיף והתפתח, ולקראת המאה העשרים ה-21 חלה מהפכה. עולם המדע מדבר על אחדות.

נראה זאת בכמה תחומים:

  1. עולם המדע הגיע, אחרי מאות רבות של שנים, למסקנה שהרמב"ן צדק. הרמב"ן לימד שבראשית ברא אלוקים חלקיק אחד שהוא מכנהו "חומר היולי". חלקיק זה שנברא יש מאין הכיל בתוכו בכוח את כל מה שיוצא והולך אל הפועל. כל שאר הבריאה נבראה יש מיש.

למסקנה זו הגיע המדע במאה העשרים – שכל היקום פרץ והתהווה בנקודה אחת. כיון שכך אין מקום ליותר מבורא אחד.

  1. פעם דברו על למעלה ממאה יסודות לאחר מכן התברר שאין לכל יסוד מקור משלו אלא כל היסודות מורכבים מאותם חלקיקים (בעיקר: פרוטונים ניוטרונים ואלקטרוניים), וההבדל בין חומר לחומר (למשל: בין חמצן לברזל או בין ברזל לזהב) הוא במספר הפרוטונים והניוטרונים בגרעין. ובהמשך הוסיף והתברר כי גם חלקיקים בודדים אלה המהווים את המהות החומרית אינם שונים באופן מהותי. כל החלקיקים זהים וההבדל ביניהם הוא בתכונות משניות – ושוב אין מקום ליותר מבורא אחד שברא את החומר האחד על כל המשתמע והיוצא ממנו.
  2. חומר ואנרגיה שהם מופיעים כשני הפכים (לחומר יש מסה, לאנרגיה – לא. החומר כפוף לחוקי הגרוויטציה, האנרגיה – לא) הם למעשה מהות אחת (מעין "הללו אוסרים והללו מתירים" אבל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים").
  3. בכל היקום שוררת מערכת חוקים אחת ויש השפעות הדדיות בין הכוכבים לבין עצמם גם באותם המקרים בהם המרחק בין כוכב לכוכב הוא רב ועצום.

כיון שהטבע הוא אחד ברור שבורא אחד בראו.

לאור זאת רואים דבר נפלא:

שאל פרופ' אברהם קושלבסקי ז"ל: כיצד קרה הדבר שהעולם המערבי הגיע לכל ההתפתחות המדעית הזאת של הבנת היקום כפי שמבינים אותו כיום. ואילו במזרח הרחוק שהיה לאורך כל ההיסטוריה הרבה יותר מפותח מכל בחינה לא הגיעו לשמץ מגילויים אלה?

ואומר: בחצי הכדור המערבי שלטה האמונה בק-ל אחד שהביאה היהדות לעולם ובעקבותיה הלכו הדתות האחרות (בנקודה זאת). כיון שידעו שיש ק-ל אחד הניחו שיש גם אחדות בטבע שהוא ברא וחיפשוה, ומשחיפשו – מצאו.

לעומת זאת בעולם הרב אלילי של המזרח הרחוק לא הניחו שיש אחדות. ולמה שיניחו כך? הרי במבט מלמעלה היא אינה מופיעה ואינה , אלא להפך הריבוי מושל בכיפה… ומכין שלא הניחו, לא חיפשו, ומשלא חיפשו – לא מצאו.

היוונים שעמלו לפתח את המדע כי היו בטוחים שהוא יוכיח את הריבוי כמצוות דתם הרב אלילית (או יותר נכון – כמצוות יצריהם רבי העוצמה); נפלו במוקש שהם עצמם טמנו, והמדע עצמו הפך לכלי המוכיח חד משמעית את ייחוד ד' בעולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן