מאז שנברא העולם הוכנו השורשים לגלויות שיציקו לעם ישראל. כבר בפסוק הראשון של התורה מרומזות ארבע המלכויות שתחת שלטונן יהיה עם ישראל בגלויות. וכך דרשו חז"ל שהפסוק "והארץ היתה תהו ובוהו וחושך על פני תהום" מרמז על ארבע הגלויות. בדומה לזה מרומזות הגלויות האלו במקומות רבים ברחבי התורה. והנה פתאום גלות חדשה – גלות ישמעאל…
בספרנו "גלות ישמעאל" ציטטנו מקורות רבים לכך שלמרות שמדברים תמיד על ארבע גלויות – בבל, פרס, יוון ואדום, יש גלות חמישית שהיא "אחרונה לכולם וקשה מכולם" כלשונו של רבי חיים ויטאל בספרו עץ הדעת טוב (על תהילים קכד), הלוא היא גלות ישמעאל.
בתוספת לנאמר בספרנו הנ"ל נוסיף כאן ונאמר שבספר "פתחי שערים" כתב רבי יצחק אייזיק חבר שישמעאל היה שורש הסט"א (שער שבירת הכלים פרק י"ד), והנה, בפתחי שערים נאמר שישמעאל השורש של הרע, ור"ח ויטאל אומר שגלות ישמעאל היא הגלות האחרונה! ומובן הדבר שהרי "סוף מעשה במחשבה תחילה", מה שהיה השורש הראשון יתגלה כמעכב האחרון לפני הגאולה וכן כתב בעל הטורים שישמעאל הוא האחרון לפני הגאולה.
***
ה'אור החיים' הקדוש, על הפסוק בפרשת תולדות "וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל על נשיו לו לאשה", כותב, שחשש עשיו שהברכות של אבא לא יחולו על הצאצאים מהנשים המכעיסות ולכן כרת ברית עם ישמעאל שהברכות יחולו על הצירוף המיוחד הזה. ואכן כך קרה.
הברכה המדוברת היא הברכה שנתן יצחק לעשיו ואמר לו: "על חרבך תחיה". לעשיו יש אפוא חרב, לעומת זאת לישמעאל יש קשת שנאמר, "ויהי רובה קשת". החרב היא נשק של אמיצים – קרב מגע. ואילו הקשת – של פחדנים, יורים מרחוק ומסתתרים. כיום יש לישמעאל גם את החרב – המתאבדים והבאים לבצע פיגועים במצח נחושה, וגם את הקשת – הטילים.
כיצד הגיעה החרב לישמעאל?
על פי ה'אור החיים' הק' הכל מובן, ברגע שנוצרה ברית בין עשיו וישמעאל, אותה ברית שעליה דיבר ה'אור החיים' הק', החרב מגיעה לישמעאל. ברית זו באה לידי ביטוי במלחמת העולם השניה בכמה אופנים, אחד מהם: הברית בין היטלר למופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני.
אנחנו רואים דבר פלא: הישמעאלים מצליחים מאד עם ה"חרב" ונכשלים באופן מוחלט עם ה"קשת".
קרבות מגע, פיגועים והתאבדויות עלו לנו בקרבנות רבים. ואילו הטילים נכשלו באופן מוחלט. אפילו הטילים ארוכי הטווח והכבדים של סדאם חוסיין שהגיעו (שלושים ותשעה מהם) ופגעו במקומות מיושבים, בחסדי שמים לא הרגו איש, ועתה אלפי טילי החמס לא מצליחים בדרך כלל לגרום לפגיעות בכלל ולפגיעות בנפש בפרט.
אולי מפני שהחרב שהגיע לישמעאל בעקבות הברית עם עשיו ניתנה לעשיו כברכה מיצחק ואילו הקשת ניתנה לישמעאל סתמית ללא כל ברכה מלווה.
ואם אכן כך הדבר, נזכור שאת החרב קיבל עשיו בתנאי "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוואריך", כלומר – רק כשבני יעקב לא יעשו את רצון ד', רק אז מקבל עשיו את היכולת להשתמש בחרב…
תמיד נכון הדבר שכאשר המצב הרוחני משתפר גם מצבנו בשדה הקרב טוב יותר. ואולם כאן הדבר בולט שבעתיים, כשההצלחות של האויב הן במישור המכונה "חרב", אותה קיבלו מעשיו שקיבל אותה בתנאי שעם ישראל יהיה במצב רוחני ירוד.
ממילא בידינו הדבר, ככל שניטיב מעשינו, כך נהיה מוגנים יותר. הדבר נכון בכלל ונכון שבעתיים כשמדובר בחרב שקיבל ישמעאל מעשיו.
אגב, העובדה שהמלחמה עם ישמעאל מתעתדת להיות בחודש חשון גם היא אינה מקרית, שהרי ישמעאל נולד בחודש חשוון ובחודש זה היה המבול הוא הזמן בו ירדו המים הזדונים. ובתהלים קכ"ד, כשמדברים על אותה "גלות חמשית האחרונה לכולם וקשה מכולם" כלשון ר"ח ויטאל, מדובר על פורענות של מים "אזי המים שטפונו… המים הזדונים".
המערכה הזו החלה בשמחת תורה, היום שבו מתפללים על המים.
(הרחבת הדברים והבהרתם ניתן לראות בספרנו "גלות ישמעאל שרשי המאבק ודרכי תגובה").
