האמנם מטרה (ולו גם חשובה) מקדשת את האמצעים

אחד מעקרונות היהדות הוא שמטרה לא מקדשת את האמצעים. אין להשיג מטרה, קדושה ככל שתהיה, וחשובה ככל שתהיה, אלא באמצעים כשרים.

ישנם אמנם "כללי דחיה" כגון "עשה דוחה לא תעשה", "העוסק במצוה פטור מן המצוה" ו"פיקוח נפש" הדוחה את רוב מצוות התורה, אך כל מה שהתורה ממשיכה להגדירו כאסור גם נוכח צורך דחוף, אין לעשותו ולו במחיר ויתור על המצווה והפסד גדול, שכן, כאמור, אין המטרה מקדשת את האמצעים.

ניתן להסביר זאת כדלהלן: הקב"ה ברא את האדם ונתן לו תפקיד. כדי למלא את תפקידו הוא נתן לו חיים. החיים מחולקים ליחידות קטנות: ימים, שעות ורגעים. בכל יחידת חיים עליו למלא את אותו חלק מהתפקיד שמיועד לאותה יחידת חיים, אם ברגעים מסוימים יעבור על איסורים רק כדי שברגעים אחרים יעשה מצווה מה יהיה על אותם רגעים? במילים אחרות: אין מושג כזה "מטרה" ו"אמצעי", כי כל אמצעי גם הוא מטרה כשלעצמו, כי כל חייו האדם אמור לעשות רצון ד' וכל שהתורה לא התירה את האסור לטובת המצווה הנעשית אין לעבור עליו בשום מחיר, כי מי אומר שדמו של הרגע בו מבצע את המטרה סמוק יותר מזה של הרגע בו משתמש באמצעי?

בעולם מקובל ההיפך. מקובל שהמטרה מקדשת את האמצעי, ויהיה האמצעי אשר יהיה. לנין, מחולל המהפכה הבולשביקית, אמר: "כשחוטבים עצים, ניתזים שבבים". וכך, בהנחה פילוסופית הרסנית אחת ובמחי אמירה מפולפלת אחת, התיר את הרציחות ונהרות הדם שליוו את המהפכה, השלטתה על העם ורציחת מיליונים ממתנגדיה.

ולמרות התוצאות הרות האסון של פילוסופיה זו, היא השלטת, והיא המאפשרת לעשות כל תועבה על מנת להגיע למטרה הנחשבת כחיובית (נו… נו… ברוב המקרים מתברר כי גם המטרה היתה לכל היותר מפוקפקת…). בדרך לאותה מטרה מתירים החותרים לעצמם להרוס ולנתץ כל שעומד בדרכם ואפילו נקיפות מצפון לא יהיו להם.

 

***

 

רוב השנים, מאז ייסוד המדינה, שלטו במדינה ממשלות שלא היו משאת נפשם של גדולי ישראל, אם לדבר בלשון המעטה. איש מבין ראשי הממשלה לא היה חביבם ולא איש אמונם של גדולי ישראל. המפלגות החרדיות מכירות את ספסלי האופוזיציה ויודעות כיצד לפעול גם משם. מדוע איפוא יצא הקצף?

דבריו של טייס הקרב שנקלע למשרד הדתות, כי הזעם, המופנה בין השאר כלפיו, הוא בגלל ש"לקחו להם", מעיד שהיעדר מומחיותו אינה מצטמצמת לענייני המשרד עליו הופקד, אלא גם בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל אינו מבין ולא כלום, וכי מחקה הוא את אדונו שיורה לכל עבר בלי כל קשר לעובדות. כי אם היה יודע דבר מה אודות אותה היסטוריה פוליטית, היה חייב לדעת כי כבר היה לעולמים ש"לקחו להם" כביכול, ולא יצא הקצף כבפעם הזאת.

מה באמת קרה?

 

***

 

לא היתה ממשלה שבנויה על מסכת שקרים גלויה ברורה ורשמית כמו ממשלה זו. וגם אם לא כל חבריה שיקרו, הרי בלעדי השקרים של חלק ממרכיביה לא היתה ממשלה וממילא כולם נושאים באחריות במידה שווה, כולם שותפים לדבר עבירה, כולם שקרנים.

כיון שמסכת השקרים שמר בנט שיקר ומוסיף ומשקר ידועה ומפורסמת, אין צורך למנות את שקריו הרבים, הן ביחס להבטחותיו בטרם דובר שיהיה ראש ממשלה והן ביחס להבטחותיו אחרי שכבר החלו לדבר על מהלך מוזר שכזה. וכיון שהוא מואשם בשקרים אלה מעל כל במה ומעולם לא נתן הסבר מדוע טועים אלה המאשימים אותו בשקר, הרי מסכים הוא כי שיקר ואף אינו מנסה להסתיר זאת.

מה גורם לאדם, שנחשב עד לא מזמן כאדם נורמטיבי, לשקר ולשקר כולל שקרים שעתידים להתגלות תוך התעלמות מהכלל שבני אדם לא משקרים שקרים שוודאי יתגלו (בלשון חז"ל: "מילתא דעבידא לאיגלויי לא עביד איניש דמשקרי") ולהסתכל ישר בעיני אלה שאותם שיקר ולשדר ביטחון עצמי ובעיקר: היעדר נקיפות מצפון.

מר בנט וחבריו משוכנעים שהם עשו את הדבר החשוב ביותר למדינה. החליפו את השלטון ואת ראש הממשלה, ומנעו מערכת בחירות נוספת. וכיון שמטרה זו נחשבת בעיניהם כחשובה ביותר (נו… נו…) כל האמצעים להגיע אליה כשרים, כולל לסלף, לשקר, לרמוס ציבורים שלמים ולכרות ברית עם מי שמצהירים תחת כל מיקרופון רענן את שותפות הגורל שלהם עם אויבי ישראל. כי "המטרה מקדשת את האמצעים".

ומכיון שהיסוד שהמטרה לא מקדשת את האמצעים הוא מיסודות המוסר היהודי, ודאי שמדובר בממשלה שיסודותיה לא יהודיים בעליל.

כי לא רק העולם הרחב מקדש את האמצעים הפסולים בשם המטרות שהוא רואה אותן חשובות דיין כדי לרמוס בדרך כל ערך מוסרי ("שבבים" כדברי לנין המובאים לעיל), גם דתות רבות מחזיקות כך. כך שיכולים הם לנפנף בהרבה מקורות אך יהדות אין כאן. ואם המדינה אינה יהודית ולאור העובדה שחלק מהשקרים היה ללגלג על רצון העם, היא גם אינה דמוקרטית, אז מה היא כן?

כל מה שאמרנו נכון גם אם מדובר היה במטרה חשובה עד מאד. אך כשגם המטרה מפוקפקת והאמצעים כאמור פסולים לעילא, מה נשאר?

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן