הדמוקרטיה היא כלי שאין להקל בו ראש, להשלטת סדר במרחב הציבורי, אך ברגע שהיא חורגת מתחומה, מתחיל הערפול ועמו הבעיות
כולם מדברים גבוהה גבוהה על קדושת הדמוקרטיה, אוי לו למי שיִשָּׁמַע כמיקל ראש בערכה, או מזלזל ביסודותיה. אכן, הדמוקרטיה היא מושג חשוב. היא כלי, שאין להקל בו ראש, להשלטת סדר במרחב הציבורי. במיוחד לאור העובדה ששאר שיטות השלטון האנושיות הוכיחו את אכזריותן ואת היותן מעוותות ומעוותות, אך ברגע שהיא חורגת מתחומה, מתחיל הערפול ועמו הבעיות.
המטיפים ל”ערכי הדמוקרטיה” מניחים שהערכים עליהם מושתתת החברה אמורים להיקבע באופן דמוקרטי. הוי אומר – רק הערכים שרוב העם יקבל ייושמו. מטבע הדברים, בתי המחוקקים שנבחרו באורח דמוקרטי, עוסקים לא רק ביצירת חוקים שיעזרו לבסס ערכים מקובלים ולאוכפם, אלא גם ביצירת ערכים ועיגונם בחוק.
איש לא מעלה בדעתו שהכרעות בנושאים מקצועיים כמו רפואה, הנדסה, מכונאות וכלכלה וכדו’, תתקבלנה באורח “דמוקרטי”. אין שואלים אלא מומחים, לא עושים משאלי עם, ואם יש מקום להכרעת רוב, הכוונה לרוב מומחים ולא לרוב העם. מדוע ערכי מוסר לא יהיו גם הם באותה קטגוריה? מדוע דעתו של כל אזרח קובעת עת באים לקבוע מה הם ערכי המוסר, ואיש לא יעלה בדעתו שכל אזרח יביע דעתו מתי צריך לנתח לב ואיך? מדוע לא נשאיר, לפחות באותה מידה, גם את קביעת ערכי המוסר למומחים לדבר?
אמנם ברוב הדוגמאות הנ”ל יש דרכים לקבוע מי המומחים ואילו בענייני ערכי המוסר קשה לאתר את המומחים, אך אין זה מחייב שבגלל הקושי כל אזרח יהפוך למומחה… הרי אם יעשו משאל עם דמוקרטי באזור בו מצויים שבטים קאניבליים רבים, אכילת בשר אדם תהפוך להליך תקין ומקובל ולו חותם כשרות דמוקרטי… דבר שברגע זה אין הדעת סובלתו.
אמרנו “ברגע זה”, כי אין ערובה שיהיה כך תמיד, שהרי ממש ב”רגעים אלה” ה”דעת” העולמית מקבלת רעיונות בנושאים ערכיים שעד לא מכבר היו בבחינת טאבו, וחלקם הוקצו מהחשיבה האנושית ומהמרחב הציבורי מחמת מיאוס. ולא עוד, אלא שמשקיעים משאבים להטיף כי זה צו ה”נאורות” ומי שלא חושב כך נחשב כפרימיטיבי ונשלח ל”חשכת ימי הבינים”, ונקלע ל”ציד מכשפות” תקשורתי אכזרי.
אין כל סיבה להניח שערכים עליהם מוכנים אזרחי הדמוקרטיות למסור את נפשם על אכיפתם ושמערכות החוק במדינות ה”נאורות” עושות כל מאמץ להשליטם ומענישה חמורות את העובר עליהם או פוגע בהם, יהיו כאלה תמיד.
***
כל אדם מרגיש שמשהו השתבש.
משתמשים במילה דמוקרטיה שלא בהקשר המתאים לה. כי למעשה, דמוקרטיה היא צורת שלטון (דמוקרטיה – שלטון העם) אמצעי לשלוט ולהשליט ערכים מוסכמים. ולא אמצעי לקבוע מה הם הערכים עליהם תושתת החברה.
הבעיה היא מי יקבע את הערכים.
כל זמן שהכירו בסמכות-על שהכתיבה ערכים. היה תפקידן של מערכות השלטון להשליט את אותם הערכים. ברגע שחדלו להכיר באותה סמכות על ובערכים שהכתיבה, נוצר חלל ריק, ואיש אינו יודע אל נכון מהו ההליך התקני בו יוחלט מה הם ערכי היסוד של החברה. מה שנחשב ערכי ומוסרי בעיני האחד עלול להיחשב כמזעזע בעיני האחר והדרך לאנרכיה מוחלטת סלולה. כיון שמי שלטעמו הערכים שהתקבלו ברוב כזה או אחר אינם קבילים ואינם מוסריים יתקשה לקבל את הכרעת הרוב. ובוודאי כשזו תכפה עליו לפעול בניגוד למצפונו ולערכיו.
בפרשת יתרו מצאנו את הדמוקרטיה במיטבה.
“ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע ושמת אותם ראשים על העם”, הצעתו של יתרו הייתה ליצור מנגנון לאכיפת החוקים, לא ליצירתם. החוקים עצמם יתקבלו מלמעלה. השילוב בין פרשת מתן תורה לפרשת רעיון מערכת המשפט והאכיפה של יתרו, הוא נהדר. שכן, ברדת האלוקים על הר סיני הוריד אנך של אמת מוחלטת ושל אמות מידה מוסריות מוחלטות לעולם ומאז כל המערכות אמורות להתכוונן בהתאם להן.
הדמוקרטיה מתחילה אחרי שהערכים וחוקי היסוד הורדו משמים, האישים שתפקידם להפעיל את המערכת ולאוכפה נבחרים מכל העם והם אמורים להצטיין בכל המידות הדרושות לתפקידם זה. הם אמורים להיות אנשי חיל להיות יראי אלוקים להיות אנשי אמת ושונאי בצע. אבל הם אינם אמורים להיות אלה שייצרו את ערכי המוסר, אלא אלה שיפעלו להשליט את ערכי המוסר שיתקבלו מסיני.
***
מיד אחר פרשת מעמד הר סיני אומרת התורה “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”. את החוקים – אותן הלכות והנהגות שאינן מבוארות בשכל האנושי הפשוט, ושלא היו מגיעים אליהן בלי לקבלם מלמעלה, ודאי שצריך “לשים לפניהם”. התורה מחדשת שגם המשפטים, אלה הדינים המובנים בשכל אנושי, גם אותם צריך לשים לפניהם, גם הם צריכים להתקבל מלמעלה. והתורה מתחילה עם פרשת עבד עברי – גנב שמכרוהו בית דין, ואמה עבריה, נערה הנמכרת על ידי אביה. אדם המוכר את בתו לאמה הוא בגדר ארור. כלומר, גם הוא וגם העבד העברי מקומם בשולי החברה. גם אותם ואת אמות המידה לטיפול בהם הורידה ההשגחה האלוקים עם אותו אנך שירד בסיני.
כשבחברה אחת נמצאת קבוצה המקבלת את ערכיה מלמעלה, קבוצה שאצלה הערכים קבועים ומתמידים ועוברים מדור לדור. וקבוצה אחרת שאינה מכירה בתקפותם של הערכים שירדו מלמעלה וזו יוצרת לעצמה ערכים המתחדשים כל הזמן, זה מתכון לחיכוכים ללא כל אפשרות לפתרון אמיתי. הרי אי אפשר לתבוע מהמקבלים את האנך העליון לשנות משהו ממנו שכן לדידם ברור שאין זה בסמכותם. ואילו הקבוצה השניה לא תוותר על כך שהם עצמם יקבעו את הערכים, מה שנראה לה כטבעי ומובן מאליו.
הוויכוח הוא ויכוח על עובדה. האם ירדה מערכת ערכים מלמעלה? הרי אם אכן ירדה, כמו שאנו יודעים, כל הטענה של הצד השני פורחת והיתה לאבק דק.
הדרך הפשוטה להכריע בסוגיה זו ולהגיע לעמק השווה הוא לשבת ביחד ולבדוק על סמך מה אומרים המאמינים כי אכן ירדה מערכת הערכים מלמעלה. וכידוע אנו מצהירים כי ניתן להראות קבל עולם את אמיתות התורה ואת עובדת היות מעמד הר סיני מעמד עובדתי שהיה ושבו התגלה האלוקים לתת תורה לעמו ישראל (את עיקרי הדברים ניתן לראות בספרנו “מסע אל פסגת הר סיני“), אלא שרק מעטים יחסית באים לשמוע בהגינות ומתוך נכונות להתמודד וללמוד ביסודיות. התורה, מכל מקום מספרת כי נאמר להמוני בית ישראל “אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם”. המונים ראו, המונים ידעו והם העבירו זאת מדור לדור.
