בתחילה לא העזנו. דפקנו כמה דפיקות בדלתו של מרן המשגיח שליט"א, ולבסוף עשינו מה שהורה לנו בנו שליט"א מראש בטלפון: "תפתחו לבד את הדלת, המשגיח לומד בסלון או במטבח…".
העזנו ופתחנו.
זקן המשגיחים, מרן הגאון הגדול רבי אברהם פולק שליט"א, ישב בסלון ולפניו ספר פתוח, פניו ועיניו מאירות באור יקרות ובחיוך תמידי, לדידו השמחה והמוסר, מאור הפנים ועמל התורה משולבים זה בזה.
זכיתי להיות בן משפחתו של מרן המשגיח שליט"א דרך סבתי לבית פולק, אם אבי שליט"א. מכיוון שעז רצוני היה לשמוע מהמשגיח על דרך גדילתו, הבאתי עמי קרוב משפחה נוסף, הרב גדי פולק, שמעבר להיותו אמן צייר בחסד עליון, הרי הוא תלמיד חכם ובעל עומק מחשבתי. ידוע ידעתי שמפגש משפחתי משולש שכזה יביא את המשגיח שליט"א לפתוח את סגור ליבו ולספר על העבר, מצעירותו עד התמנותו למשגיח ישיבת סלבודקא המעטירה זה עשרות בשנים.
מרן שליט"א התרגש כמונו מהמפגש המשותף, שלושה ענפים לבית משפחת פולק שפוזרו בעקבות מלחמת העולם השנייה לקצוות תבל. הנה מתקבצים כולם שוב בניסים גדולים תחת כנפי השכינה.
הגענו לקראת חג הפסח לשמוע על חינוך ועל הניסים הגדולים שעושה איתנו הבורא בכל דוד ודור, בימים ההם בזמן הזה.
מרן המשגיח שליט"א אומר מיד: "חינוך? אספר לכם, אני למדתי בבני ברק בישיבת סלבודקא, וראש הישיבה היה הגאון ר' אייזיק שר זצוק"ל, והוא היה אומר, 'אם רוצים להשפיע על תלמידים ועל ילדים, צריך לשפוך עליהם דליים של אהבה, זה הא' ב' של השפעה'.
"מה הכוונה 'לשפוך עליהם דליים של אהבה?' פעם לא היו אמבטיות והיו שופכים דליים מלאי מים. זה משל לדליים של אהבה שצריכים בשביל להצליח לחנך, זה א' ב' שכל אב צריך לדעת, בין אם יש לו זמן ובין אם אין לו זמן, וכפי שהאימהות מרגישות כך באופן טבעי, ובצורה זו ניתן להפעיל את החינוך הרצוי".
העצה של רבי אייזיק שר
המשגיח שליט"א יכול לספר לנו איך כנער שמגיע מאירופה אחרי השואה מגיעים להיות המשגיח של סלבודקא?
"הגעתי לארץ ישראל בגיל 17 דרך קפריסין, הרב נריה שלח מכפר הרוא"ה ר"מ מארץ ישראל בשם רבי מרדכי ברויאר שלימד ועזר לנו וכשהגעתי לארץ הרב נריה איתו היה לי קשר קרוב, עזר לי להתקבל לסלבודקא, ע"י ששני בחורים (לאחד קראו מקלב, סביו של הרב אורי מקלב) שלמדו בתיכון חילוני, ורצו ללמוד שנה יהדות באו לכפר הרוא"ה. הוא הלך לשאול את מרן החזו"א מה לעשות איתנו, והחזו"א אמר לו שנלך לסלבודקא, וכך נכנסתי לשם.
"באותו זמן היה לי מאד קשה עם השפה – שהייתה אידיש בניב שלא היה מוכר לי – ודרך הלימוד שהייתה ברמה גבוהה, ואני הייתי אז ברמה של ישיבה קטנה, לא יכולתי ללמוד בכל מהלך המלחמה באירופה, והקב"ה דחף אותי, ועם הרבה סייעתא דשמיא נכנסתי לישיבה והתאקלמתי היטב, ומשם התחלתי.
"בהזדמנות מסוימת ר' אייזיק החל לדבר אתי על ההשקפה הליטאית על לימוד התורה, שאדם צריך ללמוד כל חייו, ולא להסתפק בדף היומי וכדו', ואני לא התביישתי כי ר' אייזיק היה מאד קרוב לתלמידים, ואמרתי לו, קשה לי מאד ללמוד סדר שלם משעה תשע עד אחד, ואני צריך להילחם, ואני נלחם, איך יתכן שכל חיי אחיה במתח ובמלחמה עם היצר? אמר לי ר' אייזיק: 'נכון, אם הייתי חושב שכך תחיה, לא הייתי מציע לך, אבל לאחר שתלמד תקופה מסוימת ותקבל טעם בלימוד, אתה כבר תרצה ללמוד, ולא כי אני אמרתי לך ללמוד!' ושוב לא דיבר איתי על כך, עד שבאחת ההזדמנויות שאל אותי, 'מה עם העניין ההוא שדברנו?', אמרתי לו, כבר לא צריך לדבר איתי… ומאז כולי שלם בסלבודקא.
"כשהתחתנתי, אשתי ע"ה, הייתה בת אחיו של ראש הישיבה הגאון רבי מרדכי שולמן זצוק"ל, וב"ה הגענו עד לכאן".
מאחורי מסך הברזל
נמצא כאן ר' גדי פולק, המשגיח ודאי זוכר איך הגיע מרוסיה לפני שלושים שנה…
המשגיח שליט"א: "היו ניסים גדולים, כשסבתא שלך, הרב מילר, במשך שנתיים הייתה בווינה ושאלה אודות אחיה שאבד במלחמה, כל מי שבא מרוסיה, ואף אחד לא ידע מהשם פולק, עד שבא אחד ואמר שהוא זוכר בעומק רוסיה שהייתה משפחה בשם פולק, ואז התחילה ליצור קשר, לקח שנים"…
אני פונה לרב גדי פולק: מקור המשפחה מהונגריה רומניה, איך הגעתם לרוסיה?
וכך הוא מספר: "הסבא המשותף שלנו הגאון רבי יוסף שמעון פולק הי"ד זיע"א, התגורר בעיירה סאטמר שבהונגריה ובנוסף לספרים הרבים שכתב, היה העורך והמוציא לאור של הקובץ התורני המפורסם 'בית ועד לחכמים', בו כתבו והופצו מאמרים תורניים מגדולי הרבנים ות"ח מכל קצווי תבל.
"באחד הקבצים פורסמה מודעה ע"י רבה של סארטע שברומניה (אוקרינה כיום), בה הוא מחפש שידוך חתן תלמיד חכם לבתו שיוכל לכהן אחריו כרב בעיירה. סבא שלנו חשב שאולי בנו, משה יהודה, שהוא הסבא שלי, יתאים לשידוך וממחשבה למעשה, מסאטמר שבמערב הונגריה נשלח הבחור לסארטע שבצפון מזרח רומניה/אוקרינה מרחק של למעלה מ-600 ק"מ ולמזל טוב.
"הוא נרצח על ידי האוקראינים כשאבא שלי היה בן שלוש. סבתא שלך, מרת דבורה מילר ע"ה, לא ויתרה ולאחר המלחמה הפכה את העולם, כפשוטו, עד שמצאה את אבי שהיה כבר קומוניסט מחונך היטב ובתפקיד בכיר בצבא הרוסי, וגם אני כבר הייתי חייל בצבא הרוסי.
המשגיח שליט"א מוסיף: אביו סיפר לי שהיו בעומק רוסיה, בצבא, ורצה שהילדים ילמדו באוניברסיטה, ועשו אפליה, ליהודים לא נותנו, הוא רצה לזייף את התעודות לידה שהוא לא יהודי, וזה היה צריך לעלות 1000 דולר, וכך לא יכל לשנות שהוא יהודי כי לא היה לו אלף דולר"…
גדי, ידעת מה זה יהודי?
הרב גדי פולק: "אני ידעתי שזה דבר שאמורים להתבייש בו, קבלתי על זה מכות בבית ספר, ופעם באתי בטענה להורים למה אני יהודי, הרי אני סובל מזה כל הזמן".
כילד, ידעתי תמיד שיש לנו קרובים מעבר למסך הברזל שלא נותנים להם להגיע לארץ. איך גיליתם אתם על המשפחה שבארץ ישראל?
הרב גדי פולק: "כיוון שאבי היה בתפקיד בכיר בצבא הרוסי היה מסוכן מאוד ליצור אתו קשר, לאבא נודע מקרובים שיש לו משפחה שמחפשים אותו וברגע שיכל לצאת לחופשה מהצבא הוא נסע לשוויץ למשפחת אורצל, אחות של סבתך והיה שם במשך שנתיים".
ומה קרה אתך ברוסיה בינתיים?
"למדתי ציור מאז צעירותי ובאחד הימים ראיתי מודעה שמחפשים צייר. מפרסם המודעה היה כומר שחיפש צייר שיצייר את סיפורי התנ"ך.
"קיבלתי את התפקיד וסיפורי התנ"ך שאותם פגשתי לראשונה, מאוד הרשימו אותי. התעניינתי אצל הכומר ששאל לאיזו דת אני שייך, אמרתי שאני יהודי, הכומר ביקש לנצר אותי, אבל היו לי שאלות ולכומר לא היו תשובות…
"בהמשך פגשתי קבוצת יהודים דתיים וגם אותם שאלתי את אותן שאלות ולפתע קיבלתי תשובות, הם הפנו אותו אל הרב המקומי שקירב אותי.
"בינתיים, הורי חזרו משוויץ ואני כבר למדתי להניח תפילין ולא ידעתי מה לעשות, אבוי אם אבי הקומוניסט יראה אותי מניח תפילין…
"החלטתי לקום מוקדם בבוקר להניח תפילין בסלון. סגרתי את הדלת אחרי, היה שקט וחשוך, הנחתי תפילין. לפתע שמעתי רחש מאחורי הדלת, ידעתי שעוד רגע תיפתח הדלת ואבי יראה אותי ב'קלקלתי'…
"הדלת אכן נפתחה, אבי עמד בפתח כשעיניו פעורות לרווחה, הוא לא האמין למראה עיניו. גם אני הייתי בהלם מוחלט: אבי היה גם הוא חבוש בתפילין! הוא חזר עם תפילין משוויץ וקם מוקדם מחשש שאראה אותו מניח תפילין. נפלנו זה על זרועות רעהו והתחבקנו. התברר שכשאבי היה אצל משפחת אורצל הוא חזר לחיק היהדות".
מרן המשגיח שליט"א מוסיף עניין חשוב שיש ללמוד ממנו: "משפחת אורצל לקחו אותם אליהם הביתה [לא נתנו להם כסף לשכור דירה], זאת על אף הקושי להכניס אנשים אליהם הביתה. לקחו אותם לבית כנסת להתפלל, במשך שנתיים היו אצלם, כך הכניסו אותם לתוך המשפחה, זה הפך אותם לחרדים לכל דבר".
מה יש לומר על הפלא הגדול הזה שהקב"ה מקבץ את עם ישראל בצורה כזו פלאית?
מרן המשגיח שליט"א: "זה מחזק את האמונה בדברי הנביאים שאמרו שיבוא זמן שהקב"ה יגאל את עם ישראל מהגלות, אנחנו כעת בגלות אדום, וכמו שהוציא אותנו מגלות מצרים, אנחנו מאמינים שיוציא אותנו מגלות אדום, אלא שעדיין לא הגיע הזמן לזה".
אין עוד מלבדו
מרן המשגיח שליט"א משתף אותנו ברעיון מענייני הפסח עם סיפור היסטורי נוסף ולימוד מעשי בענייני תפילה:
"יש דבר מאד מעניין הנוגע בעיקר לחול המועד ולשביעי של פסח.
"בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה, משוחררים ממצרים, ופרעה שלח שליחים לדעת אם הם חוזרים או לא, השליחים חוזרים ואומרים שהיהודים הולכים בלי כוונה לחזור, לקח פרעה את צבאו ורודף אחריהם, וע"ז כתוב בתורה בפר' בשלח, 'וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים ויצעקו בני ישראל אל ד', ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים'.
"הקשה הרמב"ן, וכי מי שבוטח בד' וצועק אל ד', יבא בטענות על הקב"ה המבלי אין קברים במצרים? ולכן הביא הרמב"ן את דברי חז"ל שהיו כתות שצעקו והיו כתות שהתרעמו, והרמב"ם עצמו ביאר שבתחילה צעקו אל ד' לתת בלב פרעה לשוב מאחריהם, שהרי היתה אפשרות רק להכנס לים, שזה נראה דבר בלתי אפשרי, אי אפשר לבקש מהקב"ה שיבקע להם את הים, ובמדבר יש נחשים ועקרבים, ולכן ניתן לבקש מהקב"ה שפרעה יחזור אחורה, וכאשר ראו שפרעה לא חוזר אלא ממשיך לרדוף, ומתקרב אליהם, אמרו שכנראה לא נתקבלה תפילתינו לפני הקב"ה, או אז נכנסה בליבם מחשבה רעה להרהר אחר משה, ובסוף פרעה הקריב והקב"ה הכניסו לתוך הים, ובני ישראל הלכו בישיבה, לא כפי מה שחשבו.
"כאן אנחנו רואים שעם ישראל לא היו צריכים לייעץ לקב"ה איך להצילם, אלא היו צריכים לבטוח בד' שפרעה יכנס לתוך הים או באופן אחר, ומכאן לכאורה אנחנו למדים שכשאדם מתפלל להקב"ה אינו צריך לתת לקב"ה עצות, רק 'אנא ד' הושיעה נא', איך? זה לא ענייננו, הקב"ה עשה הרבה יותר ממה שהם חשבו, הקב"ה הכניס את פרעה לתוך הים, וזו המסקנה הפשוטה.
"שמעתי מאחד שרשם את השיחות בבריסק, וחיפש בכתביו, ומצא שרשום אצלו מעשה שהיה, ויחד עם זה, הדברים נראים יותר אקטואליים.
"כשפרצה מלחמת העולם השניה, היטלר כבש את יגוסלביה, אוסטריה, ועמד להתקיף את פולניה, ומילדותי אני זוכר את שיטת ההתקדמות שלהם, לעבור עם הטנקים בבליץ של התקדמות, הקיפו את המקום וכך כבשו, והיהודים הסתפקו מה עדיף, להישאר תחת שלטון גרמני עם סכנת מוות, או לברוח בצורה כלשהיא לתוככי רוסיה, שמבחינה דתית זה שמד, אבל הם לא הרגו את האנשים.
"הרב מבריסק היה אז בוורשא פולין, והרבנית היתה חולה, וכשהחליט הרב שהגיע הזמן לברוח מפולניה שהיתה תחת שלטון גרמני, ולנסוע לתוך רוסיה, להציל את עצמו, עם חלק מילדיו שהיו אתו [הרבנית לא נסעה ונשארה עם חלק מהמשפחה, והם לא נשארו בחיים, הי"ד] תחבורה דרך הרכבות כבר לא הייתה, אבל העגלות של הכפריים עדיין היו, ועלו על עגלה, הוא והילדים שהיו אתו, והתחילו לברוח.
"לפתע מגיע משמר גרמני והתחילו לשאול מי אתם, מה אתם וכו', והלא בבריסק יש את הנפש החיים ואת השו"ע, אמר הרב זצ"ל, שבנפש החיים כתוב שאם אדם מתרכז כולו במחשבה של 'אין עוד מלבדו', אף אחד לא יכול ליגע בו, וכל הדרך הייתי מרוכז בזה, וכאשר נחלשה הדביקות בעניין של אין עוד מלבדו, הגיעו הגרמנים, ואז התחזקתי שוב בכל הכח להתקשר עם הקב"ה שאין עוד מלבדו, אין עצים ואין עגלות אין רוסים ואין אף אחד, ואז עזב אותם המשמר הגרמני, והמשיכו לעומק פולניה ומשם לרוסיה, ונשארו בחיים.
"במשך הזמן ארה"ב ואנגליה נכנסו גם למלחמה נגד גרמניה, והיטלר התקדם עד ללנינגרד, ושם נעצר כי הרוסים עשו התקפת נגד והצליחו להדוף אותם עד שהגיעו לברלין, האמריקאים באו דרך איטליה מלמטה, והאנגלים מהצד השני, אבל הרוסים היו הראשונים, אני עדיין זוכר את פראיותו של הצבא הרוסי, זה היה נורא ואיום. הגרמנים, כידוע, המציאו את הטילים והתחילו לשלוח נגד אנגליה, אבל זה לא היה נורא, זה היה כמו תותחים, אבל הם לקחו את המדענים הגרמנים ולקחו אותם למוסקבה או למקום אחר, והעמידו אותם לעבוד על התכניות של הטילים, כעבור שלש שנים הצליחו לבנות את הלוויין ספוטניק שעלה לחלל, וכל העולם פחד, הרוסים שולטים למעלה בשמיים! (אחרי שלש שנים גם האמריקאים הצליחו והעולם נרגע).
"אמר הרב מבריסק, מי נתן כח לגרמנים לעלות לחלל? התפילות שלנו, זה שאנחנו התפללנו בשעה שהיטלר התקיף את פולניה, והתפללנו שהרוסים יצליחו, זה הביא את הצלחת הרוסים! ואמנם זה לקח זמן, אבל הם עלו, כי לא כך צריכים להתפלל, היו צריכים להתפלל רק אנא ד' הושיעה נא, ולא לומר לו עצות, אע"פ שההיגיון אומר כך, ומאד שמחתי לשמוע את הסיפור הזה, וסיפרתי את זה גם ברבים.
"הדברים כתובים ברמב"ן לא בצורה מדויקת, שהם חשבו שהתפילות לא התקבלו, אבל האמת שזה כן התקבל, ויחד עם הסיפור מהרב מבריסק, הדברים הושלמו".
אנו מנצלים את שעת הכושר הנדירה לשאלה לקראת חג הפסח הבעל"ט: המשגיח שליט"א הכיר את מרן החזון איש זיע"א, וכידוע הקפיד על מצוות יד דווקא.
המשגיח שליט"א: "אכן החסידים לא אוכלים מצות מכונה, מחשש חימוץ, החזו"א אכל רק יד, כמובן, ודרבן את כולם למצות יד, והיו מראשי הישיבות הליטאים שאכלו מכונה, אלא שהחזו"א אמר שהניסיון מוכיח שאיננו יודעים את החוקים הכימיים של החימוץ, איזה תנועה מחמיצה, ואין לנו שליטה על זה, אלא שמשה רבינו גם אפה מצות, והוא אפה ביד – גם אנחנו אופים ביד. היתה לו גישה מקורית לכל הדברים האלו".
השיחה ממשיכה לעניינים רבים ומרתקים, זכינו לשמוע הוראות וסיפורים על מרן החזון איש זיע"א וגדולי הדורות שקצרה היריעה בגיליון זה, ועוד נזכה להביאם בגיליונות הבאים בע"ה.
