כללים לפוליטיקאי המתחיל

הסופר הרב חיים ולדר עם המלצה בטורו השבועי: אל תלכו לפוליטיקה – פשוט לא כדאי...

– 1 –

בימים של בחירות, ישנם בוודאי אנשים לא מעטים שרואים עצמם ראויים להיות שליחי הציבור ולנסות להשתלב בעשייה למען הכלל והפרט.

לא נהיה ציניים ולכן לא נקבע כי כולם עושים זאת מטעמים אידיאולוגיים, וכי הם מקריבים את משפחתם ואת ההזדמנות לעשות לביתם בעולם העסקים שם ממתינים להם הזדמנויות פז. את הציניות הזו נשאיר לכל אלה שרוצים אבל לא יכולים, או רוצים ואיש אינו רוצה אותם. בתכל'ס לכל אחד זכות לרצות לשרת את הציבור יהיו סיבותיו אשר יהיו.

אנו נביא כאן צרור עצות, על פי ניסיונם של פוליטיקאים ותיקים, או לפחות איך שזה נראה מהצד.

– 2 –

רוצה להיות איש ציבור? תודיע שאתה רוצה!

זיכרון ישן: כל ילד חיפאי מגיל 35 ומעלה עבר בחייו במקהלה של ר' חיים בנט. מתקופה של חודש עד תקופה של שבע שנים.

בתקופתי היה ילד אחד שנורא רצה להיות סולן. רק מה, הוא התבייש לבקש זאת במפורש.

מה הוא לא עשה כדי להיות סולן. בחזרות הוא נשא קולו בשיר, בתקווה שר' חיים יתעלף למחצה לשמע קולו הענוג. הוא השתדל לתפוס מקום ליד הרמקול כדי שישמעו את קולו, או להגיע ראשון לחזרות בתקווה שהסולן הקבוע לא יגיע והוא יתבקש למלא את מקומו… זה לא קרה. כי סולנים לא מאחרים לעולם. כלומר, בטח שהם מאחרים אבל כולם יושבים ומחכים להם…

שבע שנים היה הילד במקהלה של ר' חיים בנט, סולנים באו והלכו ואחרים התמנו במקומם, ועיניו רואות וכלות.

ולקראת סיום כיתה ח', רגע לפני הישיבות אזר אומץ ניגש לר' חיים בנט בצד ואמר לו "ר' חיים, אפשר להיות סולן?"

ר' חיים הביט בו ואמר קצרות "בטח. למה לא. חזקי גרין עזב את המקהלה אז אתה תהיה סולן ב"גוי אחד בארץ". רובי, אתה יכול לנגן לי רה- מה- ז'ור?"

שבע שנים הוא חיכה… לו רק היה מבקש…

נחזור לפוליטיקה.

אל תצפה למשלחת של מכובדים שיבואו לביתך ויקראו אותך לדגל. זה לא יקרה. איש לא יבוא ואיש אפילו לא יטלפן. כתת רגליך אל האדם או הקבוצה שמנהלים את העניינים הללו ותודיע להם שאתה מעוניין לרוץ. אם אתה לא יודע למי לפנות, אתה עדיין לא מתאים להיכנס לפוליטיקה.

זה בסדר גמור להציג את זה בסוף "שלאחר לבטים רבים נענית לבקשות רבים". זה חלק מהמשחק ואיש אפילו לא יגנה אותך על כך. אבל בתחילתו ובסופו של יום אתה זה שתניע את עגלת המועמדות. אולי זה כרוך בכמות מסוימת של התבזות, אך אם אינך מסוגל לכך – אתה באמת לא ראוי להיות שליח ציבור…

– 3 –

אם אתה פגיע –פשוט רד מזה.

אומרים שבאפריקה נולד פיל עם עור של שמעון פרס. אז אמנם לא תצטרך כזה שכפ"ץ כי עם כל הכבוד לך, לעולם לא תשיג את פרס בכמות הביזיונות שצבר בחייו. אבל אם אתה בן אדם פגיע – פשוט רד מזה – ומהר.

עוד לא נולד איש הציבור שמקובל על כולם. אפילו על מרדכי היהודי נאמר "ורצוי לרוב אחיו" המציאות בשטח מראה שגם אם אתה רצוי זה לא אומר שלא ישמיצו אותך, סתם בשביל הכיף. קחו כל בוס בעולם, גם כזה שאהוב ומקובל על עובדיו, אין מצב שלא יקטרו עליו בשעת הפסקת האוכל. זה חלק מהפיצוי בלהיות עובד ולא מנהל ויש להשלים עם זה.

כשאתה פוליטיקאי אתה סוג של "בוס" לרבבות עובדים והם אפילו לא מקבלים ממך משכורת. תשכח מזה שהם ישבחו ויהללו אותך בראש חוצות. זה יקרה מפעם לפעם, אבל במעט ובמשורה. ברוב הפעמים תצטרך לשלם על זה ליח"צנים. אם תצליח מאוד, רוב הסיכויים שתזכה לכבוד רב וגם לקיטונות של ביקורת ובוז. מעבר לפיהם המתגלגל של בני האדם אתה גם תזכה לביקורת כתובה בעיתונים, זה כדי שגם ילדיך יוכלו לראות מה אומרים עליך. ויאמרו עליך כאלה דברים, שרק שורה מהם תכניס אדם פגיע למיטה למשך שבוע. וזה לא יהיה שורה אלא עמודים שלמים יום אחר יום, לעיתים בליווי תמונות. אם אתה רגיש פגיע – העסק הזה לא בשבילך!

– 4 –

אתה צריך לדעת איך לריב.

פוליטיקה היא זירת משחק לאנשים שיודעים להתגמש, ולא לוקחים דברים באופן אישי. אם אתה טיפוס של: "לא מדבר איתך", אל תלך לשם. כי ריב הוא חלק מהפוליטיקה. כי אם בני אדם היו בעלי אותם דעות ואותם אינטרסים לא היה צריך את הפוליטיקה.

הפוליטיקה היא בדיוק המגרש שעליו עולים שחקנים עם דעות שונות ואינטרסים מנוגדים והם צריכים לשכנע, לרקוח דילים והסכמים וכשלא הולך – גם להתווכח ואפילו לריב.

לפני מספר שנים, התקיים בגוף חינוכי ידוע מאבק שליטה חובק עולם.

נציגי שני הזרמים הניצים, שני אנשים בסביבות הארבעים לחייהם, ישבו שם מבוקר עד ליל ופשוט התקוטטו, אם תהיינה ישיבות הנהלה ומי יהיו הנוכחים בהן. כל אחד שמר על האינטרסים של הזרם שלו וניסה ככל שניתן להצר את צעדיו של הזרם המקביל, היו מאבקים שנשקו לכדי כמעט עימותים פיזיים. לא פיזיים ממש, יותר בכיוון של החלפת מנעולים וכד'… אבל השניים הללו היו במצב של ריב יום יום, כל ימות השבוע, במשך כשנה.

אבל כמעט בכל יום, בשעת ערב מוקדמת, כשכל העובדים באותו גוף יצאו מהבניין ולא היה חשש שמישהו יעשה משהו, היו השניים יושבים יחד, מכינים לעצמם ארוחת ערב, יושבים ומדברים, צוחקים לא מעט, מספרים אחד לשני על המשפחה והילדים, מציעים זה לזה גמ"ח אם צריך, וקשרים לסדר משהו אישי שאינו סובל דיחוי. ולאחר מכן היו נפרדים איש איש לביתו, לצבור כוח לריב של היום שאחרי…

יש בי משהו שמעריץ אנשים כאלה. היכולת להפריד בין ויכוח ואפילו מאבק ציבורי לבין הפן האישי. היכולת להתעמת ולא לפגוע. היכולת להפסיד בלי לחוש טינה ולנצח בלי לשדר התנשאות ובעיקר היכולת לקחת את הדברים בפרופורציה.

– 5 –

תכין עצמך לשמחות ולניחומין.

אם אתה מנוי על סרבני חתונות, אל תלך לפוליטיקה. אנשים ירצו להתכבד בך, לא משנה אם הם מסכימים איתך או לא. לבני אדם יש נטייה (מובנת מאליה) לקשט את שמחותיהם באישי ציבור.

אם הוזמנת אתה חייב לבוא. ובלי קשר לכמה שזה יקדם אותך, זהו באמת "חסד בגופו". כי אנשים באמת ישמחו בבואך. זה מכבד אותם ומאדיר את שמחתם.

אתה לא צריך לאכול בכל שמחה. בעצם קבל תיקון. אוי לך אם תאכל בכל שמחה (אם חפץ אתה בבריאות איתנה). אתה צריך לתכנן את הסיבוב הלילי שלך נכון. טעימה בכל שמחה ואתה מסודר. עם הזמן תכיר את האולמות כל כך טוב שתדע לתכנן איפה לאכול מה.

להבדיל, הדברים נכונים לגבי ניחומין.

לא סתם תיקנו חז"ל את הניחומין. בני אדם מתנחמים מעצם ההשתתפות. לא חשוב מה נאמר שם. בני אדם גם זוכרים היטב כל מי שהגיע לנחם אותם, ולא פחות מכך את מי שלא…

שוב, אל תחשוב על הקידום אלא על החסד ועל המצווה שבדבר, ובעניין הזה הפנייה היא לא רק לפוליטיקאים אלא אל כל בני האדם באשר הם שם. השתתפו בשמחותיהם של זולתכם ולהבדיל באבלם.

– 6 –

היאחז במשפחתך, כי בסופו של יום – רק היא תישאר באמת שלך.

גם עצה זו אינה רק עבור אישי ציבור כי אם לכל אדם באשר הוא.

החיים הציבוריים הם הרבה יותר בלתי צפויים וכפויי טובה מאשר עולם העסקים למשל.

בני אדם זוכים לכבוד ולתהילה לחנופה למחמאות ולביקוש רב, וברגע שנוצרו נסיבות שהורידו אותם מתפקידם לזמן מה או בקביעות, הם מוצאים עצמם פונים ל"סלקום" לברר מדוע יש תקלות במכשיר והוא כמעט לא מקבל שיחות.

בימים קשים אלה, היחידים שיש לו לאדם – הם בני משפחתו. אם בן אדם התרגל לראות במשפחה ובבית את מקום העוגן היחיד וכל השאר הפלגות, ביום פקודה יהיה לו לאן לחזור. אך אם אדם שוכח את הבית הוא עלול לשכוח לאן לחזור, וחמור מזה – לחזור למקום ששכחו ממנו.

תמיד הערכתי אישי ציבור שבאמצע ישיבה חשובה אמרו: "סליחה, יש לי שיחה מהבן שלי. כן יוסל'ה, מה אתה אומר קיבלת 97 במבחן. כל הכבוד, אני הולך לקנות לך משהו. יוסל'ה, אני בישיבה חשובה אז נדבר בערב".

בני אדם מסביב גם קולטים אותך ומעריכים אותך הרבה יותר אם אתה אדם שמחובר למשפחתו, שמדבר על ילדיו, מתייעץ לגביהם, מאשר אדם קר ומנוכר שניכר שאין לו שום התעניינות במשפחתו.

– 7 –

נסה לארגן לעצמך אלטרנטיבה.

אל תהיה רק איש ציבור. שמור כמה יחידות מחשבה וזמן לתפקיד שאותו תמלא אחרי. הפוליטיקה מתחלקת בין אלה שאין להם לאן ללכת לבין כאלה שיש להם. הראשונים רועדים מפחד היום שאחרי וזה משפיע על כל הימים האחרים והשניים רגועים לחלוטין, ביודעם שאינם צריכים להיאחז בכיסא ויש להם בדיוק לאן ללכת ביום שאחרי.

– 8 –

אל תלך לפוליטיקה.

לא כדאי. פעם היה בפוליטיקה כבוד וכסף – היום אין את שניהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן