חינוך בחיוך

לכבוד פורים החלטתי לשלוף מספר בדיחות שהשתמשתי בהן כדי להעביר לבני שיחי, בעיקר נערים, מסרים ששום דיבור אחר לא יכול היה להעביר

1.

אין כמו בדיחה טובה להעביר מסר. בעיקר מסר שאף אחד אינו רוצה לשמוע כמו הערה, או תלונה, או תובנה על נקודות באישיותו של אדם שאותן הוא אינו רואה וגם לא מתחשק לו שאף אחד יספר לו עליהן.

לכבוד פורים החלטתי לשלוף מספר בדיחות שהשתמשתי בהן כדי להעביר לבני שיחי, בעיקר נערים, מסרים ששום דיבור אחר לא יכול היה להעביר.

2.

ישנם ילדים ונערים רבים שמסתבכים עם המוסד החינוכי בו הם לומדים בשל מעשי קונדס פעוטים, אך שיש בהם מימד של חוצפה שהנהלת המוסד אינה יכולה לעבור עליהם לסדר היום.

מדוע הם עושים זאת? מפני שהם אימפולסיביים, משום שלא הפנימו את הכלל: "סוף מעשה במחשבה תחילה", ובעיקר מפני שהם זקוקים לתשומת לב, ולפעמים לא עושים את החשבון מה המחיר שהם משלמים.

להם אני מספר את הבדיחה הבאה:

איש אחד, לא חשוב מאיזו עדה, נכנס לאוטובוס ושואל מי זה משה חיים. נוסע אחד, גם כן לא חשוב מאיזו עדה, צועק: "אני משה חיים, למה?" האיש רץ לכיוונו מפיל אותו על הארץ ומפליא בו את מכותיו.

לאחר שסיים את מלאכתו, האיש המכה יוצא מהאוטובוס, והמוכה שוכב על הרצפה ומתפתל… מצחוק.

כולם מסייעים לו, אבל אחד שואל אותו: "תגיד לי למה אתה צוחק?" והפצוע עונה: "חחח… אתה לא תאמין אבל אני עבדתי עליו. בכלל לא קוראים לי משה חיים…!!!"

3.

יש אנשים שעונים מבלי להבין את השאלה. בדרך כלל עניין של הפרעת קשב, וגם קורטוב של אימפולסיביות. ילד נשאל על ידי חברו: "איפה אתה גר?" והוא עונה בזעם: "שתוק! אפשר לחשוב איפה אתה גר?"

"תקשיב לשאלה", אני אומר לברנש הקטן, "אולי הוא בכלל רצה להגיע אליך, לשלוח הזמנה לבר מצווה, למה ישר לענות?"

וגם על זה יש בדיחה:

ירוחם מגיע לחבר שלו ואומר לו: "אל תשאל מה קרה… חמי נפטר".

החבר אומר "ברוך דיין האמת. נורא ואיום. מה היה לו?"

ירוחם: "עדיף שלא תשאל… דירה מצ'וקמקת. רק שני חדרים ומרפסת".

4.

ויש ילדים ונערים שמתמחים בתירוצים. כלומר, הם עושים ככל העולה על דעתם, ולאחר מכן מפריחים תירוצים, וכשפורכים להם איזה תירוץ, הם מתמרמרים באמת ובתמים: "הוא סתם מחפש אותי, המנהל, על זה הוא מעיף אותי?"

אני מגלה לחבר'ה כאלה, סוד שאינו ידוע כמעט: שאנשי צוות חינוכי נוטים להעניש ילדים עם תירוצים הרבה יותר מכאלה שמודים ושותקים גם מדין "מודה ועוזב ירוחם" (אין קשר לירוחם מהסעיף הקודם) וגם בגלל שטבע האדם שהוא מוכן לסלוח על משובות אך בשום אופן אינו מוכן שיצחקו עליו וירמו אותו. "כשאתה מתרץ תירוץ, זה שמולך מוסיף למה שעשית, את זה שגם ניסית לצחוק עליו. על מה שעשית הוא היה סולח לך אבל שתעשה ממנו צחוק? על זה כבר תשלם".

וכאן באה בדיחה:

יהודי עובר במסלול הירוק בשדה התעופה, כשמטענו כולל לא פחות מ-5 מקררים. המוכס עוצר אותו: "אתה יכול להסביר לי מדוע לא הצהרת על המקררים?"

"זה לשימוש אישי", אומר האיש.

"אישי?"

"ברור. אני צריך מקרר אחד עבור מזון בשרי, ואחד עבור חלבי".

"נניח", אומר המוכס, "אבל זה מסביר רק שני מקררים. מה בנוגע לשאר?"

"על פסח שמעת?" שואל היהודי, "ובכן, אני זקוק גם לזוג בשרי וחלבי, עבור חג הפסח".

המוכס נכנס למבוכה ואז הוא שואל: "ומה לגבי המקרר החמישי???"

"נו בשביל אחד אתה עושה סיפור?" עונה היהודי בתמימות.

5.

ויש את המתבכיינים. סתם ללא סיבה. הם מלאים טענות כרימון, תלונות וטרוניות, וכשאתה נכנס לעניין, אתה מגלה שבחיים לא עשו להם כלום. "אבל אני פוחד שהם יעשו לי" תהיה התשובה…

לאלה אני מספר בדיחה מיוחדת:

אחד, לא חשוב מאיזו עדה, מגיע ליועץ ואומר לו: "אשתי כל יום מבקשת ממני כסף, יום ראשון חמישים, יום שני מאה, יום שלישי מאתיים, ככה כל יום, במשך שנים. מה אני עושה?"

היועץ אומר לו: "יש לך מושג מה היא עושה עם הכסף הזה?"

האיש: "מאיפה שאדע? בחיים לא נתתי לה…"

6.

ויש את אלה המיתממים. אתה שואל אותם שאלה ולהם אין מושג כביכול על מה אתה מדבר.

בהתחלה אתה מאמין להם עד שאתה מגלה שהם מבינים רק כשזה משתלם להם…

לאלה אני מספר את הבדיחה הבאה:

איש אחד נכנס לתדלק את רכבו בתחנת דלק.

לאחר התדלוק פונה אליו המתדלק ושואל: "אשראי?"

עונה לו האיש בחצי ריקוד: "אשריך!"

7.

ויש כאלה שנשלחו אליי כי הרביצו לחצי חיידר ושברו כמה שולחנות וכשאתה מתעניין בתמימות מדוע לדעתם הם כאן, הם אומרים: "כי משה החזיר לי סטירה".

וכאן באה הבדיחה שלוקח להם קצת זמן להבין את הקשר שלה, אבל בסוף הם מבינים:

שני חברים יושבים על כוס שוקו, אחד מהם שומט את הכוס והשוקו נשפך על חולצתו.

"אני נראה זוועה", הוא אומר לחברו.

"לגמרי", מסכים החבר, "אה, וחוץ מזה גם נשפך עליך שוקו…"

8.

ועוד בדיחה לכאלה השואלים תמיד: מה כבר עשיתי?

אחד בא לבנק ושואל: "מה המינוס שלי?"

עונה לו הפקיד: "אתה שמן, נמוך ומכוער. כעת, מה אני יכול לעזור לך?"

9.

ולסיום, בדיחה חינוכית המיועדת דווקא להורים ומורים:

אם תשאל כל הורה/מורה את מי הוא אוהב יותר מכל ילדיו/תלמידיו, הוא יזדעזע: "כולם אצלי אותו הדבר". אבל האמת היא שטבע האדם גורם לכך שלכל אדם יש את הילד/התלמיד המועדף ורק אם הם יודעים זאת יש סיכוי שיעשו "העדפה מתקנת" כדי לגרום מצב של ילד/תלמיד, מופלים לרעה.

לזה יש בדיחה שנקראת "ילד של גם".

זלמן האיכר היה עסוק בלחלוב שתי פרות.

חבר שלו, קלמן, שבא לבקר שאל: "מה ההבדל בין הפרה הלבנה לחומה?"

זלמן: "הלבנה נותנת 2 דליים של חלב כל יום".

קלמן: "והחומה?"

זלמן: "גם".

קלמן: "אז מה ההבדל בין הלבנה לחומה??"

זלמן: "הלבנה שקטה ורגועה לא מפריעה בשעת החליבה פשוט פרה למופת".

קלמן: "והחומה?"

זלמן: "גם".

קלמן: "אז מה בכל זאת ההבדל בין הלבנה לחומה???"

זלמן: "הלבנה מסתפקת במועט אוכלת דלי חציר ליום".

קלמן: "והחומה?"

זלמן: "גם".

קלמן: "אז מה בכל זאת ההבדל בין הלבנה לחומה???"

זלמן: "הלבנה ממליטה 3 פעמים בשנה".

קלמן: "והחומה?"

זלמן: "גם".

קלמן: "נו, אז מה בכל זאת ההבדל בין הלבנה לחומה ?????"

זלמן: "הלבנה בריאה כל השנה, אף פעם לא חולה".

קלמן: "והחומה?"

זלמן: "גם".

קלמן: "נו, אז מה בכל זאת ההבדל בין הלבנה לחומה ???????"

זלמן: "הלבנה צעירה".

קלמן: "והחומה?"

זלמן: "גם".

קלמן: "תעשה לי טובה. לשתיהן יש אותן תכונות אז למה אתה כל הזמן משבח את הפרה הלבנה???

זלמן: "אההההה כעת הבנתי מה לא ברור לך. זה פשוט מאוד. הפרה הלבנה היא שלי!!!"

קלמן: "יופי, אז תגיד את זה מההתחלה. הפרה הלבנה שלך לכן אתה כל כך מתפאר בה. רגע, ומה עם הפרה החומה?"

זלמן: "גם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן