אמריקה, תרפ"ט.
מרוץ בלתי פוסק לזהב, תפיסה חומרית הולכת ומשתלטת, 'ביזנעס', החלום האמריקאי…
שמירת תורה ומצוות כרוכה במסירות נפש. מי שלא עבד בשבת, הפך לחסר עבודה.
יהודים מהגרים מארצות אירופה לעבר החלום, חולפים בדרכם על פני פסל החירות, משאירים מאחוריהם את עברם ומשתעבדים לעגל הזהב.
הספינות חוזרות ריקות לאירופה, שהרי מי יוותר על החלום האמריקאי? באירופה החיים קשים, העניות גדולה, ובוודאי בעיירות היהודים.
באחת האונִיּוֹת החוזרות יושב זוג צעיר, יהודים שזה עתה התחתנו, מוותרים על החרות והפסל ומעדיפים את חיי העיירה, עם עוניים ומחסורם.
החתן בן ה-19, רבי חיים פנחס שיינברג, והכלה המהוללה מרת באשע למשפחת הרמן, מתיישבים בעיירה 'מיר', ללא הורים ב'שנה ראשונה', וה'ושמח את אשתו' מתקיים בבית המדרש, בעמל התורה, בדביקותה ומתיקותה… בדחקות, בחירוף נפש למען כבודה של תורה. יחידים בדורם, אשריהם.
באחד הימים נשלחו וזכו להיכנס לפני ולפנים, לקודש הקודשים, אל מרן רשכבה"ג ה"חפץ חיים" זצוקלל"ה. היו אלו שנותיו האחרונות, כשכבדו אוזניו מלשמוע, והמשמש בקודש, שרצה שיקבלו ברכה חמה, קרא בקול לאוזניו: 'נמצא כאן אברך, שבא ממרחק גדול, מאמריקה! וויתר על חיי רווחה בשביל ללמוד את התורה הקדושה בדחקות בישיבת מיר'.
כמה הופתעו, כשהצדיק זצ"ל, רק ניער את כתפיו ופתח את פיו הטהור: "אז מה, הלא הקב"ה בא כל הדרך מן השמים ועד הארץ כדי לתת את התורה הקדושה. ואם כן, מהו החידוש, שאברך יבוא רק דרך קצרה כמו מאמריקה ליוראפ, כדי לקבל את התורה…"
רק לאחר שהובהרו הדברים, הסכים מרן זצוק"ל, לברך את ברכתו, ברכת כהן.
לימים כתב על אותו מאורע מרן ראש הישיבה הגאון רבי חיים פנחס שינברג זצוק"ל: "מה שייך מרחק לגבי אמריקה? בסך-הכל כשלושה אלפים מיל. מפליגים בספינה ובאים! נשמת האדם ירדה לעולם הזה דרך מאות אלפים מילין מ'עולם הנשמות', שכפי שמבואר בספרים, גבוה גם מ'עולם המלאכים'. מ'עולם הבריאה' ל'עולם היצירה', משם ל'עולם הגלגלים'. אחרי-כן ל'עולם העשייה' ומשם לארץ. ממרחק רב כזה באה נשמתו של האדם – גלות ארוכה כזאת. הכל למען התורה!"
באחד מימות הקיץ נסענו לים, אחד הילדים שאל: 'כמה גרגירי חול יש בעולם?' ניסינו לחשב את כל חופי הים בארץ ובעולם, מיליארדי מיליארדי גרגירים… נוסיף את כל החול במדבריות: יהודה, הערבה, הנגב. מדבר סהרה, סונוראן, נמיב, מוהאבי עוד ועוד… גרגרי חול ללא מספר…
אחרי שהבנו, שקשה לתפוס בדעת את כמות החול שבעולם, שאלתי את הילדים: 'ומה יש יותר, גרגירי חול או כוכבים…?'. קשה לחשוב על כל כך הרבה כוכבים… אך התשובה הנכונה היא, לדעת מדענים, שיש יותר כוכבים ואפילו פי 10 מאשר גרגרי חול על כדור הארץ.
בשביל להבין את המרחקים וגודלו של היקום, צריך להזכיר שכדור הארץ שייך למערכת השמש הנמצאת בגלקסיה (צביר כוכבים) הקרויה "שביל החלב". אומדן מקובל כיום הוא, שישנן קרוב ל-200 מיליארד גלקסיות ביקום.
בשביל לקבל פרופורציה, נספר שהשמש (שגדולה פי 100 מכדור הארץ) רחוקה מאתנו 150 מיליון קילומטרים, שזה כ-8 דקות אור (הירח במרחק שְׁנִיַּת אור). זה נשמע הרבה?
למעשה, במושגי יקום, אנחנו גרים עם השמש באותו בית. אנחנו חלק מגלקסיית שביל החלב, שבה לפחות 100 מליארד כוכבים, וגודלה מאה אלף שנות אור מקצה לקצה. אם כן מה הן 8 דקות… וזו רק גלקסיה אחת, זו שאנו חיים בה… ולחשוב שיש 200 מיליארדי גלקסיות…
האדם נראה כל כך אפסי, כל כך קטן במרחבים הבלתי נתפסים האלו… ובמחשבה שניה, היהודי נראה פתאום כל כך גדול. כי אם את כל זה ברא הקב"ה בשבילו, הביא את נשמתו, הוריד בשבילו תורה משמים… כנראה, ההשפעה שלו על היקום הענק היא אדירה.
***
כשראש הישיבה, הגאון רבי חיים פנחס שינברג זצוק"ל, נסע לחו"ל לצורך איסוף כספים לישיבתו 'תורה אור', ידע שלא יוכל להקדיש את כל זמנו ללימוד התורה, כהרגלו, לכן ביקש מגיסו, שיעשה עמו חסד וילמד בהיעדרו במשך כל יום כחצי שעה, שתיחשב בשמים לזכותו.
הגיס התקשה להסכים לוותר על לימודו שלו, ורק לאחר שכנוע רב, קיבל זאת על עצמו.
שנים אחדות לאחר מכן נסתלק אותו גיס, ובגמר השבעה לפטירתו, ניגשה רעייתו לביתו של ראש הישיבה, ובקול רועד ביקשה הימנו לשלם את החוב, והוא – שילמד חצי שעה כל יום מה'שלושים'.
ראש הישיבה חשב קמעא, ולאחר מכן אמר: 'אין לי כל אפשרות לעשות זאת'. רעייתו הרבנית שמעה זאת ואמרה לו: 'רבי חיים, יהיה זה אך הוגן ללמוד לזכותו של ר' משה, כפי שעשה הוא עבורך'. ראש הישיבה עמד על דעתו, שאין ביכולתו. לבסוף, אחרי 'משא ומתן' ממושך, הסכים ללמוד במשך אותו שבוע חמש דקות מידי יום, שיגיעו לכדי שלושים וחמש דקות לימוד לזכותו של גיסו.
לאחר מכן קרא ראש הישיבה לרעייתו ואמר: 'אם היה נכנס עתה מישהו לביתי ומציע לי מיליון דולר עבור לימוד של שלושים וחמש דקות, לא הייתי מסכים לקבל את הכסף… ולאמיתו של דבר, אין שום סכום כסף בעולם, שישווה בערכו לדקה אחת של לימוד תורה'.
השם מסיני בא… שנות אור… וכל שניה יש לה משמעות, אפשר להגיע בה עד לירח.
