כולנו ראינו והשתוממנו, משפחה שאיבדה שני עוללים ואב שזקוק עדיין זקוק לרחמי שמים מרובים (הרב אברהם נח בן יהודית לרפו"ש), אך לא רק שאינה נשברת אלא הופכת למחזקת. אם המשפחה מחזקת את המנחמים הרבים שזרמו לביתה, דיבוריה נסכו שלווה ועוז בעם כולו, בזמן של קרע בין אחים התגלתה המשפחה החרדית האיכותית במלוא הדרה וחוסנה הנפשי.
השילוב בין לב מלא בכאב וצער עמוק מצד אחד, לבין לב מלא באהבת השם ודבקות מוחלטת בו, עד כדי שהוא עולה על גדותיו ונשפך לכל רחבי העולם היהודי. חוסן נפשי ועוצמה יהודית שאיננה ניתנת להבנה. תמונת פניהם של האחים האוהבים המחייכים הפכה להיות לסמל, לא של שברון לב אלא סמל ענק לאהבת השם ואהבת ישראל.
***
מהו סוד הנפש היהודית.
הקב"ה יצר את האדם עם מערכת גוף מורכבת וחכמה, ולא פחות מכך מערכת נפשית, מורכבת בצורה לא רגילה.
שני דברים עיקריים גורמים לשיברון הנפש. א. מחשבות של 'למה ואילו'. ב. סבל וכאב חסרי תוחלת.
ונסביר: הדבר הראשון שמביא אדם לשבר וריסוק נפשי, מנגנון הרס עצמי מתמשך, אלו מחשבות של אחרי. מחשבות של 'למה ואילו', אילו לא היינו יוצאים מהבית, אילו היינו פועלים אחרת, למה הם נפגעו ולא אנחנו וכו', כל אדם שנפגש בטרגדיה כזו או אחרת, חלילה, מכיר את השאלות והמחשבות ההרסניות האלו ותחושות האשם של מדוע זה קרה דווקא לנו.
התורה, מורה לנו להצטער על המת, הצער הבכי והמספד מרפאים את הנפש. אך גם הם בגבול ומידה, זאת בגלל האמונה והידיעה המוחלטת שהכל נגזר מראש משמים, אין דבר שאירע מבלי שכך בדיוק נגזר, אין שום מעשה או פעולה פיזית שיכולנו לעשות בשביל לשנות את התוצאה שנגזרה מראש, כל מחשבה אחרת היא בגדר כפירה ממש (עי' בחובת הלבבות שער הביטחון).
ביהדות אין למה, ואין אילו. יש רק את העתיד, מה תפקידנו מכאן והילך, ממחשבה למעשה, משברון הלב לבניין עולם.
הדבר השני שמרסק את הנפש זו הרגשת חוסר התוחלת, חוסר ההבנה במה שאירע ומדוע, כביכול כל ההשקעה ומה שנעשה והיה בעבר נעלם ולא יהיה עוד. תחושה שכזו מרוקנת את הלב והנפש, יוצרת חוסר מוטיבציה להשקיע ולתקן שהרי אין תועלת ותוחלת.
רק לחשוב על אדם שאינו מאמין, ר"ל, כשהוא חווה אסון, השבר הנפשי מחוסר התוחלת בשילוב הפחדים מהדברים שעוד עלולים לקרות לו בעולם ללא השגחה פרטית, הפחד משתק והאסון מרסק וכל זה ללא מטרה, רחמנות.
***
ביהדות ההסתכלות היא הפוכה לגמרי, הרי כמה ארגונים של חסד קמו לזכרם של נפגעים, הידיעה וההבנה שאנו לא בעולם האמיתי, שהעולם האמיתי נמצא במקום אחר, יותר טוב. שם נמצאת הנשמה בגדולתה ואנו כאן יכולים להתקשר איתה במשלוחים של תורה וחסד הם מרפא לנפש.
בתוך רבבות אלפי ישראל זכיתי גם אני להיכנס לאוהל המנחמים. ישב שם הבחור המופלא צביקי פאלי נ"י, הוא, שראה את הזוועה מול עיניו מסביר לסובביו את הניסים הגדולים, כיצד אפשר היה לראות בחוש את ההשגחה ויד השם הטובה, ובתוך כל הזוועה הנוראה ראה לברך על הרעה ועל הטובה גם יחד. חשבתי בליבי: אשרי העם שככה לו, היכן נמצא בעולם כולו נערים בגיל 16 שכך דבוקים בבוראם באהבת השם. צביקי שהפך לקרן אור האמונה, כשהעול כולו מונח על כתפיו הצעירות, מקבל את גדולי ישראל ולהבדיל אח"מים כאלו ואחרים. את כולם הוא מקבל בכאב עמוק אך בסבר פנים, פותח בפניהם את סגור ליבו ואמונתו, בדבקות מלאה בבורא ובהשגחתו הפרטית.
והיא באהל, יושבת אמו הרבנית שתחי' ומראה לכולנו איך אמא יהודייה שחרב עליה עולמה באחת, חישבה מסלול מחדש ונכנסה מיד לתפקידה לקדש שם שמים תוך כדי צידוק הדין והרעפת טללי חוסן ורוגע על סובביה, היא איננה בוחלת בדבר כדי לתת תוחלת ותכלית לזוועה שפקדה אותה, וכשהסבל הוא עם תכלית וייעוד יכול תוכל לו גם הנפש.
גם במגילת אסתר שנקרא בעוד ימים ספורים נראה שלכל הסתר פנים היה ייעוד ומשמעות ומחושך ואפילה יצא אור גדול של קידוש השם בעולם.
כולנו מלאי משמעות, אנחנו המשמעות עצמה.
