הכל בראש

בתקופתו של הסבא קדישא מרן החפץ חיים זצוק"ל, הומצאה המצלמה הראשונה והומצאו גם הפטיפון ומכשרי ההקלטה. כשסיפרו לו בהתפעלות כמה העולם התקדם ואלו המצאות גאוניות נוספו, השיב: "העולם לא מתקדם, העולם נסוג אחורנית, ובשל כך באו ההמצאות!"

המשיך ה"חפץ חיים" והסביר: בדורות שעברו, האנשים האמינו. הם האמינו, שיש אוזן שומעת ועין רואה וכל מעשינו בספר נכתבים. אך בדורות האחרונים, הפכו האנשים לספקנים וסקפטיים: "מה פירוש 'עין רואה'? כיצד יראו את מעשי ואעמוד למשפט לאחר מותי?". "ואם אתמול דיברתי לשון הרע, וכי באמת ישנה 'אוזן שומעת' שתתעד?". "וכל מעשיך בספר נכתבים – היש ספר כזה?". "לפיכך באו והורידו לעולם את המצאת המצלמה: הנה, המעשים מונצחים! המציאו את הגרמופון, והקול שהִשְׁמַעְתָּ נשמר לנצח".

***

בימינו, טייסי חיל האוויר אינם מתאמנים על מטוסים אמיתיים. הם נכנסים לקופסה של מציאות מדומה. הכל נראה, נשמע ומורגש כמציאות. אפשר לדמות קרבות אוויר אמיתיים מבלי לסכן את הטייס ומבלי לסכן את המטוס, שעלותו מאות מיליונים.

בימינו, ישנם גם לווייני ריגול בשמים, המצלמים כל תנועה ומכוונים את התנועה. מכוניות אוטונומיות בעלות כח מחשוב עצום, זטה-בית וברונטו-בית של זכרונות ועוד… כל זאת, כדי שנקבל מושג מוחשי על התיעוד של מעשינו, וכמשל על חיינו שלנו.

גם אנו יכולים להפעיל מציאות מדומה, כפי שנלמד מהסיפור הבא:

אישה התלוננה אצל הרבי על בעלה החסיד, שמתרגז בבית על כל דבר קטן. הרבי קרא לחסיד, שהצטדק: "פשוט מרגיזים אותי". הרבי ענה לחסיד: "בסדר, כבר נבדוק את זה", וביקש ממנו להמתין בחדר ההמתנה.

כשיצא החסיד, שמע את הרבי לוחש למשמש בקודש: "לך תנסה לעצבן אותו".

המשמש יצא לחדר ההמתנה והחל לזמזם לו באוזן ניגונים בזיוף נוראי, ביקש ממנו לעבור מצד לצד בחדר וניסה להציק לו בכל דרך והחסיד שמר על רוגע וקור רוח.

לאחר כשעה הוא נקרא שוב אל הקודש פנימה והרבי שאל אותו: "תגיד, איך זה שלא התרגזת?"

החסיד הוריד את עיניו והודה על האמת: "אני שמעתי את הרבי אומר למשמש להרגיז אותי, כך שידעתי, שהרבי מנסה אותי, ידעתי שזה לא אמיתי"…

הרבי הביט בו בעיניו ואמר: "נו, ובבית… הם לא בשליחותו של 'מקום' לנסות אותך?… שם פשוט לא שמעת את הלחישה… אתה יכול לדמיין אותה".

***

עולם המציאות המדומה, שהוא המצאה בת זמנינו,  מלמד אותנו, כי הכעס או כל ניסיון, הם בדמיון בלבד. אדם יכול וצריך להחליט איך להתייחס למחשבה או לדמיון שהיצר-יצר בו.

כמו שבמטוס או צוללת מדומה, יכולה לחלוף המחשבה בתת מודע: 'זה לא אמיתי', זו רק חוויה ודמיון, רק מה, המשתמש נותן לגוף והמחשבה להיסחף לדמיון וירטואלי, באותה מידה ממש צריך להתייחס ליצר הרע שמייצר דמיונות וירטואליים. האדם מחליט עד להיכן לתת לגוף להיסחף…

הדמיון הוא כלי שאפשר לשחק בו.

"שויתי ד' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול" (רמ"א או"ח א' א').

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן