פרשת מטות עוסקת בפתח דבר בנושא הנדרים. אומרת הגמרא: "משביעין אותו תהיה צדיק ואל תהיה רשע". מתוך מציאות הבלבול, החששות והפחדים של פרט וכלל ניתן ללמוד הכיצד יתכן שמאן דהו יהיה צדיק ורשע בו זמנית, הרי זה מה שמודגש בהשבעה שתיתכן המציאות שיהיה צדיק ובכל אופן ח"ו גם רשע.
מציאות ה"פייקים" האינסופיים כשרובם הגדול היום בגדר עצת היצר, לקרר את אלו שמצווים: "ונשמרתם מאוד" ולמה הדבר דומה – לשריפה בימי חורף בארצות הצפון שמאיימת על בית פלוני שיש בו מעט דיירים וכשרצים לכבותה קמים אלו שאומרים שאסור לכבות, היות וחום האש עשוי להציל שכנים רבים בבניינים סמוכים מסכנת מכת קור ולמנוע דלקת ריאות, הרי מדובר בשכונת עוני שאין להם די כדי לחמם עצמם. האם טענתם תתקבל על-פי התורה הקדושה?!
***
בימים האחרונים הוצרכתי לטפל גם ביהודים צעירים שהגיעו לסכנת חיים ממשית בעקבות הנגיף ללא מחלות רקע. השאננות שחודרת לחלקי ציבור רבים בוודאי אינה מגיעה מאלו שעומדים מול הסבל והסכנה בפועל, דהיינו קרובים וידידים של החולים וצוותי הרפואה.
בפרשה, בני גד ובני ראובן בשמעם לציווי ד' מפי משה רבינו ע"ה, למעשה תיקנו את העיוות של דיבת הארץ בכך שסיכנו עצמם וגילו אחדות מלאה עם כל ישראל – ההיפך מהתנכרות שגילו המרגלים. קריאה מעוררת זמן ועל כל אחד לעשות חשבון האם הוא מוכן לצאת מארבע אמותיו של הרגלי החשיבה וההתנהלות וליטול חלק פעיל בהצלת נפשות, הן בעשיה והן מבחינה השקפתית, דהיינו אלה שלהם השפעה רוחנית על העם בכוחם הרי לעצור את הקרירות המרעילה מתוך ים המידע שאינו מבורר והוא בבחינת הבל וטבל.
אלה שמכירים את מחלימי הנגיף רואים בפועל שחלקם לא מבוטל לא שבו לתפקוד המלא והאסמכתא המדעית לדבר, מחקר שנערך באנגליה עם מעקב לאחר נפגעי הנגיף מבחינת תפקוד המוחי וגילה שלא רק אלו שעברו אירוע מוחי כתוצאה מזיהום זה, אלא גם קבוצת האנשים ללא פגיעה נירולוגית מוגדרת פיתחו תופעות מרחיקות לכת מבחינת תפקוד האיבר הראשי שמנהל את כל מערכות הגוף והנפש.
***
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען". ללא ספק כולנו עוברים ירידה שחלקה נובעת ממציאות הגשמית כולל בריאותית וכלכלית וחלקה קשורה לחוסר יישוב הדעת בשבירת סדרי חיי רוח של רובינו, רמז לכך במילה "ירדן". יש לנצל את הירידה כדי לרכוש מידת ההכנעה המרומזת במילה "כנען" והיא זאת שמאפשרת להתחבר לקדושת ארץ הקודש על-ידי שילוב לכאורה בלתי אפשרי של ההשגחה הגלויה עם מזל, כפי שמובא בפרשת מטות בחלוקת ארץ ישראל.
זאת מהותה של ארץ הקודש ואנו עדים לכך שעם כל הצער והבלבול מובדלים אנחנו מהאומות עד כה בחסדי שמים.
רמז נוסף לתפקידינו כיהודים להסתכל כלפי שמיא מתוך הבלבול דווקא הוא מעמדם של שבט לוי שמחד לא ניתנה לו נחלה בארץ ישראל ומאידך זוכים הם לקבל מכל אחד ואחד מישראל, שכאן שילוב של תפקידם השמיימי, לכאורה, אך כל כולו למען ישראל הקדושים בגשם וברוח.
נציין שתפקיד זה עומד כמגן כנגד מידת ישמעאל "ידו בכל ויד כל בו". כל כלל ישראל כידוע אחראים על העולם כולו ורועי הצאן הם אלו שאחראים על העם. כשהדבר בא לידי ביטוי בחדות הדין של הרב שגולה עם תלמידו לעיר המקלט.
מתוך היכרות של עובדות ציבוריות רבות ניכר עד כמה עולה בתקופה זו מעמדו של הרב בישראל במובן יישור הספיקות והאי-בהירויות וכמובן שאלות קיומיות שנוגעות לפיקוח נפש בימים הטרופים האלה.
קושי ההתמודדות מודגש על-ידי עובדה קלינית מדעית שהתפרסמה בשבוע זה, כשלמספר רב של חולי קורונה קשים שנזקקו להנשמה או היו קרובים לכך, גם בזמן שריווי החמצן בדם היה נמוך מאוד לא הייתה תחושת מחסור בחמצן, כפי שזה קורה במחלות אחרות הפוגעות באספקת חמצן לגוף.
חלקם אף שוחחו בנייד דקות ספורות לפני שחיברו אותם למכונת הנשמה.
העובדה הזו מלמדת אותנו עד כמה "עלמא דשיקרא" יכול לתעתע גם במצבים הקיומיים ביותר ברוח ובגשם ועד כמה חוסר מודעות עצמית וסביבתית מסוכנת. הבה נעבור את הירדן ונזכה להכנעה שלא מתוך הכרח אלא מתוך דעת אמיתית ושמחה.
