מכוחה של "היד הגדולה" "וזרוע הנטויה" זכינו ל"ידיו אמונה" שמשה רבינו ע"ה וידי ישראל הקדושים והקדושות עסקו במלאכת ההכנה לפסח. לא הצליחו כל הצרים עלינו להשניא על עמו והידיים היהודיות – כמה שניסו להעסיק כל איש הפוך ממה שרגיל היה – ממצרים ועד הנאצים ימ"ש, עודנו שמחים להרים ידינו לשמים, להודות ולהראות את "כפיה תמכה פלך".
ראיתי את הרה"צ רבי משה טורק זצ"ל (מאבות החינוך הטהור בארץ, ת"ח שעל אף שהיה סגי נהור היה שטוף בשמחת תורה ואהבת ישראל), תופס ידי יהודי שעוסק במלאכת הצלת חיים ומרימן אל על עם הכרזת הניצחון: "ידיים ברוכות!". ידי העם של ערב ומוצאי פסח זו התרופה הן "לידים ידי עשיו" והן "לידים רפות".
אגב, וודאי לא פעם ראיתם אנשים בגילאים שונים וידיהם בצבע אדום כהה ואף סגלגל ולעתים רחוקות אף סגול לגמרי. זה פן אחר של "עם סגולה" – לשכוח את עצמם עד כדי כך שללב ולכלי הדם אין עוצמה לספק עוצמת הדם ל"תחנות המרוחקות" כגון כפות הידיים – התופעה מצביעה על תת תזונה סמויה או אף גלויה, זה סימן לאי אספקת דם ראויה לכל הגוף. התופעה רומזת על המצב של היום שלעיתים "קצות המחנה" בדומה לקצות הגוף נשכחות ואז יש לאמץ את המוח ולב יהודי חם כדי להחיותם שלא יישארו חלילה בגדר "בן רשע".
***
יצאנו לימי ספירת העומר המעלים בקדושה עם לימוד חדש ומעמיק לאין ערוך עבדות מהי. אם במצרים המשעבד היה בעל בחירה, הקב"ה בזמן המגיפה לא השאיר לנו פתח לטעות ח"ו ולשכוח מכוח מי באה העבדות עלינו, והשנה טעמו מיליוני יהודים בכל העולם עבדות לנגיף כשחשו בנפשם, במוחם ובגופם כיצד כל אישיותם השתנתה והכוחות אזלו.
נגיף אינו בעל בחירה כלל ונמצא בגבול בין דומם, צומח וחי וקיומו צועק לנו "אין עוד מלבדו", הרי זה "אבן מקיר תזעק". כשם שאומרים בכל ימי ספירת העומר "עד למחרת השבת השביעית", כך נזכור גם לאחר המועדים לשאת בתוכנו בלא הפסקה והפוגה – "אין עוד מלבדו".
