בשבוע שעבר נשארנו בשאלה כיצד מתנהלים עם רגשות.
אמנם, רגש מודחק אינו נעלם, אך יש גם בשורה טובה: אפשר לשלוט ברגש, ניתן לנתב את המערכת הרגשית ולנהל אותה במקום שהיא תנהל אותנו. ניתן לשלוט ברגש באמצעות מחשבה, דיבור ומעשה.
מחשבה:
מספרים על הלך שתעה ביער בלילה חשוך ואפל. הוא גישש את דרכו אל השומקום, כאשר הוא חרד מכל רחש ומחשב צעדיו לבל ימעד. לפתע ראה נצנוץ של אור והבין שיש בית באזור. אחרי השמחה הראשונית, החל לצעוד לכיוון הבית ואז החל החשש לנקר בו: "אולי יושבי הבית לא יסכימו לתת לי ללון בביתם? אוף, אלו אנשים בלתי נדיבים. מדוע אי אפשר לרחם על הלך אומלל ולתת לו מחסה לפחות ללילה אחד?" המחשבות צברו תאוצה: "ואולי אפילו לתת לי כוס חמין לא יואילו? עד כדי כך פסו רחמיהם של בני אנוש? ושמא אף לא ייאותו לפתוח את הדלת? כמה אכזרים יכולים אנשים להיות".
כך המשיך והתקדם כשסלידתו מאותם אנשים הולכת וגוברת. סוף סוף הגיע ונקש קלות. הדלת נפתחה ומיודענו התפרץ: "אלו מן אנשים אתם? אי אפשר כבר לקיים הכנסת אורחים בהלך תועה, עייף וחסר ישע?"
שימו לב מה קרה כאן, המחשבות שעברו במוחו ללא שליטה השפיעו על רגשותיו. הוא לא רק בטוח שבבית מתגוררים אנשים חסרי לב, הוא גם חש כלפיהם רגש של כעס ואפילו תיעוב.
***
נלמד כלל בן שלש מילים: מחשבות יוצרות רגשות. כלל זה אינו חידוש, שכן התורה הקדושה נתנה לנו מצוות רבות הקשורות לרגש: "ואהבת את ד' אלוקיך", "ואהבת לרעך כמוך", "לא תשנא את אחיך בלבבך" ועוד ועוד. אם התורה ציוותה כך, משמע שלא יוכל אדם לטעון כי אין לו שליטה על רגשותיו, שהרי הקב"ה לא יצווה דבר שאינו בר השגה.
אותה דרך נוכל לנקוט ביחסינו לזולת וברגשות שאנו חשים כלפיו. אם עולה בנו רגש של כעס, נציף את מוחנו במחשבות חיוביות כלפי אותו אדם: "הוא אדם נפלא, יש לו מידות טובות, הוא וודאי התכוון לטובתי, אני מחבב אותו באמת…". טיבה של מחשבה, שגם אם בתחילה איננו משוכנעים בה, חזרה עליה תוכל להשפיע ולעצב את רגשותינו.
***
מרים מסתובבת כבר תקופה בלב כבד על חמותה. נראה לה שחמותה אינה מעריכה אותה ואף מבטאת את חוסר הערכתה ברמזים שאינם דקים במיוחד. ההרגשה הזו אינה מטיבה עם מרים בלשון המעטה ואינה תורמת לשיפור יחסיה עם החמות.
נוכל להציע למרים לשנן לעצמה שוב ושוב: "חמותי אישה נהדרת, תומכת ועוזרת, היא הרי עזרה לי פעמים רבות (כאן אפשר למנות כל אותם מקרים בהם החמות נרתמה לעזרת בנה וכלתה). ובכלל, היא ידידותית בדרך כלל, מתעניינת בשלומי ובשלום הילדים…" וכו'.
שימו לב, המונולוג הזה אינו כולל האשמה וביקורת עצמית. לא ביקשנו ממרים שתתלה את הסיבה לחוסר ההערכה של החמות (שלא ברור אם הוא אמיתי או שהוא רק פרי דמיונה) בעצמה. אם מרים תצא מתוך נקודת הנחה האומרת: "או חמותי אשמה, או אני אשמה" היא עלולה להימנע מלהיכנס לתהליך הזה כלל. העניין הוא רק לשפוך אור על החושך וזה עובד פלאים.
לפעמים מדובר ברגש שאינו בהכרח מתקשר לסובבים אותנו. קורה שאנו חשים תחושה של עצב, מסתובבים בהרגשה של תסכול או חשים עצמנו אומללים מכל סיבה שהיא. גם כאן עשויה המחשבה לחולל פלאים. פשוט נכריח את עצמנו לחשוב כמה דברים טובים קרו לנו היום, כמה אנשים מתעניינים בנו ואוהבים אותנו, אלו הצלחות חווינו ופעולות חיוביות עשינו. מעט מן האור ידחה הרבה מן החושך.
