שוב את מוצאת את עצמך באותה הסיטואציה. אחד מילדייך, בוגר ואחראי או דווקא קטן ותמים, עבר על אחד מכללי הבית החשובים לך ביותר, או יתרה מזו, נכשל במעשה שנוגד את ההלכה. כעת הוא עומד מולך, סבר פניו בלתי ניתן לפיענוח, וממתין לתגובה שלך: מה תגיד אמא כעת?
מה באמת תגידי לו? איך?
***
פרשת השבוע הנוכחית פותחת את חומש דברים ועוסקת בתוכחתו הארוכה של משה רבינו, אשר הוכיח את כלל ישראל בימיו האחרונים קודם שנפרד מהם. הגאון הקדוש בעל 'מגלה עמוקות' כותב כי אפילו התיבות הראשונות של החומש – "אלה הדברים", טומנות בחובן תוכחה נוראה על זהירות הדיבור. מסרים רבים ניתן ללמוד מתוכחתו של משה רבינו, אחד ומשמעותי שבהם הוא מדברי התוכחה עצמה, שזהו הנושא המרכזי בפרשתנו. מתוך הפסוקים אנו למדים כיצד מוכיחים בצורה ראויה ונכונה, וכיצד תשפיע התוכחה ותועיל לטובה על מי שמוכיחים אותו.
ראש ישיבת "אור החיים" הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, מספר שבבחרותו שהה בשבת בבית הוריו בטבריה, וכשיצא מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית הבחין לתדהמתו באחד המתפללים משקה את גינתו בפרהסיה, בעיצומה של השבת! מילים חריפות וקשות טיפסו במעלה גרונו וכמעט נפלטו מפיו. אך הוא בלם אותן בכוח ותחתיהן האיר לו פנים ואמר: "שבת שלום! שמחתי לראות אותך בבית הכנסת!"
האיש חייך והשיב לו ברכה דומה, ואז המשיך הרב בעדינות: "אתה יודע, ישנה הלכה בעניין השקיה בשבת… זה דומה לאדם שזורע בשבת". האיש נבהל, "חס וחלילה. אני יודע שאסור לזרוע, אני רק משקה… מסכנים הפרחים, בחום הזה, ארבעים מעלות, הם עלולים להתייבש… אני לא עושה כלום, רק משקה אותם קצת, שלא ימותו"…
היהודי התמים הבין כי יש כאן ענין חשוב שאינו ברור לו והזמין אותו להיכנס לביתו, שם ליבנו ולמדו יחד את הסוגיות הנוגעות לגינה בשבת. היהודי התנצל והצטער מאוד על מעשהו וברור היה לשניהם ששוב לא ייכשל.
"אמר רבי אלעזר בן עזריה, תמיהני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח!". כדי שהתוכחה תהיה ראויה ומתקבלת עלינו להקדים לה מחשבה ולנטרל כל נגיעה ואינטרס כזה או אחר, ודברים היוצאים מן הלב ייכנסו אל הלב בע"ה.
