תגידי, איך עבר עלייך היום?
אולי את מתפרקדת על הספה כעת אחרי יום מלא מעש ומחייכת לעצמך בסיפוק, ייתכן מאוד ואת אוחזת כעת את הדפים לקריאה חטופה ועוד מעט תיעלמי בתוך סבך המטלות הממתינות לך. ושמא את מביטה בתימהון בשורה התמימה בה פתחתי ואומרת לעצמך: עבר היום? הרי אני עוד בעיצומו של המרוץ, מתי כבר ייגמר היום ויגיע הלילה?
עם כוס הקפה האחוזה בידייך או דווקא בלעדיה, נביט יחד בפרשיות שחותמות את ספר במדבר. פרשת מסעי פותחת במילים: "אלה מסעי בני ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם", אומר רבנו בחיי, "שהכל לפי מחשבתם של ישראל בהקדוש ברוך הוא".
אומר הבעש"ט: "כאשר עם ישראל היו דבוקים בהקב"ה ועבדו אותו באמונה ומתוך מחשבה טובה, אזי הייתה מידת הרחמים עליהם והיו חונים בהר שפר – מלשון שפיר, או במתקה – מלשון מתיקות. לעומת זאת אם חלילה הייתה העצבות אופפת אותם ואתה הירידה הרוחנית, היו חונים בדפקה – מלשון פגם, או במרה – שמשמעותה מרירות. ובוודאי נכתבו המסעות בתורה, להורות הדרך הישר לאיש הישראלי, לידע הדרך הישר אשר ילך בו כל ימי חייו".
גם אנו נתקלים במסע חיינו בשבילים שטרם נכבשו, בניסיונות שלא נערכנו אליהם ומעולם לא חשבנו להתייצב מולם. גם לנו יש רגעים של ייאוש או רצון עז שמשתוקק לבוא לידי ביטוי ומצבי הרוח נעים ונדים מעלה ומטה. נדמה לנו כי אלו נתוני החיים המביאים אותנו להרגשות אלו. אילו רק היו הילדים שלנו טובים או מוצלחים יותר, אילו רק הייתה הפרנסה מזומנת יותר בנקל, אילו רק היו לנו עוד סיבות לשמוח, אזי בוודאי היינו מסתובבים כשזמר על שפתינו מבוקר עד ליל.
על-פי דבריו המאירים אנו רואים כי פירוט מסעותיהם של עם ישראל במדבר בא להנחותינו במסע החיים של כל אחד מאתנו. ובמה? עונה הבעש"ט: "מקום שמחשבתו של אדם מגעת – שם הוא כולו". כלומר, אם נתאמץ לכוון את מחשבותינו והרהורי הלב – גם במצבים מאתגרים – אל הכיוון החיובי והאופטימי, לראות טוב ולרצות טוב, אז נזכה בעזרת ד' להגיע ליעדים טובים ומיטיבים במסע החיים.
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת" נאמר בפרשה, כי הכול מתחיל בראש, בראש שלנו. נזכיר זאת לעצמנו, ונעניק לצאצאינו את המתנה היפה ביותר שיש ביכולתו של אדם לתת: שמחה בבית.
